יונה כחולה
New member
מפניני פנחס שדה...
הבעש"ט והלצים בימים יפים, ימים מאושרים, בא לי להעתיק עתה על דף נייר סיפור זה. היה מעשה בקהילה אחת - כך פותח סיפור המעשה - המובא בספר "שבחי הבעש"ט" וכבר חזרתי והבאתיו ב"ספר הדמיונות של היהודים" - היה מעשה בקהילה אחת, שנראו שני לצים בבית-הכנסת של הנשים, ונפל פחד על הנשים עד שהוכרחו לעזוב את בית-הכנסת. הלך רב הקהילה וישב בבית-הכנסת ולמד שם, ונתגרשו הלצים מאותו מקום. מה עשו, הלכו ותפשו את שני הילדים שלו. שלח הרב לקרוא לבעל-שם-טוב, ונענה הבעש"ט ובא, ונטה ללון בבית בודד יחד עם הסופר שלו. וציווה שיביאו את הילדים למקום לינתו, ועשו כן. לא היה סיפק בידם לישון - כך ממשיך סיפור-המעשה - והנה באו שני המזיקים לאותו בית ועמדו בפתח,והיו מתלוצצים על הבעש"ט איך הוא מזמר "לכה דודי". קם הבעש"ט וישב על מיטתו ואמר לו לסופר: "הראיתָ?" והסופר, שראה מה שראה, תחב ראשו תחת הכר ואמר לו לבעש"ט: "הניחה לי". כשגמרו הלצים להתלוצץ פנו לגשת אל הילדים. קפץ הבעש"ט ממשכבו וגער בם ואמר להם: "להיכן אתם הולכים?", והם לא פחדו ואמרו: "מה איכפת לך?", והתחילו שוב להתלוצץ ולזמר "לכה דודי" בניגון של הבעש"ט. כשראה הבעש"ט כך עשה מה שעשה ונפלו שני המזיקים ארצה ולא יכלו לקום. התחילו להתחנן לפניו. אמר להם: "תיכף תראו שהילדים יבריאו". אמר לו אחד מן המזיקים: "מה שעבר כבר אינו, וכבר ניזוקו האברים הפנימיים, ועכשיו באנו להזיק את הילדים עד תומם, אלא שגרם מזלם ורום מעלתו כאן". שאל אותם הבעש"ט: "איך, ומה, ולמה באתם לבית-הכנסת?". אמרו לו המזיקים: "חזן אחד היה מתפלל בבית-הכנסת, והיה לו קול שקוראים באס, והיה נואף גדול. ובעת זמרתו היתה כוונתו למצוא חן בעיני הנשים, והיה לו הרהור עבירה, וגם הנשים הרהרו עליו, ומשני הרהורים אלה נבראנו אנחנו, שני המזיקים, זכר ונקבה".
הבעש"ט והלצים בימים יפים, ימים מאושרים, בא לי להעתיק עתה על דף נייר סיפור זה. היה מעשה בקהילה אחת - כך פותח סיפור המעשה - המובא בספר "שבחי הבעש"ט" וכבר חזרתי והבאתיו ב"ספר הדמיונות של היהודים" - היה מעשה בקהילה אחת, שנראו שני לצים בבית-הכנסת של הנשים, ונפל פחד על הנשים עד שהוכרחו לעזוב את בית-הכנסת. הלך רב הקהילה וישב בבית-הכנסת ולמד שם, ונתגרשו הלצים מאותו מקום. מה עשו, הלכו ותפשו את שני הילדים שלו. שלח הרב לקרוא לבעל-שם-טוב, ונענה הבעש"ט ובא, ונטה ללון בבית בודד יחד עם הסופר שלו. וציווה שיביאו את הילדים למקום לינתו, ועשו כן. לא היה סיפק בידם לישון - כך ממשיך סיפור-המעשה - והנה באו שני המזיקים לאותו בית ועמדו בפתח,והיו מתלוצצים על הבעש"ט איך הוא מזמר "לכה דודי". קם הבעש"ט וישב על מיטתו ואמר לו לסופר: "הראיתָ?" והסופר, שראה מה שראה, תחב ראשו תחת הכר ואמר לו לבעש"ט: "הניחה לי". כשגמרו הלצים להתלוצץ פנו לגשת אל הילדים. קפץ הבעש"ט ממשכבו וגער בם ואמר להם: "להיכן אתם הולכים?", והם לא פחדו ואמרו: "מה איכפת לך?", והתחילו שוב להתלוצץ ולזמר "לכה דודי" בניגון של הבעש"ט. כשראה הבעש"ט כך עשה מה שעשה ונפלו שני המזיקים ארצה ולא יכלו לקום. התחילו להתחנן לפניו. אמר להם: "תיכף תראו שהילדים יבריאו". אמר לו אחד מן המזיקים: "מה שעבר כבר אינו, וכבר ניזוקו האברים הפנימיים, ועכשיו באנו להזיק את הילדים עד תומם, אלא שגרם מזלם ורום מעלתו כאן". שאל אותם הבעש"ט: "איך, ומה, ולמה באתם לבית-הכנסת?". אמרו לו המזיקים: "חזן אחד היה מתפלל בבית-הכנסת, והיה לו קול שקוראים באס, והיה נואף גדול. ובעת זמרתו היתה כוונתו למצוא חן בעיני הנשים, והיה לו הרהור עבירה, וגם הנשים הרהרו עליו, ומשני הרהורים אלה נבראנו אנחנו, שני המזיקים, זכר ונקבה".
