מפלצות ושאר צרות

[סתיו ג]

מפלצות ושאר צרות

ביתי בת ה-5.5 מאוד פוחדת ממפלצות רוחו רפאים ושאר המפחידים שלא קיימים בלילה, הפחד כל כך ממשי בעיניה שהיא ממש בוכה בטירוף לפני השינה. מצאתי דרך להרדים אותה ע"י טיפול במגע לפני השינה. אבל אני רוצה בכל זאת חחות דעת מקצועית, איך נפטרים מהפחדים. ביום היא לא פחדנית כלל רק לפני השינה מתחילות הטענות. דבר נוסף זה השינה המשותפת, כל לילה היא מתעוררת נחכנסת ביני לבין בעלי וממשיכה לישון. רוב הזמן אני לא מרגישה מתי היא מגיעה ולכן אני לא יכולה להחזיר אותה. אין לי ממש בעיה עם זה שהיא אצלנו במיטה, אבל אני לא רוצה ליצור הרגל מגונה דבר ראשון, דבר שני העובדה שהיא ממש נדחפת ביננו לא נראית לי, נראה כאילו היא מתחרה קצת על המקום של ה"מאהבת" בצורה כל שהיא. אשמח לשמוע מה אני יכולה לעשות כדי לגמול אותה מהפחדים, ומהיקיצה כל לילה. תודה רבה

 

[גרא.]

סתיו,ילדים בגיל שלפני ביה"ס,מבטאים

פחדים רבים.פחדים מחדרים חשוכים, רעשים,בעלי חיים, אנשים משונים,רופאים ועוד.חלק מהפחדים ראציונאליים, ובאופן טבעי מזהירים את הילדים בפני סכנות ממשיות. בגילים הללו, האבחנה בין דמיון למציאות אינה עקבית.ומכאן פחדים ממפלצות ושדים.סיפורי בלהות, או סרטי טלויזיה מפחידים, עלולים לגרום לפחדים, ורצוי לשקול לפני שמאפשרים לילד לחזות בהם..חשוב לעודד את הילדה לספר על פחדיה. עצם הדיבור מפחית את האימה,מונע הרגשת בדידות. פחד זמוי, יכול להוביל לחרדה, בעוד שפחד שניתן לו ביטוי, יאפשר למבוגרים הסבר הגיוני ועידוד. גם הקשבה בלבד עשוייה להועיל בהפחתת הפחד.שני כלים נמצאו יעילים בהפחתת הפחד. האחד הוא ציור. הביטוי בציור עשוי לשחרר הרבה לחצים ופחדים.כלי נוסף הוא ביבליוטרפיה, או ספרוטראפיה. כלומר להקריא לילדה ספורים ושירים, המעלים מגוון של התמודדויות עם פחדים.תוך כדי ההקשבה לספור, גורמת לילדים להזדהות ולהשליך את רגשותיהם על הדמויות גורם לפורקן רגשי ולפיתוחה של תובנה אחרת..דרך ההזדהות עם גבור/ת הספור הילדה יכולה להגיע להבנה של המציאות המפחידה ומכאן לשליטה עליה.מפלצות ורוחות רפאים מכל הסוגים, הן בעצם השלכות של פחדיה הקשים של הילדה בתקופה בה היא פוחדת אולי מדבריםצ חיצוניים ופנימיים כאחד.אפשר לראות באותן מפלצות את הדרך בה מבקשת הילדה לעצב ולהשליך על העולם החיצון את הרגשות הפנימיים של כעס,שנאה, או רגשות נקמה המעיקים עליה.השמוש בספור מאפשר כאמור לילדה, להסדהות, להשליך, ולהתמודד עם הרגשות הללו.מעשית, מומלצים מאד ספריו של פרופ' אדיר כהן המתמחה בתחום. נסי במיוחד באנטלוגיה "להפליג עם כוכב". לגבי השאלה השנייה,את וודאי מבינה שההרגל של בתכם להידחק למיטתכם, הוא כבר הרגל..לא שהוא מגונה, אלא שהוא מיותר,ועלולות להיות לו תוצאות התפתחותיות-רגשיות לא רצויות בעתיד.עד גיל 3,הורים רבים משתמשים בשיטת 5 הדקות..אבל בתכם ילדה בוגרת..ומה שחסר כנראה זה דרישה חד משמעית וברורה ממנה שלא להכנס יותר למיטתכם.מסתבר שילדים רבים, הנוהגים בצורה הזאת,מסוגלים כמעט מיידית לוותר על ההרגל הזה, אם הוריהם מסבירים להם, ובעיקר קובעים את הגבול בצורה אסרטיבית וברורה.אל תרשי לה להכנס למיטתכם גם משום, שבעלך מן הסתם, קם לפעמים והולך לישון בסלון...אינך יכולה לנעול את דלת חדרכם, אבל לסגור אותה אפשר. כך שאם היא תפתח, מישהוא יתעורר ויחזיר את הילדה בעדינות אסרטיבית לחדרה ולמיטתה. אם תהיו עקביים בכך.תוך מספר ימים, היא לא תבוא יותר בלילות.

 

[סתיו ג]

עזרת לי מאוד תודה

 

[מושיט לך יד]

תסביר לביתך...

שאין לה מה לפחד ממפלצות, הן לא קיימות. אבל כן יש לה לפחד מאלוהים. כי מיליוני אנשים מאמינים באלוהים ולכן הוא קיים. ולכן אם היא תמשיך לבוא אל המיטה שלכם ולהאמין במפלצות היא לבסוף תגיע אל הגיהנום ושמה היא תצלה באש הגיהנום. תוכל להראות לה קלטות של כל מיני רבנים כך שהיא תוכל להבין יותר את מה שאמיתי.

 

[גרא.]

מושיט לך יד,לפי העמדה שלך, דווקא

יש מפלצות, מאחר וכל הילדים בגילאים שלפני בית הספר מאמינים שהן ישנן.יותר נכון, גם רואים,וחלקם אף מפחדים מהם..דווקא כאשר ילד מפחד ממפלצות, הדרך הדטובה היא להצטרף אליו באמונה שהן קיימות.ויחד איתו, להתגבר על הפחד מהן.ה"עצה" שלך,מ.ל.ד. לא רק שאין לה שום בסוס פסיכולוגי, אין לה שום הצדקה, וודאי שמקומה אינו בפורום ייעוץ פסיכולוגי..ולכן אבקשך להמנע בעתיד מעצות אחיתופל מעין אלו.

 

[סתיו ג]

../images/Emo5.gif אין מילים.

 

[פומפיה]

../images/Emo45.gif