אז ככה:
זו הולכת להיות תשובה מאד כללית, בהכרח, אבל בעיקרון הדמוקרטים נוטים יותר לעבר הרעיון שממשלה יכולה וצריכה לפתור לאנשים בעיות ולהקל על חייהם, ואילו הרפובליקנים נוטים יותר לכיוון שכל תפקידה של ממשלה מתמקד בשמירה על הביטחון (מבחוץ), על הסדר (מבפנים) ולהכתיב מין קו מנחה מבחינה מוסרית - ובכל השאר (כלומר בכל מה שקשור לכסף) לא להתערב לאנשים בחיים. הרפובליקנים, ככלל, מתנגדים יותר להגבלות על תעשייה מטעמי שמירה על איכות הסביבה, מתנגדים יותר להגבלות על תאגידים מטעמי מונופול, מתנגדים לפיקוח על חברות מטעמי ניגוד אינטרסים וכיו"ב. לעומת זאת, הרפובליקנים מתנגדים מאד לתוכניות ממשלתיות כמו קצבאות סעד, ביטוח רפואי לכל אזרח, אפליה מתקנת וכו´, וחושבים שאם יש לממשלה כסף לדברים כאלה אז מוטב שהיא תוריד מסים ותיתן לאנשים לעשות מה שהם רוצים עם הכסף שלהם. בגדול, הדמוקרטים גם מייצגים יותר (באופן מסורתי), את המיעוטים השונים. אגב, פעם היו תפקידי שני הצדדים הפוכים. המפלגה הרפובליקנית הייתה זו של לינקולן, שתמכה (במידה זו או אחרת לאורך השנים, מ-1858 עד סוף המלחמה) בביטול העבדות, ואילו הדמוקרטים היו אלה שהגנו על זכויותיהן הריבוניות של מדינות הדרום. זה התחיל להתהפך עם רוזוולט, והתהפך סופית עם קנדי וג´ונסון. עכשיו, אני יודע שמה שכתבתי הוא חד צדדי למדי, ואין לי שום התנגדות שמישהו ייתן פה את הצד השני של המטבע, אבל אנחנו הולכים פה על קו מאד דק, אז תיזהרו מליפול לבור הפוליטיקה
