מפחיד.
לא יודעת איך אצלכם, אבל לפחות בהרגשה שלי- כאילו נרגעו העניינים קצת. אמנם היה את הסיפור המטומטם והטראגי על המטיילים המתנחלים בהר עיבל, אבל בגדול.. מין רגיעה כזו, אולי זה בגלל שזו די אשמתם של המנחלים. בקיצור הלכתי עם חברות אתמול ברחוב שנקין בתל אביב, ששם אף פעם אין אווירה של מלחמה, אנשים הולכים להם ברחוב בהמוניהם, כולם שמחים, קונים, שותים קפה, אוכלים, סבבה, בקיצור. ופתאום היה חפץ חשוד. סתם תיק אדום ותמים באמצע הרחוב. מה להגיד לכם, בבת אחת, כל ההתראות, כל האיומים, כל האזהרות, פתאום הכל התגבש למשהו באמת מפחיד, פתאום קלטתי- וואו, זה אמיתי. אולי מישהו זומם לפוצץ את הרחוב השמח הזה?! זו היתה הפעם הראשונה שהרגשתי פחד אמיתי, אישי, לגבי ``המצב``. פתאום הבנתי כמה הפחדים שלנו עמוקים, אבל משטרה וחבלנים יכולים בקלות להוציא אותם החוצה. בסוף זה היה סתם תיק אדום וקטן ותמים וחף מפשע. מסכנה ההיא ששכחה אותו כי כל מה שנשאר ממנו זה ענן עשן... זהו, סתם רציתי לשתף אתכם. שלומצ.
לא יודעת איך אצלכם, אבל לפחות בהרגשה שלי- כאילו נרגעו העניינים קצת. אמנם היה את הסיפור המטומטם והטראגי על המטיילים המתנחלים בהר עיבל, אבל בגדול.. מין רגיעה כזו, אולי זה בגלל שזו די אשמתם של המנחלים. בקיצור הלכתי עם חברות אתמול ברחוב שנקין בתל אביב, ששם אף פעם אין אווירה של מלחמה, אנשים הולכים להם ברחוב בהמוניהם, כולם שמחים, קונים, שותים קפה, אוכלים, סבבה, בקיצור. ופתאום היה חפץ חשוד. סתם תיק אדום ותמים באמצע הרחוב. מה להגיד לכם, בבת אחת, כל ההתראות, כל האיומים, כל האזהרות, פתאום הכל התגבש למשהו באמת מפחיד, פתאום קלטתי- וואו, זה אמיתי. אולי מישהו זומם לפוצץ את הרחוב השמח הזה?! זו היתה הפעם הראשונה שהרגשתי פחד אמיתי, אישי, לגבי ``המצב``. פתאום הבנתי כמה הפחדים שלנו עמוקים, אבל משטרה וחבלנים יכולים בקלות להוציא אותם החוצה. בסוף זה היה סתם תיק אדום וקטן ותמים וחף מפשע. מסכנה ההיא ששכחה אותו כי כל מה שנשאר ממנו זה ענן עשן... זהו, סתם רציתי לשתף אתכם. שלומצ.