מפחד
שלום לכולם, אני כותב כאן פעם ראשונה.. אז כך.. אני בן 25 נשוי כמעט 3 וחצי שנים, גדלתי בבית דתי והתחתנתי כמו הרבה דתיים בגיל צעיר, עם בחורה צעירה ויפה. כבר מתקופת האירוסין הרגשתי לא בטוח וממש השתגעתי אך מלחץ הוריי ואשתי כיום, מצאתי את עצמי תחת החופה. מאז תחילת הנישואין הרגשתי לא טוב שאני לא באמת אוהב אותה שמאוד משעמם לי איתה (כולל בסקס שכמעט ואין- ואני לא אומר את זה כי זה מה שחשוב לי אלא כי אני חושב שהזוגיות מתבטאת מאוד ביחסי מין) יש לי אישיות די פסיבית ולכן הדברים פשוט המשיכו ונמרחו מה עוד שלמרות שהמון פעמים הרגשתי שהקשר חייב להסתיים לא הייתי מסוגל כי יש לי רחמים אינסופיים על הבחורה המיסכנה שמגיעה מרקע לא פשוט (כולל גירושין לא טובים של הוריה ונשארה ללא קשר עם האבא, ועוד ועוד..) ושבסך הכל רוצה חיים פשוטים ונחמדים עם ילדים ובית.. אני לעומת זאת מרגיש שאני רק "מגלה את החיים" עוד ועוד אני כבר לא דתי ורק מקנא ברווקים שנהנים מהחיים. ראוי לציין שאני הולך לפסיכולוג שלא נוקט עמדה בעניין הנישואין כרגע בדעה שאני קודם כל חייב לטפל בעניינים שלי שגם שם יש תסבוכת, אנחנו כזוג גם ניסינו טיפול זוגי אך לא ממש הלך... אתם בטח תוהים- אז מה עם ילדים?? אז זהו שהצלחתי למשוך את זה עד לפני כמה חודשים ואז היא הפסיקה עם הגלולות לקח זמן עד שהיא הסדירה את המחזור ובעוד כשבועיים+ אמור להיות הביוץ. אם אמשיך איך שאני כרגע בסופו של דבר יגיע ילד וזה כבר ממש מפחיד אותי, להיות נשוי אני לא מרגיש בשל אז להיות אבא?? HELP
שלום לכולם, אני כותב כאן פעם ראשונה.. אז כך.. אני בן 25 נשוי כמעט 3 וחצי שנים, גדלתי בבית דתי והתחתנתי כמו הרבה דתיים בגיל צעיר, עם בחורה צעירה ויפה. כבר מתקופת האירוסין הרגשתי לא בטוח וממש השתגעתי אך מלחץ הוריי ואשתי כיום, מצאתי את עצמי תחת החופה. מאז תחילת הנישואין הרגשתי לא טוב שאני לא באמת אוהב אותה שמאוד משעמם לי איתה (כולל בסקס שכמעט ואין- ואני לא אומר את זה כי זה מה שחשוב לי אלא כי אני חושב שהזוגיות מתבטאת מאוד ביחסי מין) יש לי אישיות די פסיבית ולכן הדברים פשוט המשיכו ונמרחו מה עוד שלמרות שהמון פעמים הרגשתי שהקשר חייב להסתיים לא הייתי מסוגל כי יש לי רחמים אינסופיים על הבחורה המיסכנה שמגיעה מרקע לא פשוט (כולל גירושין לא טובים של הוריה ונשארה ללא קשר עם האבא, ועוד ועוד..) ושבסך הכל רוצה חיים פשוטים ונחמדים עם ילדים ובית.. אני לעומת זאת מרגיש שאני רק "מגלה את החיים" עוד ועוד אני כבר לא דתי ורק מקנא ברווקים שנהנים מהחיים. ראוי לציין שאני הולך לפסיכולוג שלא נוקט עמדה בעניין הנישואין כרגע בדעה שאני קודם כל חייב לטפל בעניינים שלי שגם שם יש תסבוכת, אנחנו כזוג גם ניסינו טיפול זוגי אך לא ממש הלך... אתם בטח תוהים- אז מה עם ילדים?? אז זהו שהצלחתי למשוך את זה עד לפני כמה חודשים ואז היא הפסיקה עם הגלולות לקח זמן עד שהיא הסדירה את המחזור ובעוד כשבועיים+ אמור להיות הביוץ. אם אמשיך איך שאני כרגע בסופו של דבר יגיע ילד וזה כבר ממש מפחיד אותי, להיות נשוי אני לא מרגיש בשל אז להיות אבא?? HELP