מפחד

[or1986]

מפחד

שמי אור,בן 23 מהמרכז,סיימתי את השירות הצבאי שלי לפני שנה כמעט ומאז אני מחפש את עצמי בנרות.מעולם לא עבדתי לפני הצבא ונוצר לי הפחד לעבוד.במהלך השנה האחרונה ניסיתי להתקבל לכל מיני מקומות כדוגמת tower records,בזק בינלאומי,פלאפון,מגה בעיר(פחדתי לנסות והתביישתי במהלך הריאיון),תחנת דלק(אחד לא קיבל אותי לפי ראות עיניו ומהשני פחדתי לעבוד אצלו מחשש לנסות),טויס אר אס,מלצרות בבית מלון(עזבתי לאחר משמרת אחת-התפטרתי לפני המשמרת השנייה שלי),בית קפה קטנטן באיזור שלי-כעובד מטבח-פוטרתי לאחר שעתיים,מתוך טענה שאני עובד לאט מידי,ביפר,טמ"ל-מערכות תקשורת,חמישה ימים בבית דפוס-הבוס לא קיבל אותי בגלל שחשב שאני לא מתאים לעבודה,סקרים טלפוניים,מכירות,והרשימה עוד ארוכה... מאז אני בביתי מכונס בתוך עצמי עם חששותיי לנסות לעבוד אבל מצד שני עדיין ממשיך לחפש מתוך החובה שחייבים לעבוד-אחרת איך אדם יתפרנס?!..הביטחון העצמי שלי דיי נמוך,ואני מפחד שוב שאם אתקבל למקום עבודה מסויים-אעזוב לאחר זמן מאוד קצר.אני יודע גם שאני צריך את הכסף מבחינת השאלה של האיך אני אחיה ומבחינת העצמאות האישית שלי.הניסיון התעסוקתי שלי ריק מתוכן(כך גם קו"ח החיים שלי).בצבא הייתי עובד כללי ועשיתי זאת שלוש שנים בלי בעיה ממשית וכשהשתחררתי הייתי בהלם מוחלט ולא ידעתי מה אני רוצה לעשות עם עצמי.במהלך 23 שנותיי אימי תמיד עזרה לי מבחינה כספית וכ'ו ותמיד שם בשבילי.זאת הייתה שנה באמת לא קלה בשבילי בגלל ההלם אזרחות ובגלל שהיו זמנים שוויתרתי לעצמי מבחינת הקטע של לעבוד ולהיות עצמאי,מה שהתבטא בהרגשה עצמית רעה מאוד ובמצבי רוח בלתי נשלטים מצידי ובדיכאון.נכון להיום אני עדיין גר עם אימי בדירה החדשה(עברנו לפני חצי שנה),אחי בצבא,ואני בבית...

 

[Danielle28]

הייי אור ....

קודם כל --- כל הכבוד לך על החיפושים והנסיונות שלך להתקבל ולהשתלב .זה מראה לדעתי שיש לך כוחות נפש חזקים שאתה ממשיך לנסות ולא מוותר . . אני רוצה להגיב לעניין ההתמודדות והנכונות שלך לרצות להשלב במקום עבודה ממקום קצת אחר מהתמודדות ישירה עם מקום העבודה עצמו קודם כל . אין ספק שצריך ( עדיף .. או איך שלא תקרא לזה : ) להתמודד עם הפחדים מול מקומות העבודה , אך יכול להיות שהעיכוב הזה שיש לך בא לרמוז לך על לנסות לחשוב קודם על תחום לימודים שיכול לעניין אותך ....ויכול להיות שאני לא קולעת בכלל ..... ? חוץ מזה אולי אתה צריך { בלי ועם קשר } לטפח או לגלות עם עצמך איזה תחביבים ותעסוקות אתה אוהב לעשות .זה מביא כוח להתמודד עם החיים .

 

[or1986]

תודה

אני כבר לומד באונ' הפתוחה תקשורת... עדיין לא ממש מצאתי את תחומי ההתעניינות שלי כל כך..למרות שאני כבר לומד

 

[אופירA]

ממה אתה מפחד?

קח את כל הפחדים הכי קשים שלך, ותתעמת איתם. תגלה שהם סתם פחד מכלום. אתה מפחד שתתקבל למקום עבודה ותעזוב לאחר זמן קצר? מה הבעיה? יהיה לך מקום עבודה טוב שתוכל לשים בקורות חיים. זה בכלל לא בעיה שבתחילת דרכך אתה עוד לא יודע איזה מקום מתאים לך ואיזה לא. אתה מפחד שלא תתקבל בראיון עבודה? מה הבעיה - תכניס לעצמך לראש שלא להתקבל לראיון עבודה זה לא תעודה שאתה לא מוצלח. את התעודה שאתה מסוגל לעבוד כבר קיבלת מזמן, ב-3 השנים של הצבא. לא היו לך בעיות בצבא, עבדת בהתמדה - זו התעודה שלך, שאתה מסוגל לעבוד. אם אתה תזכור את זה כל הזמן, תדע שאתה מסוגל לעבוד, ופשוט תחפש בסבלנות. תזכור שהשוק היום מאוד מאוד לא קל, וקשה למצוא. אבל אחרי שתמצא ותתביית על איזה מקום - יחזור לך האמון בעצמך. על הביטחון העצמי הנמוך צריך למצוא את הדרך לעבוד. אני מבוגרת, ולא יכולה להמליץ לבחורים צעירים בדורנו על דרכים מתאימות, ויש הרבה. בכל אופן, אני כשהייתי בחורה צעירה עשיתי זאת בטיפול פסיכולוגי דרך קופ"ח. זה עזר מצוין. כרגע יש לך גם מצבי רוח ודיכאון והרבה פחד וחוסר אמון - לדעתי זה מחייב טיפול פסיכולוגי. תזכור שמי שלומד באוניברסיטה הפתוחה זה אדם שיש לו כוח התמדה מצוין. אז אתה לא מבריק, אבל אתה מתמידן. זה התבטא גם בעבודה שלך בצבא, ותלך על עבודות שמתאימה להן התכונה הזו.

 

[or1986]

זאת אכן ההוכחה שלי

אני מפחד להיכשל,זה הפחד הכי גדול שלי,וגם לנסות דברים.כמו שאת אומרת השירות שלי בצבא במשך שלוש השנים האלו מעיד על היכולת אינטנסיביות שלי לגביי דברים והיא ההוכחה שאני כן מסוגל לעבוד למשך זמן ממושך.אני בנאדם עם ראש שמסוגל לנווט אותו לדברים בחיים ולהצליח בהם רק אם ארצה..זה הכל בראש שלי.לגביי המצבי רוח והדיכאון..ניסיתי טיפולים אצל שני פסיכולוגים וקב"נית בצבא,הפסיכולוגים עזרו לי מאוד אפילו והקב"נית קצת עזרה פה ושם.ד"א באונ' הפתוחה יש בני אדם מבריקים!.

 

[אופירA]

אני יודעת שבאוני' הפתוחה האנשים מבריקים!

הבן שלי עושה שם תואר שני. בצורה פשוט מבריקה. הוא יעיל בצורה מפחידה, מוציא בעקביות ציוני חיובי עובר (לא מחפש ציונים גבוהים, אין לו זמן לזה), ואפילו נהנה מהתהליך. התואר השני היה צמוד לחלוטין לתואר הראשון, כיוון שהוא העיד שהראשון עבר לו בקלות. ואני בכלל לא ציפיתי שיעבור לו בקלות. פשוט נחת. הוא בחור מצליח גם בחיים המקצועיים. מאוד. וזה בגלל שהוא כל החיים עבר דרך כישלונות ונפילות. וכשהוא נפל ונכשל הוא הרגיש רע מאוד, אבל למד שהוא מסוגל להתמודד, ושלא נורא בכלל להיכשל. להיפך - הכישלון, עם כל כמה שהוא לא נעים, הוא הכלי להצלחה. אז כשהוא למד לא לפחד מהכישלונות, הוא למד להעיז ולעשות ולהעיז ולעשות. וכשהכישלון בא הוא מתמודד, ונותן להרגשה הרעה לעבור. כנראה שאת זה הוא למד ממני - האומץ לפחד מהכישלון, ובכל זאת לזכור שאני מסוגלת להתמודד איתו. אז תגייס את האומץ לעבור דרך הכישלונות. אין הצלחה בלי המון כישלונות. ובפרט בתחילת הדרך יש הרבה כישלונות. אז תצפה לזה וכך תפחד פחות. כי לא תהיה מופתע ולא תרגיש שאתה הולך לאיבוד מרוב הכישלון. אמא שלי כל החיים חיפשה את הכישלונות שלי כדי להוכיח לי שאני לא שווה כלום (עד לרגע זה!). אבל אני איכשהו מצאתי את האומץ גם לעבור דרך הכישלונות, לנשום קצת מים ולטבוע ולפחד נורא, ואז למצוא את הדרך לנשום אוויר ולצוף, ולנוח, ולהמשיך הלאה. וגם מצאתי את האומץ לפנות את אמא שלי מהדרך הזו, ולעזור לעצמי שהיא תפסיק להפריע לי כל הזמן. כל הזמן. כל הזמן.

 

[אופירA]

ואגב- כדי לגייס את האומץ הזה -

מוכרחים להתחיל קודם כל בקטן. לאט לאט מתעודדים ומנסים עוד ועוד.

 

[Caesarus]

נשמע כאילו לא למדת לעבוד

אם כל הכבוד לשירות בצבא, זאת מסגרת שונה מאוד מעבודה , שבה כל יום יכולים לפטר אותך ואתה חייב לעמוד בדרישות מסוימות כדי להרוויח שכר, אני גם חושב שאוליי אתה צריך להתפשר קצת, ממה כבר יש לפחד כשמתחילים עבודה חדשה? חוץ מזה אם אתה רוצה למצוא עבודה אז לא כדאי לך להתפטר יותר מידי מהר, במיוחד במצב שאתה מתאר שאתה נמצא המון זמן בבית, אין מה לעשות השוק במצב קטסטרופלי ולחיילים משוחררים קשה כפליים מאשר לכל השאר, בכל מקרה בהצלחה

 

[or1986]

אין לי ניסיון תעסוקתי

אני כבר שנה בבית,מתפלא שעדיין לא איבדתי את שפיותי... אני יודע זאת,אבל משום מה יש לי קושי להישאר במקום אחד זמן מסויים-קטע של הסתגלות

 

[יעל נועם]

יש לך ניסיון

אמנם השירות הצבאי הוא לא כמו עבודה אזרחית. בשירות הצבאי למדת לעבוד עם אנשים שונים (ואני משערת, שכעובד כללי לא היו לך מפקדים קלים), למדת להיות ממושמע ולהסתדר עם משמעת (זה יותר קשה בצבא מאשר באזרחות), למדת לבצע את תפקידך כמו שצריך. תפקיד של עובד כללי יותר דומה לעבודה באזרחות מאשר תפקיד של לוחם. כתבת שיש לך "בעיית הסתגלות" - אתה הסתגלת למערכת הכי קשה להסתגלות - לצבא, אז למה אתה כותב דבר כזה? אני קוראת במה שכתבת המון מוטיבציה למצוא עבודה, אתה מנסה שוב ושוב. אני מסתכלת על רשימת המקומות שציינת שאליהם פנית - הרוב אלו עבודות עם אנשים - מכירות, מענה טלפוני. אלו תפקידים שדורשים יכולת גבוהה בתקשורת עם אנשים ואתה כותב שאתה ביישן. אולי כדאי שתנסה לחפש בכיוונים אחרים? הצלחת לסיים שירות צבאי של 3 שנים - יש לך יכולת התמדה (הכרתי לא מעט שלא החזיקו מעמד) וזה לא היה רק בגלל שהכריחו אותך. מכך אני מבינה שאתה יכול לגייס את היכולת הזו כדי להחזיק מעמד בעבודה, אפילו אם היא לא שיא העניין והכייף, או שכר טוב. תחזיק מעמד כי תרגיש שזו חובתך להוכיח לעצמך שאתה יכול. תתחיל להאמין בעצמך (אני מאמינה בך למקרא דבריך), תחשוב על השאלות שאני כותבת בהמשך: מה מעניין אותך? באילו מקצועות בבי"ס נהנת? האם היית בחוגים / תנועת נוער? האם יש לך תחביבים? בתפקיד הצבאי שלך - באיזה חלקים שלו הרגשת שאתה ממש מצליח, שאתה נהנה? (בטוח שהיו). תחשוב על כל מיני דברים שהצלחת בהם בחייך, אפילו אם הם נראים לך קטנים. יתכן שיש מקום להתייעץ באנשי מקצוע - אפשר לפנות ללשכה להכוונת חיילים משוחררים (אם אני לא טועה - יש לך זכות עד שנתיים מהשחרור) להכוונה מקצועית. אפשר לעבוד עם מאמן אישי שיעזור לך ע"י כך שישאל את השאלות הנכונות, יעודד אותך ויעזור לך להתגבר על מכשולים שונים. יש בך הרבה כוחות - קח אותם וצא לדרך. בהצלחה.

 

[or1986]

בצבא אכן הצלחתי...

בצבא הצלחתי להסתדר ולסיים את השירות עד סופו כי אמרתי גם לעצמי שאני לא אצא מהצבא בגלל איזו סיבה טיפשית.בסופו של דבר גם במצבים הכי קשים בשירות שלי היה לי את הכוח להמשיך ולדחוף את עצמי לסיים עוד יום ועוד יום ועוד יום עד שזה נהיה שיגרה בחיי ופשוט הלכתי עם זה עד הסוף.גם המערכת עצמה לא הייתה קלה,השירות עבר דיי בסדר,המפקדים היו מאוד טובים אליי והסתדרתי עם אנשים ולמדתי לעבוד עם סוגים שונים של אנשים.לצערי לא הצלחתי להביא זאת לידי ביטוי באזרחות-לאחר שנה כמעט בבית אתה מתחיל להתייאש ולאבד את הלהט שלך בחיפוש אחר עבודה ומתחיל להיכנס לדיכאון כמעט טוטאלי וצריך כל פעם מחדש להוציא ממך את הכוח להמשיך.ניסיתי לפנות ללשכה להכוונת חיילים משוחררים,אך הדבר לא היה ממש הצלחה.המקצועות שנהניתי מהם בבית ספר היו ספורט,ספרות והיסטוריה קצת.אין לי ממש תחביבים למרות שפעם הייתי כותב פה ושם שירים.מעולם לא הייתי בתנועת נוער,אולם הייתי בכל מיני חוגים כגון:שחייה,כדורסל וכ'ו.אני מאוד מתעניין בכדורגל בהקשרים מסויימים של המשחק.וכן..נכון שזה לא ממש שיא הכיף לעבוד אבל לפחות יש לך למה לקום בבוקר במקום להישאר בבית.

 

[יעל נועם]

אור

אתה כותב על עבודה "שזה לא ממש שיא הכייף" - זו בדיוק הגישה שמפריעה לך למצוא עבודה - אתה לא באמת רוצה לעבוד. בגלל זה, אפילו לא במודע אתה מכשיל את עצמך בראיונות, בניסיונות עבודה, נותן לעצמך לשקוע בדכאון ועסוק בלרחם על עצמך. אתה מסכים עם המשפטים האלו? אם כן - אז תחפש מישהו שיממן אותך כל החיים ולא תצטרך לעבוד. אם לא - אז תצא מזה! עבודה זה חלק טוב ומועיל מהחיים, העבודה נותנת לאדם ערך, נותנת הרגשה שאתה שווה משהו, מאפשרת לך להיות חלק מהחברה, מאפשרת התפתחות אישית (אל תגיד לי שהצבא לא תרם לך להתפתחות אישית). תתחיל להגיד לעצמך שאתה יכול, כי אתה אכן יכול - כבר הוכחת זאת פעם אחת ארוכה - בצבא, ואתה יכול להוכיח את זאת שוב. תתפוס את עצמך באוזן ותוציא את עצמך מבור הדכאון - אתה יכול! זהו מקום רע. תקח את הכוחות שיש לך והשתמשת בהם בצבא לסיים עוד יום ועוד יום ועוד יום , את הכוחות האלו תקח ותנסה שוב ושוב. להרבה אנשים לוקח הרבה זמן עד שמוצאים עבודה, הרבה אנשים מנסים שוב ושוב ולבסוף מצליחים. גם יומך יגיע. לעיתים, צריך לשנות כיוון לחפש בכיוון שונה ממה שחפשת עד עכשו. יש לך עבודה וכדאי לקום עבורה כל בוקר - עבודה בלחפש עבודה. זו משרה מלאה. תקום בבוקר, תבדוק בכל המקומות האפשריים - אינטרנט, עיתונים, מודעות באזור מגוריך, תכין רשימה של אנשים שיכולים לעזור לך בקשרים ותפנה אליהם, תכין רשימה של דברים שמושכים אותך. אפשרות נוספת - תמצא מקום להתנדב בו - האם יש באזור מגוריך מתנ"ס / בריכה / ב"יס שיש חוגי ספורט בתחומים שיש לך בהם ניסיון - אולי תוכל לעזור למדריך? התנדבות נותנת סיבה לקום, נותנת סיפוק, יוצרת קשרים וניסיון . איך אתה עם ילדים? מגיע החופש הגדול - אפשר לעזור בקייטנות, לאו דווקא מדריך, יש עוד תפקידים. מה עם לעזור לילדים בלימודים? כתבת שטאתה לומד באוניברסיטה הפתוחה, אולי הם צריכים איזו עזרה במשרדים או בספריה או כל דבר אחר? בקורות חיים רושמים גם התנדבויות וזה נראה מאד טוב, בחור שמוכן לתרום. אם תחליט שאתה באמת רוצה - תצליח.

 

[or1986]

ניסיתי לבדוק בעיקר דרך האינטרנט ודרך חיפוש עצמי בקניונים או סביבת ת"א-ר"ג...

 

[פרפרי אהבה]

מה מעניין אותך../images/Emo35.gif

במה לדעתך אתה טוב-במחשבים?בנתינת שירות? משהו אחר? תנסה לתפוס כיוון על משהו שאתה טוב ואוהב ומעניין אותך, משם הדרך למצוא את העבודה תהיה קלה יותר כי ככה תהיה מפוקס על העניין. ואולי גם תנסה לשתף אחרים בזה שאתה מחפש עבודה, אולי יוכלו לעזור לך עם פרוטקציות, כך שתתחיל מאיפשהו (וכותבת את זה מישהי שלא אוהבת פרוטקציות, אבל לפעמים גם צריך את זה...). אתה כרגע נמצא בשלב די מבלבל, שאתה לא בטוח לאן מועדות פנייך וזה טבעי להיות מתוסכל. אנחנו איתך ונלווה אותך בתהליך החיפוש העצמי של לאן מועדות פניך.