מפחד לישון לבד

מפחד לישון לבד ../images/Emo4.gif

הרבה זמן לא כתבתי כאן, אלא בעיקר ב"הורים לתינוקות"... לאיתי (3 וחודש) נולדה לפני חודשיים וחצי אחות קטנה. אני מניקה מלא ולשמחתי לאחרונה היא התחילה "לרווח" בלילות, ישנה יותר שעות וקמה פחות פעמים (טפו טפו... שמרפי לא ישמע וכו'). עד עכשיו איתי היה ממש בסדר איתה וחוץ ממרד נעורים קטן - לא נרשמו בעיות. אבל עכשיו יש בעיה. הרגלנו אותו להירדם כשאחד מאיתנו נמצא איתו במיטה עד שהוא נרדם. קורה לפעמים שגם אנחנו נרדמים, מתעוררים ועוברים למיטה שלנו. אנחנו מדליקים בחדר שלו אינטרקום כך שנשמע אותו אם הוא קורא לנו. בשבוע האחרון קרו כמה מקרים לא נעימים... אנחנו גרים בעוטף עזה והוא חווה איתנו את כל הקטע של המלחמה. לא חשבנו שזה השפיע עליו עד כדי כך, אבל לפני כמה ימים התקלקל האינטרקום והתחיל לצפצף, ציפצוף שנשמע כמו התראת "צבע אדום" (יש מכשיר מיוחד בבתים שמתריע יחד עם האזעקה שבחוץ). זה קרה מיד לאחר שהוא נרדם, הוא התעורר וצרח בהיסטריה, בכה והיה ממש קשה להרגיע אותו, אז לקחנו אותו למיטה שלנו. אחרי כמה ימים האינטרקום שוב צפצף מסיבה לא ברורה, ושוב היסטריה ובכי ולמיטה שלנו. מיותר להגיד שהלב שלי ממש נקרע כשראיתי אותו ככה
הצפירה של יום השואה גם הבהילה אותו מאוד. גם שאר הילדים בגן שלו נבהלו, אבל הגננות התמודדו עם זה יפה. בקיצור, לאחרונה הוא לא מוכן לישון לבד. הוא נרדם כשמישהו איתו במיטה, מתעורר לבד, בוכה וקורא לנו - בעיקר לי. לא מוכן לחזור לישון בלי שמישהו יהיה איתו ואומר שהוא מפחד מ"רעשים", לדבריו. אני הולכת אליו למיטה, עוזרת לו להירדם, חוזרת, ואז הקטנה מתעוררת, וכשהיא נרדמת הוא מתעורר ומפה לשם אני גמורה בבקרים. לפעמים אנחנו לוקחים אותו אלינו למיטה, שזה בסך הכל כיף אבל מה עם האינטימיות? גם ככה בין שני ילדים קטנים אין לנו מספיק זמן אחד עם השניה. איך מתמודדים? אני לא יודעת מה לעשות. הצילו...
 

buba300

New member
רק להגיד לך בוקר טוב ממי../images/Emo140.gif

וכיף לראות אותך פה שוב. מזל טוב ושפע הנאה בגידול הנסיכה שהצטרפה למשפחה. תיכף יבואו המומחיות. יום נעים
 

בוליפלג

New member
נשמע לי שמדובר בסוג של חוויה

טראומטית שמלווה אותו, כשיש לו בסיס אובייקטיבי מאוד איתן לכך. (יחד עם העובדה שהוא הפך 'פתאום' לאח בכור וכד..) אני הייתי שוקלת להוועץ בגורמים מקצועיים. אני לא בטוחה שת.ל.מ שבאיזורכם עובד עם ילדים ככ צעירים - אבל זה שווה בדיקה. אני מקשרת לך את האתר - אפילו תנסי בשיחה טלפונית לבדוק אם יש מקום וצורך להוועץ עימם או עם גורם אחר מתאים. ת.ל.מ
 

פלגיה

New member
זה קצת קשה לומר את זה

אבל נראה לי שהילד שלך צריך קצת יותר מעצות בפורום וחיבוקים של אבא ואימא. זה יותר מפחדים רגילים של ילד בן שלוש, בעיקר כי יש לו סיבה טובה. אני חושבת שכדאי לכם למצוא דרך אל טיפול מקצועי-פסיכולוגי, כדי לעזור לילד לשהתחרר מהחרדות.
 
../images/Emo10.gif הוא לא הראה סימנים עד עכשיו

והיה נראה שהוא מתמודד עם זה יפה, בעיקר כי בתקופה ההיא היינו איתו כל הזמן וניסינו לשמור על שיגרה מסוימת - כל מה ש"נכון" לעשות במצבים כאלה, לפי כל היועצים והפסיכולוגים. כנראה שהמקרים האלו הציפו חרדות, בנוסף להצטרפות של אחותו למשפחה. אנחנו לא מכירים תושבים מהאזור שהתייעצו עם מישהו מקצועי בתקופה הזו. מוזר באמת שזה לא קרה. אולי כי זה גיל כ"כ צעיר. בכל מקרה פניתי לת.ל.מ, נקווה שיהיה להם מענה. תודה בכ"א.
 

פלגיה

New member
גננת שאני מכירה אומרת

שבני שלוש הם "אינקובטור". הדברים מתבשלים לאט ויוצאים באיחור. בחרדות יש גם נדבך נוסף, שכל עוד המצב ממש קשה, הילד מעדיף לא להראות את קשייו, ברגע שהוא חש בביטחון שתוכלו לענות לו ולסייע לו - הוא מתיר לחרדות לצוף. לדעתי יש טיפולים לגיל צעיר. זה בעיקר משחק עם הילד והדרכה לכם. וזה משתלם.
 
למעלה