מפחדת

[מוריתה]

מפחדת

אני מרפאה בעיסוק חדשה ואני מפחדת להתחיל לעבוד כולם אומרים לי שההתחלה נורא קשה. ואני באמת מרגישה שאני לא יודעת כלום. ושאני לא אהיה מסוגלת לבד לעמוד מול מישהו ולטפל בו. נכון שיש הדרכה בהרבה מקומות אבל זה לא מספיק. זה מעט מדי. ואני אצטרך לטפל לבד כשאני מרגישה שאין לי כמעט ידע. שלא לדבר על זה שמי יסכים לקבל אותי כשאין לי ניסיון? אולי רק מקומות שהם פחות מבוקשים ופחות טובים ומסודרים, ואז יהיה לי עוד יותר קשה בעבודה.

 

[נאוה ר]

מוריתה שלום

למרות שלפעמים זה לא נראה אז כולנו היינו פעם חדשות. נסי למצוא מקום עבודה שיש בו הדרכה וצוות מרפאות בעיסוק גדול. נסי לבחור מקום שנראה לך ידידותי כזה שמותר לשאול שאלה ולא להרגיש טיפש. ככה תוכלי להיעזר בהדרכה הרשמית וגם לצפות או ללמוד באופן לא רשמי משאר הצוות. תחזרי על החומר הרלוונטי. תחשבי על מקומות אחרים בימי חייך שהיית בהם צעירה וחדשה וגדלת בהם, ואז תנסי לחשוב מה עזר שתרגישי פחות מפוחדת ויותר אמיצה. בהצלחה

 

[שרון זלוטניק]

מצטרפת לברכת הדרך../images/Emo73.gif

גם אם כולם אומרים לך שההתחלה נורא קשה (נשמות טובות).. וגם אם את מרגישה שאת לא יודעת כלום ( תיצפי ותקראי הרבה ברגע שתתחילי) וגם אם נראה לך שלא תצליחי לעמוד לבד מול מטופל (את לא תרשי וגם אף אחד לא יזרוק אותך למים - באחריות). יש מקומות מתאימים במיוחד לחדשות - כן יש, אולי באמת לא במקומות הכי מבוקשים אבל אלו מקומות מצויינים לרכוש בטחון וידע. אני רואה ששפכת כאן את מר ליבך בשעת לילה, קומי בבוקר תנשמי עמוק, הצעות עבודה יש בלוחות כאן למעלה

. בהצלחה.

 

[שריד]

איך הסתדרת בהכשרות ?

כאשר היית צריכה לעמוד לבד מול המטופלים ? דבר דומה יהיה לך כאשר תהיה מעלייך אחראית או אחראי שיתמכו...וקולגות שעובדות במקביל בחדר... ולא הייתי מתפשר על פחות... בהצלחה שריד

 

[מוריתה]

לא חושבת שזה כל כך דומה

א. גם בהכשרות היה לי קשה. כמעט לא העברתי טיפולים לבד. ובמקום שכן העברתי זה היה בבית חולים ששם היתה רשימה מאוד מאוד מסודרת של מה צריך לבדוק, וגם די ברור מה צריך לעשות (אם תשאל אותי, לא אהבתי את העבודה שם דוקא בגלל זה. לא חשבו שם בצורה רחבה, עשו דברים על פי הטפסים וזהו.) ב. האחריות המקצועית היא עליי, אפילו אם יש לי הדרכה (שהיא די מעטה ביחס לשעות הטיפולים שיש להעביר - מה שהפוך בהכשרה). העמידה מול המטופל/ההורים/המשפחה היא שלי, וגם המידע שאני נותנת להם. ונכון שאם יש קולגות והדרכה זה עוזר ועדיף מכלום. ברור. אבל לפעמים אפילו לא יודעים מה לשאול, ומאיפה להתחיל (את זה הרגשתי מאוד בהכשרה). אולי ההכשרות שלי לא היו מספיק טובות. (באופן כללי, לא רק מהניסיון שלי, נראה לי שהתחום שלנו לוקה בחסר בעניין הזה של ההכשרות המעשיות. נראה לי שהמדריכים בהכשרה המעשית צריכים לעבור הכשרה טובה כדי לדעת להדריך, לא סתם לכל אחד בשטח יש את היכולת לעשות את זה באופן טבעי) כך שאני מרגישה מאוד לא מוכנה להתחיל לעבוד. ומאוד מפחדת מזה. (אפילו מרגישה שאני אעשה עוול למטופלים שיפלו לידיים שלי)

 

[שריד]

נראה לי ששאלת וענית בכתיבה שלך

א. מקומות ההכשרה המסודרים אני מניח שעובדים לפי הערכות ואבחונים מסודרים והפרוטוקול (השלבים והדרכים בטיפול) לעבודה ברור. ב. ביחוד היום, בראשית דרכך את צריכה להחשף לעבודה מסודרת. גם אם היא לא לטעמך היא תתן לך עוגן שממנו תוכלי לצאת ולשנות... ג. צר לי לערער על פנטזיית האחריות. כאשר עובדים בצוות האחריות מתפזרת גם אם אתה המטפל הישיר, כותב את הדוח ונותן את ההסברים. ד. נכון שבהתחלה (ומסתבר גם בהמשך...) מרגישים שלא יודעים ולא מתמצאים. ההבדל הוא שכאשר יש ניסיון אתה מצליח להפוך "חוסר ידע" לידע שבמקרים רבים הוא הופך ליותר מרלוונטי לטיפול. לדעת לשאול, לחפש מידע, נראה לי במקום שלך חשוב יותר מאשר לדעת. ולבסוף, נראה לי שאת יודעת יותר ממה שאת מרגישה (ולא שאני יודע איזו מרפאה בעיסוק את...) יש פרק בספר של מוזי "שימוש מודע בעצמי נדמה לי פרק 8, אבל אל תתפסי אותי במילה). את רגישה לתחושות שלך, ועושה איתם משהו (כותבת ושואלת בפורום ואולי בעוד מקומות...) הייתי מעדיף לעבוד עם מרפאה בעיסוק כמוך מאשר אחרת שחושבת שהיא כבר מטפלת מושלמת ויודעת מה לעשות... אצלי כבר התקבלת

... בהצלחה שריד

 

[מוריתה]

../images/Emo13.gif

תודה גרמת לי לחייך טוב שאפשר להסתכל על החוסר בטחון שלי כסוג של יתרון...

 

[מוריתה]

just right challenge

זה עיקרון טיפולי שחבל שהוא לא עובד בחיים

יש למישהו רעיון בשבילי איך בכל זאת לדרג את הכניסה שלי למקצוע? בתגובה לתגובותיכם: כתבתם לחפש מקום טוב, שיש גם צוות טוב וגם הדרכה והוא גם ידידותי. איפה אני אמצא מקום כזה בתור מרפאה בעיסוק מתחילה? ועוד שאלה: כמה זמן נראה לכם לוקח להתאקלם? עד מתי מרגישים שממש קשה וממתי מתחילים להרגיש הקלה? (אני בטוחה שעד היום יש הרבה שאלות והתלבטויות, אבל בכל זאת, באיזה שלב מגיעה התחושה של 'אני יודע מה אני עושה' ומתי נעלם הפחד הגדול?) תודה רבה לכם על התגובות ועל הניסיון לעודד

אני נשמעת נורא לחוצכ, כי אני באמת נורא לחוצה..

 

[נאוה ר]

חייבת שוב להגיב

לשאלתך הראשונה - באיזה מקום. את צריכה לציין באיזה תחום את רוצה לעבוד ואז אפשר להגיד לך את סוגי המקומות. לשאלתך השנייה - אני אגיד את זה בצורה עוד יותר ברורה או אולי גסה משריד - יצא לי להדריך מרפאות בעיסוק שהיה להן ביטחון עצמי שהן יודעות הכול ביום הראשון של העבודה. ויש כאילו ששואלות וחוקרות כל הזמן. בעצם אדם בוחר איזה מין איש טיפולי הוא רוצה להיות (לא תמיד בחירה מודעת) כזה שתמיד יודע הכל ויש לו תשובות ואף פעם אין לו פחד קהל מפני כל מטופל חדש.או כזה שחוקר ולומד כל הזמן. ועל כל מטופל הוא עושה את ה"סטג'" שיעזור לו למטופלים הבאים. אני אישית =יודעת שמה שאני יודעת היום לא ידעתי לפני חמש עשרה שנה (יש יותר) ומקווה שבעוד חמש עשרה שנה אני אדע יותר. אני גם חושבת שאם יש מטופל שלא לימד אותי משהו חדש אז "ביזבזתי" את הטיפול שלו... תאמיני לי החיים יותר קשים ככה. ולפעמים אני מתה מקנאה בכל אילו עם הביטחון המדהים שמקנה שלווה.. אבל אז אני נזכרת שלמרות שהדרך הזאת קשה יותר היא נכונה יותר ומביאה לגדילה וצמיחה....

 

[מוריתה]

נאוה

תודה כשהייתי באחת הההכשרות, אחד הדברים שהמדריכה שלי אמרה בסוף שהיו טובים, זה ששאלתי המון שאלות (את כולם - כל הצוות הפרהרפואי שהיה שם). מזה היא הרגישה שהיה לי הרבה בטחון, שלא חיכיתי לה שתוביל אותי, אלא הלכתי בעצמי להסתובב ולשאול את כולם. משום מה, התכונה הזו דוקא היתה בעוכריי. כי אני מפגינה יותר עצמאות ממה שאני באמת מסוגלת. ואני לא יודעת איך לשנות את זה.וזה מקשה עליי. והדרך הקשה עליה דיברת. זו אחת הסיבות שבחרתי בגללן את המקצוע הזה, שזה מקצוע שכל הזמן לומדים ומתפתחים בו, והוא דורש יצירתיות כל הזמן. אבל כרגע במקום שאני נמצאת בו, התכונה הזו של המקצוע משתקת אותי ולא מאתגרת ומסקרנת אותי. לשאלתך - אני רוצה לעבוד בתחום הילדים או הפסיכיאטרי. נ.ב אני מקווה שהשאלות ששאלתי כאן יעזרו לעוד כמה נבוכים שאולי קוראים כאן,שסיימו ללמוד ומרגישים קצת חסרי אונים מול 'החיים האמיתיים' שהם צריכים להכנס אליהם עכשו.

 

[נאוה ר]

באופן כללי בלי לדעת איזור

מרכזי התפתחות הילד הם מקומות שלרוב יש בהם הדרכה והרבה אנשי צוות. בתי ספר של חינוך מיוחד יש לרוב צוותים קטנים ולפעמים עבודה פרטנית, אלא אם כן מדובר בבתי ספר גדולים במיוחד. בהצלחה.

 

[שריד]

נו ברור...למצוא צוות טוב זה בשלוותה

ולוקח ה-מ-מ-ו-ן זמן עד שמרגישים מאוקלמים...משהו כמו שנתיים... אולי זו הסיבה שבגלל מקבלים קביעות רק אחרי פרק זמן כזה

וכמובן שאני אובייקטיבי

...

 

[vered sy]

ישר כוח