מפחדת

[פנס כחול]

מפחדת

לא כועסת
רק מפחדת

ולא עוזר לי לראות עכשו דברים טובים יותר שיש בי
זה רק גורם לי לראות את עצמי יותר מטומטמת
כל כך מנותקת
את לא שם

כאילו לקחו מחשב ישן
והתקינו בו תוכנה חדשה וטובה
אבל זה לא עובד
אין חיבור

יש לי היום פגישה חשובה שקבעתי ביום שחשבתי שארצה לתקן
שארצה לחיות
ורציתי בשביל מה
אבל המה הזה כל כך רחוק
שאני רק מפחדת.

וכל כך בקלות אפשר לאבד הכל
ולהשאר לבד
שיש לי ממה לפחד

 

[TinaBa]

יקרה

אני לא בטוחה שאני מבינה עד הסוף מה עובר עליך, אבל מרגישה צורך לשלוח לך יד.
מה זה הדבר הכל כך רחוק הזה שבשבילו את רוצה לחיות?
הפחד העצום הזה, איך את שורדת אותו?
את החוסר חיבור אני דווקא מאוד מכירה. זאת חוויה לא פשוטה...

איך היתה הפגישה היום?

 

[פנס כחול]

לא יודעת

 

[levshavur]

פחד...

פנס יקרה שלום,
הרבה פעמים לפני רגע משמעותי בחיים, יש תחושה של פחד...פחד מהשינוי שזה יכול להביא אל החיים שלך, פחד מהלא נועד, מ'איך זה ישפיע עליי?'
גם אם ה'מה' נראה לך מאוד רחוק, זהו יעד להגיע אליו, זה משהו שאת יכולה לשאוף אליו, ועצם זה שיש אל מה לשאוף, שיש משהו לקוות אליו, זה כבר נותן משמעות לחיים, יש כבר בשביל מה לחיות.
אני לא יודעת אם את מכירה את הספר של ויקטור פרנקל 'האדם מחפש משמעות'. הוא ניצול השואה, והוא מצא משמעות. זה ספר מעורר מחשבה. אם לא קראת, זה לדעתי שווה קריאה.
אשמח לדעת, איך עבר לך היום?
לבשה.

 

[lital172]

איך את עכשיו? מחבקת.

 

[פנס כחול]

לא

לא הלכתי לפגישה
לא יהיה טיפול השבוע
כנראה גם לא שבוע הבא עצמאות וזה
לא מוצאת עם מי לדבר
לא פוגעת בינתיים

כן עבודה
כן ילדים מתוקים ממש בעבודה
כן מתנתקת

 

[levshavur]

לדבר...

פנס שלום,
אם אין לך עם מי לדבר, את תמיד מוזמנת לשתף כאן, או במסרים, ואשמח להיות כאן בשבילך...

לגבי ניתוק, הגעתי למסקנה מוזרה: שלפעמים על מנת לשרוד תקופה מסוימת, הניתוק יש בו משהו 'מועיל'- משהו שמגן עלינו מלהתפרק. כמובן שזה לא משהו שיכול להיות לטווח הארוך כי בסוף זה מתפוצץ, ואז הדחף לפגוע הוא חזק בהרבה...
אז תנסי למצוא נקודת איזון כלשהי בין לא להיות מוצפת מדיי ובין להתנתק. אני יודעת שזה קל לכתוב, ויודעת עד כמה זה בלתי אפשרי לפעמים ליישם, אבל עצם הניסיון להגיע אל המקום הזה הוא כבר, לדעתי, חלק מהתהליך...
אני מקווה שתמצאי את הכוחות לחזור לטיפול, עם כול כמה שזה טריגרי ומבאס...
לבשה.

 

[פנס כחול]

תודה. מנסה לשרוד

 

[פנס כחול]

כנראה

שעלי נגזר בעיקר לחכות
לחכות שיגמר
לחכות שאולי יחזור
או סתם לחכות שיעבור זמן.

ועוד נגזר גם
שאם יקרה משהו קטן וטוב
הוא יעלם מהר
שאלמד שזה לא בשבילי
זה לא מגיע לי.

כמה אפשר

 

[TinaBa]

קרה משהו?

ואיך את היום?

 

[פנס כחול]

מרגישה דוחה ומתבכיינת

קרה הרגיל
ונשארתי לבד
כאילו יכל להיות אחרת

למה לנסות

(בלי טיפול שבועיים, אפשר להתעלם, אולי צריך טיפול בשביל לרוקן)

 

[TinaBa]

אני לא בטוחה שהבנתי

מה זה "הרגיל".
רוצה לרוקן קצת פה?

 

[פנס כחול]

..

הכרתי מישהו לרגע
וכבר לא
הלבד גדול ממני
ובא לי להרוג את עצמי
וכנראה לא יכולה

 

[TinaBa]

עצוב לי לקרוא

את היאוש הגדול שאת נמצאת בו.
מאוד רוצה להיות איתך, אבל אני לא יודעת כמה משמעות יש לכמה פיקסלים מושחרים על גבי המסך.

אולי יעזור אם אספר לך שאני מכירה מאוד מקרוב את הלבד שאחרי הרגע (ההרסני) של הביחד? אלו היו הרגעים שכי פגעתי בעצמי. וכל פעם מחדש- פגישה (אם אפשר בכלל לקרוא לזה פגישה אם מחליפים רק נוזלי גוף ולא טורחים להחליף שמות) ואז הכאב העצום שאחרי...

מה אפשר לעשות כדי להקל את עכשיו?

 

[פנס כחול]

לא יודעת לא חושבת שיש

 

[פנס כחול]

לא מבינה איך

איך נתתי אמון
איך לרגע האמנתי
לרגע אחד נתתי לעצמי לחשוב שיכול להיות טוב
וזה נגמר כמו הכל

ואל תגידו שזה אומר שאני יכולה לתת אמון
ושזה סימן טוב
איך מכל האנשים זה קורה לי כל הזמן
ודוקא האחד אחרי כל כך הרבה שחשדתי והרחקתי
הוא יהיה זה שהכי יפגע

 

[קולדון]

רוצה לשתף? (לא חייבת כמובן)

מה קרה? איך הוא פגע בך? למה זה נגמר?

 

[levshavur]

אי אפשר לדעת...

פנס יקרה שלום,
אני מאוד מבינה את הכאב שלך. לתת אמון במישהו, ובסוף הוא פוגע, זה לא רק כואב, זה גם מפחיד.
אני זוכרת שכשהאקס התגרש ממני (אחרי 16 שנים של היכרות, מתוכם 10 שנות נישואים) חשבתי שלעולם לא אתן יותר אמון בגבר במובן האינטימי, שלעולם לא תהיה לי זוגיות...
והנה אני נשואה...
זה שגבר אחד פגע בך, ואפילו אם היו גם אחרים כמוהו שפגעו בעבר, זה לא אומר שכול הגברים הם בעייתיים...
יש גם גברים עם לב טוב, גברים שיכולים לאהוב אותך בזכות מה שאת, ויש בך המון טוב, אני קוראת אותו בכתיבה שלך...
לכן אל תתייאשי.
אני יודעת שתחושת הבדידות היא נוראית. אני זוכרת כמה זה חירפן אותי בעבר, כמה זה דרדר אותי מבחינה נפשית...
לכן חשוב לתפוס את זה עכשיו, כשהכאב שלך עוד טרי, ולנסות להתמודד עם זה.
לנסות כול דבר שיכול לתת לך פחות הרגשה של לבד. לשמוע מוזיקה/טלוויזיה, לדבר עם אנשים בטלפון, וכדו'...העיקר לא להרגיש דממה מסביב.
חיבוק גדול,
לבשה.

 

[פנס כחול]

אז (טריגר)

עברו הרגעים האלו
או השעות
הסתכלתי אחר כך על עצמי
ועל מה שקרה איתי בזמן הזה
ואיך זה עבר
רק כשהכל שרף
ובעצם אז יכלתי להזיז את האבן
ולגלות את הבור האינסופי הזה של הכאב
של להיות שוב נעזבת
ושוב כל כך לבד.

ובסוף היום לקחה אותי חברה מיוחדת שלי
שיכולה להיות כמעט סבתא שלי
למשפחה של חברים טובים שלה
והיה טוב.
ואפילו יכלתי לעזור שם למישהו עם ידע שיש לי אולי.

(ושכן אמר לי שחיפש אותי אדם מבוגר
שנראה ...
וזה יכול להיות האבא שלי
שלא אמרתי לו איפה אני גרה
ואולי הוא מצא ואני ממש מפחדת.)

 

[פנס כחול]

התרחקתי

מלטפל
מלהתקדם באיזשהו כיוון חיובי
בלי טיפול אני כל כך מהר מאבדת כיוון
ועוברת עם הימים בלי לחשוב
בלי להתאמץ
בלי לשים לב ושוב פחות ממה שצריך
ודברים שניסיתי שלא
ולחזור לטיפול נראה כל כך זר ושונה כבר

אני אחזור