מפחדת

מפחדת

מחר יש לי מסיבה משפחתית די גדולה, ואני חייבת לבוא..
ואני לא יודעת איך אני אעבור את זה
כלומר אני יודעת שזה כולה כמה שעות וזה יעבור, אבל אני כל כך מפחדת וכל כך לא רוצה
לראות את כל מי שאני לא רוצה לראות, את הזיוף משפחתיות הזה, שכולם מוצי פוצי קוצי, ובתכלס לפחות כלפיי הם מגעילים/נטולי כל אכפתיות.
אם במקרה מישהו ישאל אותי משהו, אז לעשות כאילו אני רוצה לענות על השאלות המטופשות שלהם או להקשיב לסיפורים המרתקים שלהם על כמה החיים של כולם יפים מוצלחים ומושלמים ולדעת שרק אני לבד ולא מתקדמת מילימטר.
אוף אלוהים איזה חרא זה
 
שונאת מפגשים משפחתיים!

למזלי, אני ממעטת להופיע בכאלה.
אני שונאת גם לשמוע ששואלים עלי או את המבוכה של אמא שלי בכך שאין לי זוגיות, שלא נאמר שאני לא נשואה.

האם יש לך אופציה כן להתחמק איכשהו מהמסיבה?
לה מציא מחלה או משהו?
אמנם לפעמים צריך להתמודד ולא רק לברוח אבל אני לא בעד שתאמללי את עצמך בכוח
 
לא

אין פה אופציה כזאת
עלי אף אחד לא שואל, לכולם ברור שאני כישלון, ואף אחד בכלל לא טורח לשאול שום דבר...
המקסימום הוא- את עובדת בתדהמה...כאילו בחיים שלי לא עבדתי ולא עשיתי כלום..
בקיצור סתם מטומטמים צבועים.
הלוואי ויכולתי לא ללכת
אבל אין לי אופציה כזאת, בינתיים זה הורג אותי
 
יפה

נסי להתרכז אך ורק בכלת המסיבה, בכמה את רוצה להיטיב איתה, כמה את אסירת תודה לה על החלק שלה בחייך. נסי לנפנף את כל השאר ולהתמקד בה באמת. שכל השאר יקפצו לך. אם מתחשק לך תיקחי את הסלולרי ותגלשי לכאן אם יעצבנו אותך
. העם איתך!
 
אבל תכלס

אני לא מעניינת אותה..
ואי לכך אני לא מסוגלת להתעניין באמת, ולא איכפת לי, אולי אני אדם רע.
אבל אני כל כך כועסת וכל כך עצובה, שאני לא יכולה.

ותודה
 
אם את כל כך רעה (ואת לא)

אז למה שלא תבריזי? גם ככה, לדברייך, לא שמים עלייך במשפחה. גם ככה את כועסת ועצובה. תתחלי או משהו. בואי אלמד אותך תפילה, אנחנו מתפללים אותה באו.איי: אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, האומץ לשנות את אשר ביכולתי, והתבונה להבחין בין השניים, אמן. לאיזה חלק של המשוואה בתפילה יכולה המסיבה להתאים?
 
אוף

את יודעת שאני לא יכולה לבריז..
אני יכולה רק להתכופף ולחכות שזה יעבור.
ושלחתי לך מסר
 
את בסה"כ בת 23!!!

זה "בסדר" שאין לך זוגיות... ואגב אני הרבה יותר מבוגרת ממך ובמצב הרבה יותר גרוע... קצת פרופורציות...
 
מן הסתם..

אני לא בת 23 כבר...
וממני אף אחד לא מצפה להיות בזוגיות..
מקסימום רוצים להכיר לי פעם בשנה איזה מישהו בן 200 וטוענים עוד שהוא נראה מעולה!!!
 
תכף 24

ואמא שלי סהכ בת 46 והיא לא מבינה איך היא עדיין לא סבתא.
ברור לי שהתפיסות שלה ישנות ולא פרופורציונאליות לימינו ובטח לא רלוונטית לחיי כפי שהם כיום.
אבל לכי תסבירי לה את זה...
 
כמוני כמוך בדיוק


ואני מתערבת איתך שאני הרבה יותר מבוגרת ממך ובמצב הרבה יותר גרוע
. בתכל'ס אין לי ממש עצות בשבילך - חוץ מלהתרכז באוכל, לגלוש בנייד וכו'. לי יש את אותן בעיות בדיוק עם המשפחה הגרעינית שלי - אם את עוקבת אחרי ההודעות שלי את יודעת איזה דרמה עברתי השבוע כשהאחיות שלי ביקרו אצלנו
.
 
למעלה