מפחדת

[שלגייה123]

מפחדת

לחברי הפורום שלום רב,

אני שוב כותבת כאן אחרי הפסקה.

אני מרגישה שמשהו בחיים לא שלם, תקוע. כשאני מנסה לצאת עם גברים אני תמיד מרגישה את הציפייה לשכב אחרי 3, או מקסימום 4 פגישות ומרגישה עם זה נורא.

אני מרגישה נורא כי אני לא בטוחה שאני רוצה לשכב, למרות שאני בת 28 אוטוטו. כן, אני עדיין בתולה.

אין לי מושג איך להסביר לאנשים שאני יוצאת איתם שאני מעדיפה קשר רומנטי, בלי מין, לפחות בשלב הזה של חיי. כל מי שאני מדברת איתו חושב שהשתגתי אוו שעברתי טראומה בחיי, וכל הזמן אומרים לי שאני מפסידה חלק חשוב בחיים.

ככה אני נקרעת בין ההעדפה האישית שלי ללחץ החברתי. גם ככה ההורים שלי רואים אותי בתור "בתולה זקנה" ומשפחתי מקניטה אותי על כך.

לא יודעת איך לצאת מהפלונטר הזה, איך להעלים את הפחד ולהתחיל לחיות, גם בלי מין, כי אני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה.
רק רציתי לשתף.

 

[ורוד עם נצנצים]

כ"כ מבינה אותך. נמצאת במקום דומה.
אחרי הנכנסתי לפורום החלטתי שאני לא יוצאת יותר עם גבירם רגילים ומחפשת זוגיות א-מינית וקיוויתי שזה יפתור את התסכול והקושי הנוראי הזה בדייטים.

לצערי אני כאן כבר כמה שנים ולא יצא מזה הרבה (היתה זוגיות של שנתיים שרק חידדה לי כמה אני רוצה זוגיות א-מינית, אבל היא נגמרה..)
לי אישית קשה להיות לבד ואני מאוד רוצה זוגיות.
אז למרות שאין עלי לחץ חברתי עכשיו של 'תתחתני ותלדי', כי כבר הייתי נשואה ויש לי ילדים, אני חיה שוב את הקונפליקט של דייטים עם גברים 'בעולם הגדול'.
איך מסבירים להם על א-מיניות ומה הסיכוי למצוא מישהו שיקבל אותי ככה.

מה שכן, מאחר ויש לי כבר ניסיון בתחום, אני יודעת שאני ממש לא רוצה את זה שוב. אין לי שאלה בנושא הזה.
השאלה מבחינתי היא רק כמה אני מוכנה להתפשר בנושא.
איזה מינון אוכל לשאת.


קיצר, אין לי ממש תשובה והנחמה היחידה שלי היא 'צרת רבים' למקרה שזה מנחם אותך.
העיצה היחידה שלי היא שתנסי אולי למצוא כאן מישהו.

 

[k500]

רבים מאיתנו חוו סיטואציה כזו:

הרגשה של לחץ חברתי, ציפייה של אחרים לשכב והורים שלא מבינים את המצב האישי.
אבל, אם את לא בטוחה שאת רוצה לשכב, אל תשכבי. באמת. אין צורך לנפנף בנתון או להצהיר בפומבי מה עשית במיטה.
מי שלא רוצה לשכב עם אחרים/ות, לא חייב והגיע הזמן שהחברה תהיה יותר סובלנית בעניין הזה.
יש בפורום לא מעט חברים שאין להם/ן רצון לשכב והם לא עשו זאת עד כה והפלא ופלא, הם חיים וקיימים, על אף החברה הלוחצת וההורים שמעקמים את האף.
נכון, זה לא קל ולא פשוט והתחושה לא תמיד טובה, אבל אם תחליטי שאת הולכת בעקבות הרצונות שלך בלי לתת דין וחשבון ללחצי החברה והמשפחה, תוכלי להיות שלמה עם עצמך ולהפחית את תחושת התסכול בחיים.
גם אני יצאתי בעבר לדייטים כאלה ואחרים וגם אני הרגשתי שמשהו שם לא קורה וזה לפני שהייתי או הכרתי את הפורום ואת נושא הא-מיניות. למרות זאת, לא עשיתי משהו שלא רציתי, המשכתי להאמין שמה שאני מרגיש הוא חזק יותר ממה שהאחרים מסביבי טוענים שהם יודעים ותארי לך את התחושה שהיתה לי כששמעתי על דבר כזה שנקרא א-מיניות ואחר כך כשהגעתי לפורום עצמו- בהחלט הקלה משמעותית שהלכה וגדלה עם השנים (רמז, כדאי לך להיות בפורום יותר

).

יש לך אפשרות לחיות את החיים שאת רוצה ומעדיפה בלי מטענים מיותרים. אפשר להשתחרר מהלחצים החברתיים, מהמשפחה ושאר הדברים הלא קלים. התמדה ועמידה על עקרונותייך ישתלמו ואני אישית יכול להעיד שבשנים האחרונות אני יותר נינוח מהבחינה הזאת. אני לא יוצא לדייטים מאולצים, לא צריך לתת דין וחשבון לאף אחד ולא צריך שכולם יידעו מה אני עושה במיטה או מחוצה לה. כן, אני עדיין סופג קיטונות של פולניוּת מהזן של חתונה, ילדים, להיות לבד וכו', אבל זה רחוק ממה שהיה פעם, מה גם שעכשיו אני מנפנף מראש כל ניסיון להגיד לי איך לחיות.

כמו שאת יודעת, הפורום נמצא כאן גם כשאת יוצאת להפסקה וגם כשאת חוזרת ואם את צריכה תמיכה, אנחנו כאן תמיד.

 

[hatzilonit]

מוכר ומתסכל

מסכימה עם כל מה שנאמר לפני ומוסיפה 2 נקודות למחשבה:

1. את צריכה להחליט בינך לבין עצמך מה יותר חשוב לך: 3-4 דייטים מטעים של הסתרה של מי שאת באמת או כנות מראש ותקווה שיום אחד תפגשי את האדם שזה יתאים לו

.

2. תזרקי את הכפפה למשפחה שמקניטה: "אם אתם באמת רוצים לראות אותי מאושרת בזוגיות, תעזרו לי לחפש את האחד שלי (כי לפי כל הסטטיסטיקות זה לא פשוט בכלל)"

לכי תדעי, אולי למזכירה של אמא יש בן דוד שהוא גם "כזה"

 

[אנטיגוונה]

מה דעתכם?

קודם כל אליך שלגיה, רציתי לומר שאני מצטערת שאת צריכה לחוות את אי-היכולת של החברה..
הלוואי והיכולת שלך תגבר על "תפיסות החברתיות", ויום אחד, בזכותך, בחור או שניים
שיצאת איתם ל'דייטים', יהיו פתוחים לאנשים ששונים מהם - בזכות ההיכרות איתך.

לחברי הפורום -
אני יצאתי ל'דייטים' בעיקר עם בחורות.
החיפוש אחר הגדרה של א-מינית התחולל דווקא כשיצאתי ל'דייט' עם בחור.
האם אתה חושבים שיש לכך קשר? האם באופן הכללתי ביותר, אפשר להגיד
שבחורות יותר פתוחות לקשר, שלפחות בראשיתו [ואני מדברת על תקופות
של 3 חודשים ומעלה], מבוסס רק על הכרה שכלית, הווייתית ורגשית?