מפחדת מקשר... ?

מפחדת מקשר... ?

אני בת 18. למרות שאני מאוד בררנית, ונוהגת לפסול אנשים ולחפש בהם את הדברים השליליים, היו לי 3 קשרים עד עכשיו (ולא מעט ניסו). הקשר הראשון שלי עם א' נמשך מספר שנים, אבל היינו במצב של און-אוף כל הזמן, ולא עשינו כ-ל-ו-ם. לקח לנו הרבה זמן להתנשק (וגם זה לא ממש), ולא התקדמנו מעבר לזה, ככל הנראה בגלל שהיינו יחד מגיל מאוד צעיר. אחריו, חיזר אחריי ב' במשך חצי שנה. אחרי שהצהיר שהוא מעוניין בי התרחקתי ממנו מאוד, וכשאמר לי שהוא רוצה לנשק אותי ברחתי ואירגנתי ברוגז. בנוסף, אני לא חושבת שנמשכתי אליו כל כך... היום במחשבה שנייה זה היה די מטופש ולא שווה את העניין. אחריו, הכרתי מישהו חדש, דיברתי איתו בטלפון כל הזמן (כי הוא גר רחוק) והיה לי כיף מאוד. ובפעם השנייה שנפגשנו, הוא ניסה לנשק אותי באמצע הסרט, ודחפתי אותו, ומאז ניתקתי ממנו קשר. עד עכשיו לא חבל לי עליו או משהו, אבל זו דוגמא לבריחה שלי מקשר... כיום יש לי חבר (ג'). לכאורה הוא מושלם בשבילי (הוא חכם, מצחיק, ותחומי העניין שלנו משותפים), אבל גם בו כמובן מצאתי לעצמי את הדברים השליליים, ונתתי להם בלי כוונה להגיע למקום מרכזי מידי. (כמו למשל ההומור שלו). שמתי לב שבתחילת הקשר רציתי אותו, ולא ברחתי ממנו בימים הראשונים. זה שימח אותי. אחרי כמה זמן, התגבר עליי הפחד הזה מהקשר. עכשיו אני מרגישה שאני לא נמשכת אליו ולא רוצה אותו. אני מתחילה לסנן אותו(אפילו בלי כוונה) ואני כבר לא נהנית בחברתו. כאילו הכימיה הקצרה נעלמה... אני שוקלת להיפרד ממנו... (הוא רוצה להתקדם אבל הוא לא לוחץ עליי. הוא אמר שזה מבאס אותו שאנחנו לא עושים כלום, ושזה מוזר לו שאני לא אוהבת נשיקות.) אני חושבת שהבעיה היא בי, ולא בפארטנר שלי. אני ממש מפחדת מקשר. כל אחד שמראה סימנים של רצון אני בורחת ממנו. נשיקות לא עושות לי כלום וגם זה לא כל כך נורמלי. אני גם מפחדת מלאהוב.. אבל קרבה פיזית הכי מרתיעה אותי אני חושבת. מצד שני, אני מאוד רוצה חבר, מישהו לאהוב ושיאהב אותי, ואני גם ארצה להתחתן בעתיד כמובן. ז"א, לא נראה לי שזה קשור בנטיות מיניות, או פחד כללי מגברים. לא עברתי שום התעללות מינית ואין לי טראומה משום דבר שקשור לזה (כי זה נשמע כאילו יש לי טראומה) מישהו מכיר דבר כזה? מישהו עבר דבר דומה?.. אשמח לקבל עצות, כי חבל לי להמשיך לפספס קשרים... תודה.
 

בריט23

New member
אני קצת מבינה אותך...

אני עוד מימי בתיכון וחטיבת הביניים זוכרת את עצמי כאחת שתמיד פחדה להתאהב, להפגע, בעיקר פחדתי מסקס, פחדתי שאם יהיה לי חבר ואשכב איתו אז לא אוכל לעזוב אותו אח"כ. לכן גם לא היו לי קשרים רציניים. כל קשר נגמר תוך חודש חודשיים מצידי, לא אהבתי מגע, לא אהבתי את הבחורים איתם יצאתי. מהר מאוד פקעה לי הסבלנות מהם. עד שהגעתי לגיל 23 וחצי והחלטתי שאני לא מפחדת יותר, אני רוצה אהבה אמיתית ונמאס לי מתדמית הבתולה המעונה והפחדנית שמפחדת לחיות ולהנות. אז חוויתי לא מזמן קשר שנמשך חודש והיו יחסי מין והיתה תשוקה וזה נגמר.... הפעם הנסיבות גרמו לי לנתק את הקשר הזה. הבחור פשוט התגלה כמניאק, אז אני יכולה קצת להבין אותך על זה שאת שומרת על עצמך ומפחדת מאהבה, גם אני הייתי ככה. בגילך יצאתי עם בחור. וכל פעם שהתקרב לנשק אותי התרחקתי והרגשתי חוסר נוחות. והוא לא הבין למה, וכל הזמן שאל אם קרה לי משו או חוויתי טראומה, זה לא היה זה. זה פשוט פחד שקשה להסביר. אולי חרדת נטישה?...... אולי זה מה שקורה לך או שאת פשוט לא סובלת מגע.. אני לא כ"כ יודעת.. אבל מבינה את הפחד שיש לך מקשר...
 
תודה על התגובה -

אני לא יודעת כמה חרדת נטישה יש שם, אבל יכול להיות שאני פשוט לא מודעת אליה עדיין... אני מקווה שאני אצליח להתגבר על המחסומים והפחדים שלי לפני גיל 23...
 
מוכר...

אכן נראה לי שהבעיה בך ולא בפרטנר שלך אבל את נראית לי מאד מודעת לעצמך אז אני לא חושבת שזו בעיה חריגה יתר על המידה (לא שאני פסיכולוגית או משהו). בכל אופן, לפחות מניסיון אישי, נראה לי שאת מחפשת את המוכר והחם והבטוח וברגע שנכנס מישהו זר ומתקרב יותר מדי זה עלול לערער את הסביבה היציבה שלך, גם אם יש פוטנציאל לקשר טוב, ואת בורחת... הייתי מגדירה את זה כמעין קשיי הסתגלות. קל מאד לברוח אבל הפתרון שלך צריך להיות לדעתי אחד משניים: או שאת עוברת את המחסום ונשארת ונשארת ונשארת עד שאת מרגישה מספיק קרבה עם הבן אדם שאיתך כדי *באמת* להחליט אם את רוצה להמשיך בקשר הזה או לא, או שתנסי לפתח את הקשרים שלך בדפוס אחר - למשל לאחר ידידות. אני למשל, מאד היה קשה לי לצאת לדייט, להידלק ולהמשיך משם, בד"כ הקשרים שלי דווקא התפתחו מתהליך של התיידדות ואח"כ באה ההתאהבות. כמובן שאי אפשר לתכנן וזה פשוט קורה אבל שווה להשקיע בידידים
בקיצור, אין פתרון פלא, את כזו וזה לא רע בכלל! כמובן שיעזור אם תנסי להיפתח קצת יותר, תשתחררי מהחסמים שמעכבים אותך ופשוט אל תברחי, וגם אם נראה לך שירד לך קצת מהבחור, שווה עוד קצת להישאר ולהשקיע ולראות מה קורה... וגם לא צריך להיבהל מנשיקה, נראה לי שזה בסך הכל איזה מחסום פסיכולוגי שנתקעת עליו וזה לא חייב להיות קשור לשום טראומה, פשוט תעשי את זה גם אם לפעמים זה לא מרגיש לך כמו באגדות... (כלומר אל תעשי שום דבר שאת ממש לא רוצה בו אבל את יודעת, כדי להתגבר על פחדים צריך להתמודד איתם) ואם את יוצאת עם בחור חמוד וזו רק נשיקה אז למה לא...
 
תודה רבה על ההשקעה, עזרת המון..

עדיין לא חשבתי על הכיוון של "פלישה למרחב" שלי.. ויכול להיות שזה באמת תופס. (זה די מסתדר כי אני לא נותנת לאף אחד לישון במיטה שלי, למשל) מה את מציעה לי לעשות לגבי קשיי ההסתגלות שלי? אני מודעת לעובדה שאני בורחת, אבל אני כאילו משכנעת את עצמי שזה לא זה פשוט. (לגבי ג' הנוכחי למשל, אני מחפשת אצלו את הדברים הטובים מול הרעים, ומוצאת הרבה יותר רעים כמובן..) בגלל הפחדים שלי, שאני לא בהכרח מודעת ממה הם, אני מכניסה לעצמי לראש שאני פשוט לא רוצה אותו ולא נמשכת אליו. יהיה לי קשה להחליט אם אני רוצה להמשיך בקשר באמת, אם אני כל כך משכנעת את עצמי שאני לא רוצה את אותו הבחור. כשאני אומרת שאני משכנעת את עצמי, זה באמת ככה. אני אולי מודעת לזה שאני עושה את זה, אבל זה כבר תפס את המקום שלו, ואני באמת מרגישה שאני כבר לא רוצה אותו! זה עניין בעייתי... אני לא יודעת אם עם החבר הנוכחי אצליח לסתור את השיכנועים העצמיים האלה (אם זה כבר לא מאוחר מדי, איתו.) לגבי הידידים, שמעתי מהרבה אנשים דווקא שזה לא כל כך חכם. אחרי שאת ידידה של מישהו, יהיה לך קשה להתקדם איתו הלאה מידידות, ונתקעים. זה רעיון באמת חכם כשחושבים על זה, כי את כבר סומכת עליו ואוהבת אותו באופן אפלטוני. הבעיה שזה נשאר אפלטוני. זה כמו פתאום להיות חברה של אח שלי. את המחסום הפסיכולוגי של הנשיקות בעיקרון עברתי. אבל אני פשוט לא נהנית מזה.. (יכול להיות שהוא פשוט נשקן גרוע - אין לי קנה מידה להשוואה חחח) השאלה הגדולה ביותר - האם יכול להיות שפשוט לא התאהבתי באמת עד הסוף? שעדיין לא מצאתי אהבה אמיתית? או שזה פשוט דפוס שיחזור על עצמו שוב ושוב.. אני מחכה (מאוד) לתשובה ממך.. ושוב תודה..
 
פלונית...

אני אנסה לא אחפור הרבה כי האמת שנראה לי שפשוט לא פגשת את הבחור שמתאים לך עדיין... אבל באופן כללי לגבי קשיי הסתגלות - זה עניין של אופי. אני למשל אוהבת ריגושים והפתעות וגיוונים ועם זאת אני שונאת שינויים (מהותיים). דברים חדשים גורמים לי חרדות ופניקה במידה רבה יותר מהסביר - אם זו דירה חדשה, תפקיד חדש, חבר חדש, או אפילו סתם איזה שינוי משמעותי בלו"ז שלי... אם את מגיבה ככה לעוד דברים, בהחלט יכול להיות שזה העניין עם הבחורים... וזה גם אולי עניין של פרפקציוניזם - איזה תמונה שיש לך בראש של אביר על הסוס הלבן, ואם זה לא זה - את ישר מוצאת את הפגמים ובורחת. יכול להיות... בכל אופן אצלי למשל, הייתי יוצאת להמון דייטים שתמיד נגמרו בפגישה ראשונה, לא בגלל שהם לא היו חמודים אלא פשוט כי הייתה משתלטת עלי תחושה של אי נוחות וזרות וניכור ושל 'אני לא רוצה' ו'איך אני יוצאת מפה' וכו'... אז כן, אולי זו איזה בעיה פסיכולוגית של 'פלישה למרחב האישי', אבל מצד שני לגבייך לפחות - 3 בחורים זה לא הרבה וכנראה שהם פשוט לא היו בשבילך... תמיד כדאי לתת צ'אנס נוסף, לנסות להתקרב וכמובן לדחות מחשבות שליליות, אבל אני גם די בטוחה שמתישהו תמצאי את הבחור שבאמת יגרום לך *לרצות* להישאר בסביבה. את לא יכולה להכריח את עצמך להתאהב, אבל את כן יכולה להיות מודעת לעצמך ולבדוק האם את בורחת מהקשר כי זה לא זה (גם אם הבחור חמוד ואתם מסתדרים זה לא אומר שזה זה) או כי זה לא מה שדמיינת, או כי זה מפחיד אותך להיות בקרבה כזו עם מישהו שעדיין זר לך, או מסיבות אחרות... ראיתי שדיברו כאן על יעוץ פסיכולוגי שזה סבבה ומומלץ אבל אני מאמינה שגם לנו יש את הכוח ללמוד את עצמנו לבד וגם להשתנות לבד אם אנחנו באמת רוצים.
 
גם אני כזאת,בערך.

אמנם אני לא בקשר זוגי ולא הייתי באחד כזה..אבל אחרי המון שנים שניסיתי ורציתי אבל ברחתי מבני זוג פוטנציאלים חשבתי שאולי יש לי בעיה. בדקתי כל כיוון.. וחשבתי גם שאולי אני מפחדת ממערכות יחסים, אבל זה לא ככה. הבנתי שיש דברים אחרים שאני מפחדת מהם, והם כלל לא קשורים לבחורים האלה או בכלל לעניין המחוייבות. אבל הם מה שמפריעים לי ומרתיעים אותי מלהכנס לקשר זוגי.
 
נשמע לי כמו אחלה זמן לפנות לייעוץ.

ואולי אפילו להבין איך התנהגותך והפחדים שלך משפיעים על הקשר הנוכחי בזמן אמת.
 
תודה..

גם זה מחסום שאני צריכה לעבור כנראה... השאלה היא אם אני לא יכולה להתמודד עם זה בעצמי? בעקבות התשובות כאן והמודעות שלי לגבי עצמי - זה יכול להצליח?...
 
ו...?

זהו, זו גזירה משמיים? מה את עושה בקשר לזה..? הבנת ממה זה נובע? אולי תוכלי להאיר את עיניי
 
לא זו לאגזירה משמיים

פשוט אני חושבת שצריך ללכת לטיפול פסיכולוגי או לא יודעת יועצת לא לחכות לגיל 30 תמיד ידעתי שאני צריכה טיפול וממה זה נובע אני חושבת שיש כמה סיבות חוסר ניסיון, חוסר ביטחון עצמי, פחד להיפגע, פחד להתאהב, אגו יותר מידי אגו (מדברת בשם עצמי) אולי חרדת נטישה ואני חושבת שזה גם משהו שבא מהבית שמרנות חושבת יותר מידי מה נכון מה לא נכון, פחד מניצול, פחד מדחייה. בקיצור לצערי אני לא יכולה להאיר את עינייך רק עכשו החלטתי ללכת לטיפול אמרתי קודם כל יועצת נראה איך ילך לי ואם לא פסיכולוגית. אל תחכי יות מידי זמן ככול שגודלים ככה זה הופך להיות קשה יותר.
 
וואו זה בערך מתאר את כל מה שיש לי..

חוץ מהשמרנות בבית. כל הסיבות שתיארת נמצאות ככל הנראה גם אצלי, במינון זה או אחר. זה מפחיד קצת.. תודה, ובהצלחה לך בהמשך!..
 
שלום לך, כבוגרת ובעלת נסיון בעניין-

רציתי לומר לך שהרבה בנות עוברות מה שאת עברת.ומבלי לפרט, גם אני! לפעמים..מה לעשות?! מתלהבים בהתחלה אך לאחר מכן מאבדים עניין. ממה שמשתמע ביחסים שעברת שאת מאבדת עניין בקלות מפני שלא ממש נתנו לך סיבה שיהיה עניין. כנראה שאת מחפשת קשר שיהיה בו סוג של אתגר בכדי שהמשיכה שלך תהיה גבוה ומשמעותית. את עוד צעירונת ותעברי הרבה חוויות בקשרים, אני בטוחה שבגילך הנוכחי, לא תפספסי אף קשר משמעותי..זה עדיין מוקדם מדי לחשוב מחשבות כבדות כמו פחד מקשר.אם תטרידי את עצמך בזה, את עלולה להעשיר עוד פסיכולוג מסטול..שזה דבר שאינו מומלץ לכיס ולבריאות. בקיצור שיהיה לך ערב מקסים.
 
למעלה