מפחדת מקשר... ?
אני בת 18. למרות שאני מאוד בררנית, ונוהגת לפסול אנשים ולחפש בהם את הדברים השליליים, היו לי 3 קשרים עד עכשיו (ולא מעט ניסו). הקשר הראשון שלי עם א' נמשך מספר שנים, אבל היינו במצב של און-אוף כל הזמן, ולא עשינו כ-ל-ו-ם. לקח לנו הרבה זמן להתנשק (וגם זה לא ממש), ולא התקדמנו מעבר לזה, ככל הנראה בגלל שהיינו יחד מגיל מאוד צעיר. אחריו, חיזר אחריי ב' במשך חצי שנה. אחרי שהצהיר שהוא מעוניין בי התרחקתי ממנו מאוד, וכשאמר לי שהוא רוצה לנשק אותי ברחתי ואירגנתי ברוגז. בנוסף, אני לא חושבת שנמשכתי אליו כל כך... היום במחשבה שנייה זה היה די מטופש ולא שווה את העניין. אחריו, הכרתי מישהו חדש, דיברתי איתו בטלפון כל הזמן (כי הוא גר רחוק) והיה לי כיף מאוד. ובפעם השנייה שנפגשנו, הוא ניסה לנשק אותי באמצע הסרט, ודחפתי אותו, ומאז ניתקתי ממנו קשר. עד עכשיו לא חבל לי עליו או משהו, אבל זו דוגמא לבריחה שלי מקשר... כיום יש לי חבר (ג'). לכאורה הוא מושלם בשבילי (הוא חכם, מצחיק, ותחומי העניין שלנו משותפים), אבל גם בו כמובן מצאתי לעצמי את הדברים השליליים, ונתתי להם בלי כוונה להגיע למקום מרכזי מידי. (כמו למשל ההומור שלו). שמתי לב שבתחילת הקשר רציתי אותו, ולא ברחתי ממנו בימים הראשונים. זה שימח אותי. אחרי כמה זמן, התגבר עליי הפחד הזה מהקשר. עכשיו אני מרגישה שאני לא נמשכת אליו ולא רוצה אותו. אני מתחילה לסנן אותו(אפילו בלי כוונה) ואני כבר לא נהנית בחברתו. כאילו הכימיה הקצרה נעלמה... אני שוקלת להיפרד ממנו... (הוא רוצה להתקדם אבל הוא לא לוחץ עליי. הוא אמר שזה מבאס אותו שאנחנו לא עושים כלום, ושזה מוזר לו שאני לא אוהבת נשיקות.) אני חושבת שהבעיה היא בי, ולא בפארטנר שלי. אני ממש מפחדת מקשר. כל אחד שמראה סימנים של רצון אני בורחת ממנו. נשיקות לא עושות לי כלום וגם זה לא כל כך נורמלי. אני גם מפחדת מלאהוב.. אבל קרבה פיזית הכי מרתיעה אותי אני חושבת. מצד שני, אני מאוד רוצה חבר, מישהו לאהוב ושיאהב אותי, ואני גם ארצה להתחתן בעתיד כמובן. ז"א, לא נראה לי שזה קשור בנטיות מיניות, או פחד כללי מגברים. לא עברתי שום התעללות מינית ואין לי טראומה משום דבר שקשור לזה (כי זה נשמע כאילו יש לי טראומה) מישהו מכיר דבר כזה? מישהו עבר דבר דומה?.. אשמח לקבל עצות, כי חבל לי להמשיך לפספס קשרים... תודה.
אני בת 18. למרות שאני מאוד בררנית, ונוהגת לפסול אנשים ולחפש בהם את הדברים השליליים, היו לי 3 קשרים עד עכשיו (ולא מעט ניסו). הקשר הראשון שלי עם א' נמשך מספר שנים, אבל היינו במצב של און-אוף כל הזמן, ולא עשינו כ-ל-ו-ם. לקח לנו הרבה זמן להתנשק (וגם זה לא ממש), ולא התקדמנו מעבר לזה, ככל הנראה בגלל שהיינו יחד מגיל מאוד צעיר. אחריו, חיזר אחריי ב' במשך חצי שנה. אחרי שהצהיר שהוא מעוניין בי התרחקתי ממנו מאוד, וכשאמר לי שהוא רוצה לנשק אותי ברחתי ואירגנתי ברוגז. בנוסף, אני לא חושבת שנמשכתי אליו כל כך... היום במחשבה שנייה זה היה די מטופש ולא שווה את העניין. אחריו, הכרתי מישהו חדש, דיברתי איתו בטלפון כל הזמן (כי הוא גר רחוק) והיה לי כיף מאוד. ובפעם השנייה שנפגשנו, הוא ניסה לנשק אותי באמצע הסרט, ודחפתי אותו, ומאז ניתקתי ממנו קשר. עד עכשיו לא חבל לי עליו או משהו, אבל זו דוגמא לבריחה שלי מקשר... כיום יש לי חבר (ג'). לכאורה הוא מושלם בשבילי (הוא חכם, מצחיק, ותחומי העניין שלנו משותפים), אבל גם בו כמובן מצאתי לעצמי את הדברים השליליים, ונתתי להם בלי כוונה להגיע למקום מרכזי מידי. (כמו למשל ההומור שלו). שמתי לב שבתחילת הקשר רציתי אותו, ולא ברחתי ממנו בימים הראשונים. זה שימח אותי. אחרי כמה זמן, התגבר עליי הפחד הזה מהקשר. עכשיו אני מרגישה שאני לא נמשכת אליו ולא רוצה אותו. אני מתחילה לסנן אותו(אפילו בלי כוונה) ואני כבר לא נהנית בחברתו. כאילו הכימיה הקצרה נעלמה... אני שוקלת להיפרד ממנו... (הוא רוצה להתקדם אבל הוא לא לוחץ עליי. הוא אמר שזה מבאס אותו שאנחנו לא עושים כלום, ושזה מוזר לו שאני לא אוהבת נשיקות.) אני חושבת שהבעיה היא בי, ולא בפארטנר שלי. אני ממש מפחדת מקשר. כל אחד שמראה סימנים של רצון אני בורחת ממנו. נשיקות לא עושות לי כלום וגם זה לא כל כך נורמלי. אני גם מפחדת מלאהוב.. אבל קרבה פיזית הכי מרתיעה אותי אני חושבת. מצד שני, אני מאוד רוצה חבר, מישהו לאהוב ושיאהב אותי, ואני גם ארצה להתחתן בעתיד כמובן. ז"א, לא נראה לי שזה קשור בנטיות מיניות, או פחד כללי מגברים. לא עברתי שום התעללות מינית ואין לי טראומה משום דבר שקשור לזה (כי זה נשמע כאילו יש לי טראומה) מישהו מכיר דבר כזה? מישהו עבר דבר דומה?.. אשמח לקבל עצות, כי חבל לי להמשיך לפספס קשרים... תודה.
