מפחדת להגיע הביתה..(ט)

[sunin]

מפחדת להגיע הביתה..(ט)

בשבוע האחרון לא הייתי הרבה בבית..וככה יותר קל לי..
לא בקרבת המטבח.
היום אני מגיעה הביתה..עכשיו אני במלחמה עצמית..כן או לא, הרבה, קצת או אם בכלל..
אני מנומנמת כבר כמה ימים
לא לוקחת כדורי שינה כבר כי הגוף צונח מלית ברירה..חוסר אנרגיה..
רעב לא ברור.. אם אני יאכל קצת התיאבון רק יגדל..

בחודשיים האחרונים עליתי מ4-5 סיגריות ביום ל10-15
השיניים שלי צהובות, אני כבר לא יודעת ממה יותר..
כל איזור גרון-פה כואב בטירוף..
הקיבה שלי ככ כואבת...
אני לא יכולה לראות את הפנים שלי במראה, עיגולים שחורים, פצעונים..
זה לא שווה את זה. אני יודעת שלא..
אבל למה זה לא נגמר? למה אני לא מצליחה להבין שזה נזקים שאני הוחכת להתחרט עליהם?
נזקים שהורסים לי את החיים בהווה והרבה יותר בעתיד

מטומטמת.

 

[תמרה45]

זה לא עניין של להבין

זה עניין של ללמוד איך להתנהל אחרת.
אני יודעת ובטוחה שאת מבינה את הנזק ושזה מזיק, רק שזה דפוס שטבוע בנו ואנחנו צריכות לחמוד לשנות אותו, את היחס לעצמנו ואת היחס לאוכל.
יש הרבה שאלות שאפשר לשאול על זה- הבית שאת חוזרת אליו, האם הטריגריות נמצאת שם ולכן את אוכלת דווקא בו?
מה עוזר לך בחוץ? בחוץ ההתנהלות שלך אחרת? את פחות שואלת את עצמך אם לאכול הרבה / קצת וכמה?
יש לך מקום בו את יכולה להעלות את השאלות האלו ולהגיע למסקנות? המטרה היא להקל עלייך וללמד אותך ואיתך איך להסתדר. לעזור לך להבין את המניעים והסיבות. ולעזור לך להיות פחות חוששת ומואיימת.. כך לדעתי. מן הסתם אחרי שהארי כריות והרגישות הקיצונית שלך לדברים וכו׳ תפחת, תהיי יותר פנויה לטפל בצד השיקומי של שיקום הגוף ובריאותו.
אבל אסור לך להזניח את ההתנהגויות הרגשיות, את חייבת לפעול למען זה.. כדי להיות יותר טוב!!
והי, את לא מטומטמת.. את מתמודדת ומנסה. מאחלת לך סביבה תומכת בקרוב ופתרונות לכל המצוקות..
השאלות שאת שואלת והדברים שאת מעלה פה, ממש לא מעידים על טמטום, אלא על באמת חידלון אל מול המצב ואל מול איך להתמודד.. ובטוח יש מישהו שיכול להיות איתך בזה כדי לענות על השאלות האלו ולמצוא יותר מזור לנפשך.. יש מישהו כזה??
מחבקת ואוהבת!!! גאונה (ההפך ממטומטמת..)