מפוצלת (ט')

[חלומותשל אחרים]

מפוצלת (ט')

יש בי 2 דמויות שונות.
הראשונה חיה מאוד את העולם ה"אמיתי"- מצטיינת בעבודה, מצטיינת בלימודים, מתוקתקת.
הכל במקום, הכל בזמן, הכל טוב. רצה מפה לשם, מרצה את כולם. מחייכת לכולם.
סופר רציונלית, יודעת את כל התשובות הנכונות. יודעת בדיוק מה צריך לעשות, איך ומתי.
והשנייה- מנותקת לחלוטין. מנותקת מהגוף, מנותקת מהרציונל, מנותקת מהרגש.
רוצה רק להצטמצם ולהעלם. פיזית ונפשית. לא רוצה להתמודד עם המשהו הענק והלא ברור הזה ששולט בי כבר יותר מידי זמן.
אין צרכים, אין רגשות, אין אוכל. רק שלא יראו אותי. רק שלא ירגישו.

 

[lital172]

איזון זאת המילה

כן לתת לדמות השניה מקום וביטוי. כן לטפל כן לדבר.. וגם לא לאבד את הדמות החזקה הזו שעושה לך טוב שאת מתגאה בה. צריך לחשוב איך את יוצאת מהפיצול הזה.. איך את בוחרת דמות מספיק חזקה ויציבה וגם שיהיה לך את המקום לכאוב בדרך בריאה ולשמור על עצמך בתוך כל זה. מין שילוב נכון שיקל עליך יותר. וכמובן לטפל בדמות בפצועה... שלא רוצה כלום. שלא מרגישה רגש... לא להזניח בצד.... כי זה צועק ממך... הגיע הזמן שתלמדי לרצות את עצמך. ולא בדרך הפוגעת שאת כבר רגילה לבחור בה..

 

[ג ר נ י ו ם]

אני נורא מותשת, אז בינתיים בעיקר

וכן אולי אוסיף גם שאני מאמינה שאפשר לצמצם את הפער הזה (ולהבין שהרציונלית לא תצליח לחיות בצמצום שאת כופה עליה).

 

[פרפר בתוך אגרוף]

מנגנונים של פיצול ודי-סוציאציה

שומרים עלינו,
עד המקום שבו הם מפסיקים לשמור וגורמים לפגיעה בתפקוד ולפגיעה בתחושה של עצמנו כשלם...
את מבינה למה אני מתכוונת, נכון?

מה אפשר לעשות כדי לתת לשני החלקים האלו שלך להיות במגע אחד עם השני?

 

[חלומותשל אחרים]

אני מבינה.

ואני באמת באמת לא יודעת מה אפשר לעשות.
אני מניחה שהתשובה היא טיפול, אבל הטיפול לא פועל.
כנראה שאני עמידה לטיפול פסיכולוגי.

יום שישי היה טיפול משפחתי. אני חושבת שהפעם הקודמת הייתה לקראת סוף האשפוז.
זה היה פשוט מדכא.
תחושה של חוסר אונים.
המטפלת אמרה שהיא חושבת שהסיכוי היחיד שלי לחזור לחיים נורמליים זה הבית השיקומי.
אני יודעת שמחר דר' גור יגיד לי את אותו הדבר
אני רוצה לאמר שאני יכולה לבד, שאני אצליח
אבל אני לא יכולה.
כל כך מתסכל.