מפגש מדהים

[vered51]

מפגש מדהים

בוקר טוב לכולם אין לי מחשב בבית ולכן רק היום אני כותבת. רציתי להגיד תודה לכל מי שהגיע למפגש. אומנם הייתי יחסית זמן קצר אבל נכנסתם לי ללב והייתי שמחה לפגוש אתכם שוב. אתמול היה לי יום קשה עם געגעועים אדירים לאמי ונזכרתי שאמרתם לי במפגש שחודשיים וחצי זה זמן קצר בשביל לעכל את האובדן. נתתי לעצמי לבכות אתמול גם ליד ידיד שלי ומישהו שאני יוצאת איתו וזה עשה לי הרגשה טובה. מקווה שהחיים יאירו בדרך שלהם ושכולנו נמשיך לחיות כמה שאפשר בשלווה וחיוך שיצוץ מדי פעם על השפתיים. שיהיה לנו שבוע שקט ורד

 

[נ.תהילה]

היה אממ, מענין...

בוקר טוב! רק עכשיו אני מתפנה מבחינת הזמן והאמת היא, ביננו, שגם מה שנקרא "נפשית". היה לי מפגש מאוד מעניין. סיפרתי כבר לחקלכם, גם במפגש עצמו, שהכי מוזר היה לתאם את השמות לפרצופים- בעוד שכל פעם הופתעתי מחדש עד כמה התשמית שיצרתי לי בראש של איך X נראה- היה פחות או יותר בכל פעם, הפוך לגמרי ממה שחשבתי. אבל זה מילא... היה לי מאוד טוב, וגם האמת די קשה. לא קל לי עדיין (אחרי כ-ל השנים שעברו), לשמוע ולדבר על כאב השכול והאובדן. לדבר על הכאב שלי, לשמוע את הכאב של האחרים... כמה שאני יודעת בראש שזה מפתח את הבן אדם,אותי, זה עדיין קשה לי מאוד. ומעומק לבי אני אומרת משהו שמאוד קשה לי להגיד איתו, אולי מהידיעות הקשות ביותר שאני חייה איתן כרגע: איך אני, שעברו יחסית המון (14) שנים- כ"כ כואבת וחיה את האובדן מדי יום ביומו בעוצמות לפעמים מטורפות כאילו רק לפני חודש אחותי נפטרה. וכל זאת בעוד שאני רואה אנשים שכולים אחרים (אתכם חבר'ה שראיתי במפגש...), שעבר להם פחות זמן משלי ונראה כלפי חוץ ועל פי מה שהם אומרים שהרבה יותר טוב להם וכבר לא כ"כ כואב חודר ושורט את הנשמה, כמו שלי עדיין קורה... זה דבר שאני לא מצליחה להבין אותו. אחד, מהחכמים שאני מכירה, שהיה פעם נוכח מאוד בפורום, משתתף וותיק שכבר לא כותב יותר בפורום, כתב לי אתמול בלילה לאחר שכתבתי לו על איך היה לי במפגש. על איזה מערבולת רגשות נמצאתי עקב המפגש ובכלל בעקבות כלמיני דברים אחרים שהרגשתי (הרי יש חיים (טיפה) מעבר לשכול, לא ככה

? ) "אני חושב שמבנה אישיות מוקדם משפיע על דפוס ההתנהגות בהקשר לשכול כשהוא מתרחש חלילה, וגם לאורך שנים. השאלה היא איזו מין באסה זו. עצב הוא מצב נורמלי לגמרי. שקיעה בדיכאון, אי תפקוד או חרדות זה סיפור שונה, את יודעת... ראיתי היום תוכנית על אנשים בני מאה. איך הם חיים בגיל כזה... לו חיים היו להם. אחת מהן סיפרה בכאב על אחותה שאיבדה אותה לפני 80 שנה!!! זה לא עובר מותק, זה לא נעלם. אז שתהיי לי בריאה ותחיי עד 120, באושר ועושר עד כמה שאפשר." יאללה חברים, שיהיה לכולנו השבוע הכי טוב, שמח, רגוע ושקט שבעולם תהילה

 

[tutida]

היי

קודם כל רציתי להגיד שאני מצטערת שברגע האחרון לא יכולתי להגיע למפגש, ושלא נפגשנו. תהילה, מה שכתב לך אותו אדם נבון הוא כל כך נכון. אפשר ללמוד כל כך הרבה מאנשים מבוגרים, כי אנחנו כיום זה מה שהם היו לפני שנים, לא? רציתי לומר לך משהו שאת בטח יודעת: יש לך שליטה על דרך החשיבה שלך, אולי את צריכה אימון נכון, אבל את המאסטר של המוח שלך. יש חוגים שונים, כמו חשיבה יצירתי, יש ספרים כמו, הנזיר שמכר את הפרארי ודומיו. יש מאמנים פרטיים שעובדים איתך אינדיבידואלית ואפילו לא צריך להיפגש זה יכול להיות טלפונית (בזה אין לי נסיון, אבל חברה שלי בחו"ל היא מאמנת כזאת והגיעה מישראל לשם, כך שזה קיים כאן חזק). ברגע שתקבלי החלטה, תוכלי למצוא את הדבר המתאים לך מכל הבחינות-זמן, עלות, כימיה... אני מרגישה שאת קרובה לכך מאוד, שיש בך רצון לשנות את הדפוס, לדעת דבר אחר, לפרוח ולהיות יותר מאושרת ומאחלת לך שתגיעי לכך בקרוב. ביי, סיגל

 

[נ.תהילה]

הי תותידה

תודה על התגובה שלך

. חשבתי הרבה על שליטה שיש לי או יותר נכון שיכולה להיות לי (ולכל האנשים) על דרכי החשיבה שלהם, על האושר הכ"כ מיוחל שכולם כל כך רוצים לגעת בו. אפילו קראתי כמה מהספרים שעוסקים בנושא שזה ממש בער בי. טוב לדעת שאת מרגישה שאני קרובה לכך מאוד, כי תאמיני לי, לפעמים אני ממש בקושי רואה את טיפ טיפת האור שבקצה המיוחל

. אשמח להמשיך איתך לדבר במסרים- מה תכל'ס מה שנקרא, עזר לך אישית וכו'. יום טוב!

 

[tutida]

היי תהילה

באופן כללי עוזר לדעתי להתעניין במה שיש בספרים או בחוג שמטרתו לתת כלים למשתתפים להגשים את היכולות שלהם. יש עוד כיוונים, למשל יצירתיים, בכל אופן, להזיק זה לא יכול - רק לתת. בקשר למסרים אם נוח לך יותר- Anytime. ביי

 

[אחת מהצד]

היי פרח ../images/Emo142.gif

מסכימה עם ההוא שכתב, על מבנה האישיות יחד עם זאת, יש עבודה שאפשר לעשות.. שמעגלת את השפיצים, שמושכת בשערות כטובעים בביצה, שמנחמת כשהכל סוגר עליך. אפשר גם אחרת, ולו במעט. גם פה יש בחירה.. שבוע טוב לך, יקרה

 

[נ.תהילה]

הי אחת

מתגעגעת אליך, המון

את חסרה, את יודעת- אומרים לך את זה לא מעט... אבל האמת, כמו שדיברנו במפגש בגני יהושוע, לכל אחד יש את התקופות בהם הוא נוכח בפורום יותר, נוכח פחות, או לא נוכח בכלל. וברור שכל אחד ומה שטוב לו ומה שהוא צריך או לא צריך בזמן שלו. את יודעת, ההוא הזה שכתב לי, הוא באמת חכם, וכמה שהפורום הזה לפעמים יכול להעזר בו... עוד אחד מאלו שהיו ועזבו... אז דברי איתי... יום נפלא ומאושר

 

[אחת מהצד]

יקירתי

תודה יקרה, את מחממת את הלב.. ומרגשת עם השירים שכתבת למעלה (איך היתה לי הרגשה שההוא זה אורי

) אני משוטטת פה מידי פעם, קוראת. קצת אה... התנתקתי ופחות מכירה, אז לא תמיד מרגישה נוח להגיב. לפעמים, ככה מידי פעם, גם.. נראה לי פלצני לכתוב. אז אני קוראת, והדברים תמיד נוגעים במקום ההוא, אלא ש.. המלים לא תמיד יוצאות. הן נעטפות בשקט ומתמוססות צריכה את החוט שימשוך אותן החוצה.. שלך

 

[vered51]

לתהילה

היי חמודה אני מקווה שהתגובה שלי תהיה ראויה לאור דברייך. במפגש היה נראה כי אני חזקה והמשכתי בחיים למרות הכאב הגדול שחוויתי . במידה וזה מה שהיה נראה אני רוצה להגיד כמה דברים. הזמן עוד טרי. בסופי שבוע אני חווה כאב עז וחותך הרבה יותר ממשך השבוע. אך למרות הכאבים החזקים יש דברים שעוזרים לי בתקופה הזאת. העובדה שאני בת 31 ועברתי עם עצמי תהליך קשה בשנתיים האחרונות זה עוזר לי עכשיו להאחז בדברים אחרים בחיים ולהעריך אותם. כמו העובדה שיש לי עוד שני אחים נשואים ויש לי אחיינים נהדרים וכמו העובדה שהחיים חזקים ואני ראיתי את זה כל יום במשפחות של חברים שאיבדו אנשים בצבא ועוד סיפורים קשים אחרים. צריך לדעת להאחז בדברים הקטנים בחיים. אלה בעצם החיים והם חזקים מאיתנו. אני מקווה שהדברים הצליחו לגעת בך מעט. שיהיה רק טוב..ורד

 

[meshi4]

../images/Emo45.gif נכון לראות את החיובי.

 

[dd27]

איזה בעסה שלא היתי במפגש

חבל.. רציתי לראות מקרוב את הפרצופים מאחורי הניקים... טוב רציתי להגיע אבל נשארתי בעבודה עד מאוחר בגלל לחץ של ראש השנה .. מקווה שנהנתם...

 

[מיקימק]

בסוף לא יכלתי להגיע

כל כך חבל שמחה לשמוע שהיה מוצלח מקווה שהמפגש הבא יהיה בקרוב...