הסיפור שלנו ...
ביום בהיר אחד, אמא מתעוררת עם חום גבוה שמסרב לרדת ... מעל חודשיים היא טופלה בתרופות מתרופות שונות, האמינו שזו דלקת כלל מערכתית כשברקע הועלה חשד מסויים לסרטן הלימפה ("למפומה") אולם עד שלא יודעים בוודאות לא ניתן להתחיל בטיפול האגרסיבי (כימותרפיה וכו'). הימים חלפו, המלחמה היתה בעיצומה ואמא עברה מבית חולים אחד למשנהו כשטיפול מעשי אין, למעט טיפול כללי במה שחשדו כדלקת או מחלה "בלתי מאובחנת". לאחר חודשיים כשהגוף כבר היה תשוש ועייף גילו סופית (ביופסיה של אחת הבלוטות) כי זו בהחלט לימפומה והחלו מייד בטיפול הכימותרפי. חזרנו לבית החולים בנהריה ולאחר סדרת בדיקות מקיפה אמא אושפזה במחלקה האונקולוגית. הטיפול היה קשה ומלווה בכל הסמפטומים המוכרים (עייפות,תשישות,סחרחורות,בחילות וכו') לא מעט היו הרגעים שאמא בקשה להרפות ולא להלחם יותר. אלו היו רגעים קשים עבור כולנו - לשמוע את חוסר האונים שהיא מרגישה. לצערנו הטיפול החל מאוחר והגוף התקשה להתגבר על השפעת הכימותרפיה (דיכוי המערכת החיסונית) והמערכות הפנימיות החלו לקרוס. המצב הדרדר במהירות - אבל לרגע לא האמנו שהגרוע ביותר יכול לקרות, שום רמז, היינו בטוחים שברגע שהטיפול ייגמר אנחנו יוצאים את בית החולים כאילו דבר לא קרה. הגוף הצטמק ותפקודי החיים החלו לגמגם. במשך השבועיים שלאחר הכימותרפיה קרסו בזה אחר זה : הכבד, הריאות ולאחר מכן הכליות. לאחר שבוע בטיפול נמרץ נשימתי, אמא התאוששה קלות וחזרה למחלקה האונקולוגית להמשך השגחה וטיפול, אולם כמה שעות מאוחר יותר - הדרדר שוב מצבה (בעיות נשימה עקב אי יכולת לנקז מים מהריאות) ושוב נלקחה לטיפול נמרץ. אלו היו הימים הנוראים ביותר בחיי. אמא, שעד לפני כמה ימים היתה בשיא חייה, הפכה ברגע להיות תלוייה בחסדי המכונות, התרופות וסמי ההרגעה. מונשמת, מורדמת, מסוממת, כבוייה ... עולם כל כך דפוק !!! -------- דברים שכתבתי בימים האחרונים עם אמא אמא שלי בטיפול נמרץ כבר כמה ימים הגוף כל כך חלש והנפש רוצה לצאת כל כך עצוב כל כך כואב חוסר האונים משווע עומדים לידה חסרי אונים בוהים במוניטור ומביטים במספרים חסרי חיים ואולי אם כל זה היה ממתין עוד 20 - 30 שנה עוד הייתי "יכול להבין" כואבים כואבים ... סרטן. ------- שבוע מאוחר יותר ... אתמול - ביום הולדתה ה 54 , אבדתי את אמא . לפני רגע היא היתה כאן ! איך זה יכול להיות ?!!! יתמות