מעת לעט

[אביאורי1]

מעת לעט

מעת לעט פיזמון מלהט על מיתר פורט ובדרכים משוטט. מילים חושקות ושפתיים נושקות ופנים מסמיקות עת השיר לא ישקוט. בחוצות הקרבות ציננו להבות, ונותרו לבבות להוטי אהבות. תנו עוצמה למילים, והסעירו גלים, כי הומים הצלילים רהוטים וצלולים. וערגה ללא חטא, ממחבוא כן יוצאת, וגלויה כאן אמת, מעת לעט. .

 

[שוש פרסלי]

וו'איפה../images/Emo35.gif היית עד עכשיו אביאורי,

 

[אביאורי1]

הייתי הלך

הייתי הלך, ועם מקל נדודים תרתי אורחות ניכר. ובהיותי עטוף בדממות, נאבקו בתוכי מילים חושקות ומבקשות היו לפלס נתיב אל עולם עטור בנגוהות, ושטוף באמרי אהבה. פורט הייתי מנגינות ללא פשר בהיתי ניצב על אם דרכים. והיתה בי תשוקה, והיה בי להט, ועטור הייתי בניצוצטות תאווה תר את רוחות השמיים מבקש לעצמי אורות מפכים למולם אוכל להתיר את אשר בנפשי על מרחבים עטופים בחג.

 

[דמעה ורודה]

הייתי הלך

הולכת הייתי בשדות אהבתך נגיעות חדות בי התוות בידיים רוויות שקיקתך בדמותי מלכות שיוות נגזלת מבינות כל הדברים הידועים אל שכחת פורקן מבין גופות מיוזעים מתוך חשכת הגן שכחתי כבר את כאבי עד כמה חסרה תשוקתך פרחה תוגתו של ליבי בזמן שהוא בידך

 

[אביאורי1]

משאלה

אִלוּ הָיִית מַתִּירָה לִי לֶאֱסֹף בִּשְׁתֵּי יָדַי אֶת שַׂעְרֵך לְאָחוֹר בְּעֵת שֶׁהָיִינוּ נִצָּבִים זֶה מוּל זוֹ וּמַבִּיטִים זֶה בָּזוֹ, הָיִית יְכוֹלָה לִרְאוֹת אֶת דְּמוּתֵךְ נִשְׁקֶפֶת מִתּוֹךְ הַבָּרָק שֶׁבֵּעֵינָי וּלְהִוָּכֵחַ עַד כַּמָּה יָפָה אַתְּ אִלוּ הָיִית מַתִּירָה לִי לְאַמֶּץ אוֹתָךְ אֶל חֵיקִי בְּעֵת שֶׁהָיִינוּ נִצָבִים זֶה מוּל זוֹ וַחֲבוּקִים זֶה בַּזּוֹ, הָיִית יְכוֹלָה לִשְׁמוֹע אֶת הַלְמוּת הַלֵּב הַמַּכָּה בְּתוֹכִי וּלְהִוָּכֵחַ עַד כַּמָּה נֶחֱשֶׁקֶת אַתְּ.

 

[יערית 1]

הייתי

הייתי פורשת לך אהבתי במרבד של כיסופים, עוטפת אותך בערגות, צוללת איתך לעמקי סערות. מכסה את ליבך שיזהר כאור הלבנה. אורגת לך כמיהותי מבעד לערפילים כמוסים. הייתי.

 

[אביאורי1]

לילה טוב

עוֹד אָשִׁיר לָךְ בְּאִלְּמוּת מִלִּים. עוֹד אָשִׁיר לָךְ בְּהֶמְיָה וְלַהַט, שִׂיג וָשִׂיחַ יֶהְגּוּ צְלִילִים, מוּל שְׁדֵמָה הַמִּתְמָשְׁכָה רוֹגַעַת. לַיְלָה, הָרוּחוֹת עָמְדוּ מִסַּעַר, רַעַד מֵיתָרִים הִצִּית שַׁלְהֶבֶת, מִתְדַפְּקוֹת כָּל הַכְּמִיהוֹת עַל שַׁעַר וְנָפְשִׁי שׁוֹתֶקֶת וְאוֹהֶבֶת. אַתְּ יוֹשְׁבָה מוּל אַפְלוּלִית הַנֶּשֶׁף, אִישׁוֹנָיִךְ נְעוּצִים בַּדְּמִי, הַדְּמָמוֹת נוֹסְכוֹת בָּךְ סוֹד וַכֶּשֶׁף, הֵן הוֹגוֹת בִּרְעָדָה אֶת שְׁמִי, וַאֲנִי רָכוּן אֶל רוֹן עַרְבַּיִם, עֲרָפֶל אֶת הַלֵּאוּת תּוֹמֵךְְ, עַל מִצְחִי יוֹקֶדֶת אֵשׁ שְׂפָתַיִים, וְהָגוּת לוֹחֶשֶׁת לִי אֶת שְׁמֵךְ. כָּאן נִצֶּבֶת הַדְּמָמָה כַּפֶּלֶד, בַּמֶּרְחָב תְּקוּעִים שְׁנֵי מַבָּטִים, וְהַבְּכִי אֵינוֹ נַחֲלַת הַיֶּלֶד, לַדְּמָעוֹת אֵין מֵצָרֵי עִתִּים. לַיְלָה, הָרוּחוֹת עָמְדוּ מִסַּעַר, רַעַד מֵיתָרִים הִצִּית שַׁלְהֶבֶת, מִתְדַפְּקוֹת כָּל הַכְּמִיהוֹת עַל שַׁעַר וְנָפְשִׁי שׁוֹתֶקֶת וְאוֹהֶבֶת.

 

[יערית 1]

בדממה

בליל כוכבים ביקשתי להושיט ידי אל בבואתך, לשלוח אותות חיבתי לאחוז ביומי השוקע. בעיניים מאירות, בעוד השחר בוקע ניצתה שלהבת אהבתי וחמדתי אותך בדממה.