צודקת 100 אחוז
אני ממש נדפקתי עם זה חזק.. אני פשוט לא יודע איך לחיות עם עצמי. אני לא משלם שום חשבון, חי על חשבון ההורים שלי מחוץ לבית.. צריך כל יום לקום ב10, 11 שעות מטורפות.. לא צריך לעבוד.. צריך ללמוד ולקרוא דברים שמעניינים אותי מכל מני ספרים, חלק אפילו באנגלית(!!) המסכנות שלי ממשיכה - יש לי חברים עתודאים ויש לי חברים לא עתודאים שממש גדולים ממני, ואני לא מצליח לדבר אתם שום מלה! כל פעם שאני בא לדבר אתם נוזל לי רוק וריר מהפה כמו לתינוק ואז מישהו מהם מסדר לי את הסינר ומנגב לי, ואז בד"כ הם תוקעים לי מוצץ (הקטע החביב עליהם) וככה אני שותק. החברים שלי מהבית כולם נעלמו לא מוצא אותם, כולם החליפו מאז התיכון מספרי טלפון ועברו דירה! עד שמצאתי אחד מהם, ההודעה שלו בנייד ייתה אם שמך עומר ד נא לא להשאיר הודעה.. זה ממש שבר אותי. בימי שישי בשעות ממש כמו עכשיו אני יושב וגולש בפורום כי כמו שרשמתי לך אין לי חברים ואף אחד לא מדבר איתי מהתיכון (שכחו אותי בבית). עכשיו יש את הקטע היותר נורא!! שעוד לא דברתי עליו. בקיץ יטחנו לי ולחבריי את הצורה בטירונויות מפרכות ויתקעו לנו חזק.. (במיוחד בב"ד 10..) ככה זה ימשך כל קיץ, 3 שנים ואח"כ בעוד כ4-5 שנים כשאגיע לגיל המופלג של 23 אני כבר לא אוכל לנסוע לחו"ל לחודשיים שלושה כי אני ממש אראה סבא ליד כל הילדים בדרום אמריקה, ואומרים לטרקים זה רק בשביל צעירים, אז גם האופציה הזאת יורדת. בסוף כל הסבל הזה יעשו טקס מפואר לי ולכל האנשים מהמחזור שלי ויתקעו לנו איזה תואר ד"ר (השמועות אומרות שזה ראשי תבות של דביל ראשי, אבל צריך עוד לברר כי זה לא כ"כ מסתדר לי). ואז מתחיל החלק הרע באמת, כי בעוד חבריי בגיל המקביל שאינם עתודאים כמוני יהיו באמצע לימודיהם המפרכים, יתנו למסכן שכמוני לנהל מרפאה גדודית בצבא! אני אטרך להיות קשור לבריאותם של מאות חיילים!! כאב ראש נוראי של בוקר וערב ומיותר לציין שזה תפקיד שלא סופרים אותך בו, אני מקווה שאני אצליח להפיג חלק מהשעמום (אחד התחביבים שלי עכשיו זה להכין רשימת ספרים שאני אקח אתי למרפאה כדי להעביר ת'זמן). אם אני אעביר את הזמן באופן טוב ומתוכנן, יתקעו אותי בסירות גומי ששטות במים, הקיבה שלי תתהפך ואני אקיא כל הזמן! מדי פעם אני אצטרך לצלול מהסירה עם עוד כמה לוחמים למדינות ובאזורים ששונאים אותנו שם ! (אני מקווה שלא יעשו לי לינץ' כמו החבר'ה המסכנים ההם ברמאללה) ויתקעו לי גם כנפי עטלף החיה הכי מכוערת עיוורת שראיתי, על החזה באופן סימבולי לעיוורות שלי כשבחרתי בעתודה. אחרי זה אני כנראה אשתחרר מהכלא הנוראי, ואתחיל לעבוד במקום שיש בו כל מני אנשים, אבל לא סתם - הרוב -רובם יהיו חולים בכל מיני מחלות! מקום נורא ואיום! וזה גם ממש לא פייר, לדעתי. יקראו לתקופה הזאת התמחות.. גם יקח לי זמן להתקבל אליה כי כבר עשיתי 5 שנים כרופא בצבא בסירות גומי האלה את יודעת - והם לא רוצים רופאים משומשים אלא רק כאלה שכרגע סיימו.. אז היו עושים לי בעיות כמו שאת מבינה..אין לי מושג למה.. ומשם הכל נהיה רק רע יותר. (****) תארי לך חיים אחרים - ותרתי על העתודה - והתגייסתי בגיל 18 ליחידה המפורסמת גדוד 13 בגולני!! אני אחד החיילים החשובים והמשפיעים בצהל. המגד היה מתייעץ בי אישית לפני כל מבצע, היו מטילים עליי את האחריות לשלומם של חבריי לכוח,והיו מצפים ממני לטפל בהם - איזה כבוד גדול נפל בחלקי! היו נותנים לי גם אוטו ו3000 שקל לביזובזים בחודש . אחרי זה הייתי מסיים כמובן כל הומר טרי ורענן מהתיכון (שד"א שם הייתי שומר עדיין על כל החברים.. כולם היו מתקשרים אלי בגדוד שסיפרתי לך עליו יום-יום ומזמינים לקפה) והיו לי המון חברים באוניברסיטה כי כולם כמובן באו מאיפה ששרתתי. הייתי מתחיל לימודי רפואה ובנוסף גם-איזה כיף לי הייתי מתחיל לעבוד בעבודה רצינית שדורשת המון אחריות עם שעות עבודה נוחות-מאבטח באיזור תעשיה הר הצופים (מאוד מבוקש, שתדעי.) הייתי יכול להכין שעורים ועבודות בלילה וככה לחסוך לי זמן!! גם לפני מבחנים שונים ומשונים כמו אנטומיה היו מעניקים לי רגעי חסד וכדי שלא אפשל במבחן היו נותנים לי כמה ימים ככה איזה 14-28 יום להתייחד עם החברה מהגדוד במסגרת המילואים (הם היו מעניקים לי חיזוקים בנוסח אתה יכול לעבור את זה!) תוסיפי על זה את העובדה המעניינת הייתי יוצא לשתות בפאבים לפני העבודה עם כל חבריי מהאוניב' יום-יום ואת מגיעה לחיים הנפלאים שהייתי מקבל בתקופה זו. הייתי נותן ברוב נדיבותי מענק של 10000 שח כל שנה לאוניב'- תראי הם בכל זאת משקיעים בי! לאחר מכן ועם ההתקדמות שלי בעבודה הייתי גם כנראה מקים משפחה, כי זה מה שנותר לי לעשות בזמני הפנוי והרב, את יודעת - כמה ילדים לשחק איתם. בכל זאת צריך לגוון את השגרה.. אחרי כמה זמן של לימודים היו נותנים לי (ככה 3-4 שנים לא יותר, כי זה מסלול מקוצר ללא עתודאים, כי הם שרתו בצבא) תואר דוקטור. אז הייתי מתחיל , הייתי מברר ומנסה בכ מיני מקומות לקבל התמחות, כי זה ממש כיף לעשות סקר שוק בין בי"J שונים איפה יתנו לי לעבוד ולעבוד במה שנקרא התמחות,ובגלל שיש לי נסיון מהצבא בגדוד 13 שספרתי עליו וכולם מכירים אותו היו חוטפים אותי מיד.הבי"ח אגב- מקום מופלא שבו אני קובע את הכללים ומטפל ומציל ממוות חולים וסתם מסכנים (זה קצת דומה למה שרואים בדודו טופז). הייתי מרוויח המון כסף שיהיה מה לקנות לאשה ולילדים, ומשם הכל היה רק נראה טוב יותר. *** לסיום ילדים - עתודה - אכן טעות קשה!!!
