מעשיך אתמול

ינוקא1

New member
הי הנציב ,

אני לא בטוח שהבנתי את השאלה , אנסה לענות לפי מה שהבנתי :
&nbsp
מבחינתי ה"אני" הוא חלק מהאדם.
&nbsp
כלומר : יש את הגוף , החלק הפיזי , יש חלקים רוחניים , ויש את החלק שנקרא לו "החלק המתפקד" :
&nbsp
אז ה"אני" להבנתי הוא משהו שעושה סדר בכל הבלגן הזה שנקרא "אדם" (שכולל בתוכו חלקים ופונקציות רבים מאוד. למשל , רוחניות , למשל תשוקות ופחדים , למשל חינוך והתנסויות , למשל אידאלים , למשל מוסכמות חברתיות , תפיסת עולם , צרכים גופניים ....) ובסופו של דבר לוקח מכל הבלגן הזה את מה שמתאים לתפקוד היומיומי.
&nbsp
מביא בחשבון את הכל , ומכריע בשאלה "אז מה עושים עכשיו ? ".
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

ינוקא1

New member
אולי כבר יש להן "אני" ואיננו יודעים מזה ....

יצא לי לחשוב על זה הרבה , ואני מאמין שה"משוקעות" של תודעותיהם של המוני מתכנתים הבונים את המכונות הללו , הופכות אותן בסופו של דבר ליצורים "חיים".... לפחות ברמה מסוימת.

ואם זה נראה לך מגוחך , תראה את היצירות של המחשב של גוגל ....
 
תלוי בהגדרת ה"אני", מן הסתם

אם ה"אני" הוא אותו "מקבל החלטות" עליו כתבת קודם, הרי שבהחלט יש להן כזה.
לא חסרות מכונות המקבלות החלטות, לעתים "מורכבות" למדי.
הרי כל תחום ה"בינה המלאכותית" עוסק בפיתוח מערכות כאלה.
עם זאת, אינני בטוח שאותם מתכנתים מכניסים "הזדהות" לתוך המערכות הללו.
הן מצליחות לקבל החלטות, אך נדמה שאינן חשות "תסכול" או כעס כשלא מסכימים איתן.
לכל היותר, הן "מחשבות מסלול מחדש".
המכוניות האוטונומית למשל לא נדחפת לנתיבים, ונותנת זכות קדימה בכל הזדמנות.
היא כל הזמן "יוצאת פראיירית", ונראה שזה בכלל לא מפריע לה!
 

ינוקא1

New member


ראיתי את החולצה הזו לא מזמן .... מצאה חן בעיני :

 

mayan37

New member
חויה

החויה הזו היא אכן החויה היחידה שיש עכשיו. אינך אמור לקבל דבר ממני, ודאי לא איזו אמת חויתית.
 

ינוקא1

New member
למה אינני אמור לקבל דבר ממך ?

למה אינך אמורה לקבל דבר ממני ?
&nbsp
למה להישאר סגורים ?
&nbsp
 

mayan37

New member
לא הסברתי מספיק ברור

זו היתה תגובה לטענתך 'למה אני אמור לקבל את האמת של חוויתך ?'
התגובה הטבעית היא, אתה לא אמור! אמור בבחינת מחויב, צריך. אינך מחויב לכלום. אין צורך.

אך האפשרות תמיד פתוחה לכל דבר, דברים קורים.
 

ינוקא1

New member
אני בהחלט אקבל את חוויתך

אם תגרמי לי לראות את נכונותה בעיני שלי.
אך כל עוד לא עשית זאת , לא אקבל אותה.

ואם תשאלי , למה שתטרחי כל כך הרבה עבורי ?
אני אענה לך שאת תרוויחי מזה


גם אני בכל יום מרוויח יהלומים מהצורך להסביר את עצמי לאחרים.
לגרום להם לראות את האמת שלי בעיניים שלהם.
אין הסבר כזה שאינני מגלה בו יהלום חדש.
 

mayan37

New member
אי אפשר לגרום לראות, ומדוע יהיה רצון לגרום לראות

אפשר להציג הצבעה כלשהי, אולי הדרכה, אך רק בדיקה עצמית (הזכרנו ויפסנה, חקירה עצמית) תראה. 'בעיני שלי', אימרה נכונה. רק סמכות עצמית יכולה לאשר זאת. אחרת מדובר באמונה. בין אם האמונה היא בעצמי נצחי או אין אני, תורתו של בודהה או דברים שאמר פאפאג'י.

בכל אופן, יש רק חויה אחת. איך להעביר אותה מסביב למדורה?
 

ינוקא1

New member
כשאת יודעת

להעביר את החוויה שלך הלאה , לגרום למישהו לראות בעיניו שלו את מה שאת רואה , זה מה שהופך אותך למורה טובה.

אמרת שאפשר להציג "הצבעה" כלשהיא , אני מסכים.

את יכולה למשל לשאול שאלה , להצביע על עובדה שבן שיחך איננו בהכרח מודע אליה.
עדיין זה לא אומר שהוא חייב לקבל את דעתך , כי אולי יש לו דרך אחרת לפרש את העובדה או לענות על שאלתך.

אבל בעצם התהליך , נוצר דו שיח.
דו שיח שמשנה את שניכם.
שניכם הופכים למוארים יותר.

וזה הדבר המהותי :
דו השיח , ההיפתחות לצורות ראיה אחרות , היציאה מה"ביצה" האישית.
פחות אכפת לי מהמסקנות , יותר אכפת לי מהדרך.

לדעתי מה שהופך אותך ל"מוארת" זה לא מסקנות אלו ואחרות שהגעת אליהן , אלא הדרך - דרך של דו שיח ושל יכולת לקלוט משהו מבן שיחך , ויכולת להעביר אליו משהו.
זו היכולת להתאחד


להיות בדו שיח עם ההוויה כולה , זה להיות מואר.
אך עדיף להתחיל מלהיות בדו שיח עם בני אדם.
 

mayan37

New member


בזמן אמת לא הרגשתי חוסר כזה, אך בדיעבד מה שהיה חסר לי בשיחות שלנו גם לפני כמה שבועות הוא שאלות להבהרה מצדך במקום הסקת מסקנות המבוססת על העבר. ברור, גם אז לא הסכמנו על העיקר, אבל אולי כמה שאלות ומענה היו מגשרים על פער דמיוני. למשל בנושא דרך, תרגול, מאמץ, מבחן היום יום.. הטריגר להודעה זו היא חשיפת המוטיבציה והשאיפה שלך לתקשורת (במסגרת התופעה האחת הגדולה ההווה). בהצלחה לנו
 
למעלה