מעשה של רבי אמנון
רבי אמנון ממגנצא, חיבר את התפילה הזכה שנתקבלה בכל תפוצות ישראל למוסף של ראש השנה ויום הכיפורים. תפילת "ונתנה תוקף". בכתבי ידו של רבי אפרים מבונא נמצא גם הסיפור הזה: מעשה ברבי אמנון ממגנצא שהיה גדול הדור ועשיר ומיוחס ויפה תואר, והיה מקורב למלכות. והאדון ויועציו בקשוהו הרבה פעמים שימיר דתו, וימאן לשמוע להם. ויהי כדברם אליו יום ויום ולא שמע אליהם ויפצר בו האדון שימיר דתו. ויהי היום בהחזיקם בו, אמר להם: חפץ אני להתייעץ ולהשיב על הדבר עד ג´ ימים, וכדי לדחותם מעליו אמר כן. ויהי אך יצוא יצא מאת פני האדון, ויך לבו אותו על שהוציא מפיו לשון של ספק, שהיה צריך להתייעץ ולכפור באלוקים חיים ומלך עולם. ויבוא אל ביתו נעצב, אבל ונכאב, ויושם לפניו לאכול ולא רצה לאכול ולשתות, ויבואו כל אוהביו לבקרו ולנחמו, וימאן להתנחם. ויאמר כי ארד שאולה על דבוריי, ויבך ויתעצב אל לבו. ויהי ביום השלישי בהיותו כואב ודואג, וישלח האדון אליו, ויאמר לא אלך, ויוסף לשלוח עוד שרים רבים ונכבדים מאלה, וימאן ללכת גם איתם. וציוה האדון להביאו בעל כורחו. וימהרו ויביאוהו, וישאלהו האדון, מה זאת כי לא באת למועד שהבטחת לי תשובתך. ויען רבי אמנון, ויאמר: אני אחרוץ משפטי ודיני. הלשון שבה דברתי וכיזבתי לך, תקצץ. ויאמר האדון, לא כי, רגליך שלא באו כפי שהבטחת, אותן אקצץ, וכל גופך אייסר. ויצו ויקצצו בהונות ידיו ורגליו, ועל כל פרק שאלוהו:התמיר דתך? ויקדש את השם וימאן. משכילו מלאכתם, ציוה האדון, ויניחוהו במיטה, ולצידו איבריו הכרותים, וישאוהו לביתו. ראש השנה קרב ובא. רבי אמנון ביקש ממקורביו שישאוהו במיטתו עם איבריו לבית הכנסת, ולהניחו סמוך לשליח הציבור. ובהגיע שליח הצבור לתפילת קדושה, אמר לו רבי אמנון: המתן לי מעט, ואקדש את השם הנכבד והנורא. ויען בקול רם ובכן ולך תעלה קדושה וכו´ עם כל תפילת ונתנה תוקף קדושת היום, ובאותה תפילה הצדיק עליו את הדין. וכשסיים כל התפילה נסתלק לעולם שכולו טוב. ואיננו כי לקח אותו האלוקים. ביום השלישי להסתלקותו נראה במראות הלילה לרבינו קלונימוס בן רבינו משולם בן ר´ קלונימוס, ולימדו פיוט ונתנה תוקף הזה, ויצווהו לשלוח את זה בכל תפוצות ישראל להיות לעד ולזכרון טוב לכל ישראל. (מקור הסיפור בספר אור זרוע) ובתגובה אעתיק את מילות הפיוט כפי שכתבה דזירה
רבי אמנון ממגנצא, חיבר את התפילה הזכה שנתקבלה בכל תפוצות ישראל למוסף של ראש השנה ויום הכיפורים. תפילת "ונתנה תוקף". בכתבי ידו של רבי אפרים מבונא נמצא גם הסיפור הזה: מעשה ברבי אמנון ממגנצא שהיה גדול הדור ועשיר ומיוחס ויפה תואר, והיה מקורב למלכות. והאדון ויועציו בקשוהו הרבה פעמים שימיר דתו, וימאן לשמוע להם. ויהי כדברם אליו יום ויום ולא שמע אליהם ויפצר בו האדון שימיר דתו. ויהי היום בהחזיקם בו, אמר להם: חפץ אני להתייעץ ולהשיב על הדבר עד ג´ ימים, וכדי לדחותם מעליו אמר כן. ויהי אך יצוא יצא מאת פני האדון, ויך לבו אותו על שהוציא מפיו לשון של ספק, שהיה צריך להתייעץ ולכפור באלוקים חיים ומלך עולם. ויבוא אל ביתו נעצב, אבל ונכאב, ויושם לפניו לאכול ולא רצה לאכול ולשתות, ויבואו כל אוהביו לבקרו ולנחמו, וימאן להתנחם. ויאמר כי ארד שאולה על דבוריי, ויבך ויתעצב אל לבו. ויהי ביום השלישי בהיותו כואב ודואג, וישלח האדון אליו, ויאמר לא אלך, ויוסף לשלוח עוד שרים רבים ונכבדים מאלה, וימאן ללכת גם איתם. וציוה האדון להביאו בעל כורחו. וימהרו ויביאוהו, וישאלהו האדון, מה זאת כי לא באת למועד שהבטחת לי תשובתך. ויען רבי אמנון, ויאמר: אני אחרוץ משפטי ודיני. הלשון שבה דברתי וכיזבתי לך, תקצץ. ויאמר האדון, לא כי, רגליך שלא באו כפי שהבטחת, אותן אקצץ, וכל גופך אייסר. ויצו ויקצצו בהונות ידיו ורגליו, ועל כל פרק שאלוהו:התמיר דתך? ויקדש את השם וימאן. משכילו מלאכתם, ציוה האדון, ויניחוהו במיטה, ולצידו איבריו הכרותים, וישאוהו לביתו. ראש השנה קרב ובא. רבי אמנון ביקש ממקורביו שישאוהו במיטתו עם איבריו לבית הכנסת, ולהניחו סמוך לשליח הציבור. ובהגיע שליח הצבור לתפילת קדושה, אמר לו רבי אמנון: המתן לי מעט, ואקדש את השם הנכבד והנורא. ויען בקול רם ובכן ולך תעלה קדושה וכו´ עם כל תפילת ונתנה תוקף קדושת היום, ובאותה תפילה הצדיק עליו את הדין. וכשסיים כל התפילה נסתלק לעולם שכולו טוב. ואיננו כי לקח אותו האלוקים. ביום השלישי להסתלקותו נראה במראות הלילה לרבינו קלונימוס בן רבינו משולם בן ר´ קלונימוס, ולימדו פיוט ונתנה תוקף הזה, ויצווהו לשלוח את זה בכל תפוצות ישראל להיות לעד ולזכרון טוב לכל ישראל. (מקור הסיפור בספר אור זרוע) ובתגובה אעתיק את מילות הפיוט כפי שכתבה דזירה