מעשה בחתול
מעשה ברמב``ם, הגדול בתורה, שנקרא פעם לוויכוח תיאולוגי עם כמרים, בביתו של גביר רם מעלה. במהלך הדיון כשכולם מסובים סביב שולחן ארוך נכנס לפתע חתול שהיה לבוש בבגדי מלצר, הולך על שתי רגליו, פפיון גדול ולבן מעטר את צווארו וביד אחת נושא מגש עמוס בתקרובת (כשרה למהדרין) למשתתפי הדיון. כולם הביטו בהשתאות בחתול ומעשיו ולפתע היפנה הגביר שאלה לרמב``ם. ``הרי בתורתכם כתוב `מותר האדם מן הבהמה```, היקשה הגביר. `איך תסביר תופעה זו!?`. למען האמת, גם הרמב``ם היה מופתע ולא מצא תשובה מיידית שתסבר את אזני הגביר ואנשי הכמורה. השעה הייתה מאוחרת, כולם היו עייפים ולבסוף, לאחר שקלא וטריא הציע הרמב``ם להיפגש בעוד שבוע ימים, סביב אותו שולחן, כדי לשמוע את תשובתו בעניין החתול. חפש הרמב``ם וחפש בספרי הקודש, באנציקלופדיות, באינטרנט ואפילו במשרד הדתות - ולא מצא תשובה שתסביר את התנהגות החתול. ישב הרמב``ם יום ולילה בבית המדרש, בספריית האוניברסיטה ומול המחשב ושיבר את ראשו בשאלתו של הגביר. לפתע ראה בפינת בית המדרש עכבר קטן יוצא ממחבואו לחפש פירור לחם או חריץ גבינה שנפל לרצפה ואז נפל האסימון. למחרת, בשעה היעודה, הגיע הרמב``ם להמשכו של הדיון בבית הגביר. כולם ישבו סביב השולחן הגדול מתוחים מסקרנות, וגם חתולנו המאולף חזר וטס הנחושת, עמוס התקרובת, על ידו השמאלית. קם הגביר מכסאו והפנה שוב את שאלתו לרמב``ם: `נו, כיצד אתה מסביר את מושג מותר הדם מן הבהמה!?` עיני כל הכמרים הופנו אל הרמב``ם, מצפים למפלתו. הרמב``ם, ללא אומר ודברים, קם מכיסאו, הכניס את ידו לכיסו והוציא משם עכברון קטן ואפור - ושיחררו על שולחן הגביר. כולם נבעתו ממעשה הרמב``ם ונרתעו בבהלה. רק החתול, ששכח כי אילפו אותו להיות מלצר, חזר באחת להיות חתול. הוא זרק את טס הכבודה על האורחים וזינק על העכבר המבוהל שנס על נפשו. הביט הרמב``ם בגביר ואמר : `זו תשובתי לשאלתך. קח חתול, אלף אותו להיות מלצר, שים עליו חליפה ופפיון, דבר לא יעזור. די בעכבר אחד קטן כדי לגלות את פרצופו האמיתי`. ומהמשל לנמשל: קח את חבורת ש``ס או ``יהדות התורה``, שים עליה חליפות משובחות של מיניסטרים וחברי כנסת, תן לה מכוניות שרד ופלאפונים, תן לה סמכויות החלטה בגורל המדינה - כל זה לא יעזור. חבל על הזמן. די באיזו דרישה למתן עוד הקצבה לבחורי ישיבות, או בעוד איזה רעיון שיוכל לשחרר את בחורי הישיבות מצה``ל ואת דרעי מהכלא, והנה מתגלה פרצופם האמיתי. לכן, גם אם תתמהמה, קום תקום ממשלה חילונית -ציונית לישראל, שתשחרר אותנו מחשכת ימי הביניים, מתרבות השחיתות, ההשתמטות, הקללות והלחשים. מוטב מוקדם מאשר מאוחר, ומוטב שאת ממשלת אחדות ה חילונית יקים אריאל שרון. אבל גם אם לא תקום עכשיו _ ממשלה חילונית ציונית קום תקום. נכתב עיי בחור בשם פלד.
מעשה ברמב``ם, הגדול בתורה, שנקרא פעם לוויכוח תיאולוגי עם כמרים, בביתו של גביר רם מעלה. במהלך הדיון כשכולם מסובים סביב שולחן ארוך נכנס לפתע חתול שהיה לבוש בבגדי מלצר, הולך על שתי רגליו, פפיון גדול ולבן מעטר את צווארו וביד אחת נושא מגש עמוס בתקרובת (כשרה למהדרין) למשתתפי הדיון. כולם הביטו בהשתאות בחתול ומעשיו ולפתע היפנה הגביר שאלה לרמב``ם. ``הרי בתורתכם כתוב `מותר האדם מן הבהמה```, היקשה הגביר. `איך תסביר תופעה זו!?`. למען האמת, גם הרמב``ם היה מופתע ולא מצא תשובה מיידית שתסבר את אזני הגביר ואנשי הכמורה. השעה הייתה מאוחרת, כולם היו עייפים ולבסוף, לאחר שקלא וטריא הציע הרמב``ם להיפגש בעוד שבוע ימים, סביב אותו שולחן, כדי לשמוע את תשובתו בעניין החתול. חפש הרמב``ם וחפש בספרי הקודש, באנציקלופדיות, באינטרנט ואפילו במשרד הדתות - ולא מצא תשובה שתסביר את התנהגות החתול. ישב הרמב``ם יום ולילה בבית המדרש, בספריית האוניברסיטה ומול המחשב ושיבר את ראשו בשאלתו של הגביר. לפתע ראה בפינת בית המדרש עכבר קטן יוצא ממחבואו לחפש פירור לחם או חריץ גבינה שנפל לרצפה ואז נפל האסימון. למחרת, בשעה היעודה, הגיע הרמב``ם להמשכו של הדיון בבית הגביר. כולם ישבו סביב השולחן הגדול מתוחים מסקרנות, וגם חתולנו המאולף חזר וטס הנחושת, עמוס התקרובת, על ידו השמאלית. קם הגביר מכסאו והפנה שוב את שאלתו לרמב``ם: `נו, כיצד אתה מסביר את מושג מותר הדם מן הבהמה!?` עיני כל הכמרים הופנו אל הרמב``ם, מצפים למפלתו. הרמב``ם, ללא אומר ודברים, קם מכיסאו, הכניס את ידו לכיסו והוציא משם עכברון קטן ואפור - ושיחררו על שולחן הגביר. כולם נבעתו ממעשה הרמב``ם ונרתעו בבהלה. רק החתול, ששכח כי אילפו אותו להיות מלצר, חזר באחת להיות חתול. הוא זרק את טס הכבודה על האורחים וזינק על העכבר המבוהל שנס על נפשו. הביט הרמב``ם בגביר ואמר : `זו תשובתי לשאלתך. קח חתול, אלף אותו להיות מלצר, שים עליו חליפה ופפיון, דבר לא יעזור. די בעכבר אחד קטן כדי לגלות את פרצופו האמיתי`. ומהמשל לנמשל: קח את חבורת ש``ס או ``יהדות התורה``, שים עליה חליפות משובחות של מיניסטרים וחברי כנסת, תן לה מכוניות שרד ופלאפונים, תן לה סמכויות החלטה בגורל המדינה - כל זה לא יעזור. חבל על הזמן. די באיזו דרישה למתן עוד הקצבה לבחורי ישיבות, או בעוד איזה רעיון שיוכל לשחרר את בחורי הישיבות מצה``ל ואת דרעי מהכלא, והנה מתגלה פרצופם האמיתי. לכן, גם אם תתמהמה, קום תקום ממשלה חילונית -ציונית לישראל, שתשחרר אותנו מחשכת ימי הביניים, מתרבות השחיתות, ההשתמטות, הקללות והלחשים. מוטב מוקדם מאשר מאוחר, ומוטב שאת ממשלת אחדות ה חילונית יקים אריאל שרון. אבל גם אם לא תקום עכשיו _ ממשלה חילונית ציונית קום תקום. נכתב עיי בחור בשם פלד.
