מעשה בחתול.../images/Emo108.gif
לפני כעשר שנים, נקראתי לבנות בית ספר, בעיר אשדוד. שתי קומות, כיתות, מנהלה ומקלט. דו שימושי. אמור היה לשמש, גם, כאולם ספורט. תקן המקלט. קירות ותקרה : בעובי 40 ס"מ. בגובה ארבעה מטרים. אורך הקירות, כולל מבואה, כ 50 מטר. פרויקט מסובך. לחץ הבטון, הנשפך, על הדפנות, בגובה מעל שלושה מטרים, הוא עצום. יש להקפיד על קשירת הקירות, זה לזה. היציקה עצמה צריכה להיעשות בשכבות. כל מטר יציקה ,מצריך המתנה של שעתיים. לאפשר לבטון להתקשות. להקטין את הסיכוי, לפריצת התבנית. זמן היציקה, המשוער, כולל ההפסקות, כעשר שעות. בבוקר, עמדנו לסגור את התבנית. הוזמנה משאבה, העמדתי את מפעל הבטון במצב הכן. הכל הלך למישרין. עד ששמעתי קריאה, מצד הפועלים, הרומנים. "שֶפו – פוסיקאט ! " (שפו = מנהל) מסתבר, שבזמן , העבודה לבניית המקלט חדרה חתולה עם שלושה גורים, אל תוך התבנית. מצאה מסתור בין הקירות. בעיה. הוריתי לפועלים, להפסיק את עבודת הסגירה. באמצעות, צנור מים ודפיקה על הדפנות. הברחנו את האם וגוריה החוצה. בדקנו , את התבנית לעומק, ווידאנו, מעל לכל ספק, התבנית ריקה. השלמנו את הסגירה. החלה עבודת היציקה. בתוך הרעש, העצום של מיקסר הבטון, קולות השאיבה, ומפל הבטון. שמעתי צעקה מן הפועל המוביל, "שפו פוסיקאט !" מורה למפעיל המשאבה, להפסיק את השאיבה. הצצתי לתוך התבנית. חתול קטן ומנומר, התרוצץ מבוהל בתחתית המבנה, מנסה להחלץ מן הבטון שעמד להציף אותו. מסכן. מוות ביסורים, היה צפוי לו. עמדתי אובד עצות. החתול זינק על הבטון, השפוך, הצליח להתלות על סבכת הברזל . בשלב הזה לא ניתן היה לחלצו. עמוק מדי. יכולתו של החתול לרוץ על פני הבטון, העלתה במוחי רעיון. לצקת דייק אלכסוני. לאפשר לו מוצא, מתוך המלכודת. אבל, אני לוקח, על עצמי סיכון מחושב. הבטון עלול לפרוץ את התבנית. לא היססתי. הוריתי לפועל, המוביל, לצקת קיר אחד בלבד. אלכסונית. מפעיל המשאבה, נד בראשו. סיכון כזה בגלל חתול? השבתי בחיוב. החתול, בראותו כי נפתח לו פתח הצלה, המתין עד לגמר היציקה. כחצי מטר לפני, שהדייק, הגיע לרום הקיר, פתח במרוץ. קפץ החוצה ונעלם בריצה, אל החולות. תרועות השמחה של הפועלים, התערבבו בחריקה מאיימת. התבנית נפרצה. בטון החל להשפך מהזוית הגבוהה, נערם מחוץ למבנה, במהירות מבהילה. התחלנו בפעולות חירום, לסגירה. הבאנו רגליים טלסקופיות לתמיכה. מנצלים אל הקירבה לקיר סמוך, לתמיכה נוספת. עם הויבראטור ואתי השפיכה, הורדנו את פני הבטון, אל מתחת למקום הפריצה. המשכנו ביציקה, על פי התכנית, המקורית. עד שנסתיימה. בחשיכה. לאור פנס בודד. - תברך את מזלך הטוב, שהפריצה לא היתה, בתחתית התבנית . לעג לי מפעיל המשאבה. - היית ´אוכל´ אותה בגדול, בגלל חתול אחד, מזורגג. בירכתי. פנינו למכולת השכונתית, מכבד את הפועלים בפחיות בירה קרה. מרימים אותן, לחיי החתול בר המזל. למחרת, כשהגעתי למשרדי. חיכו לי הפועלים בחוץ. על פניהם, ארשת עגומה. פועל הוביל אותי, אל מאחורי המחסן. החתלתול, היה מונח שם. מת. על פרוותו, שיירי הבטון, שדבקו אליו. לא שרד , ככל הניראה, את הכימיקלים, הרעילים, בעת שניסה ללקק את עצמו, על מנת להתנקות. קברנו אותו בחולות. שנים, דיברו מפעילי המשאבות, על ה ´מאג´נון´, שנתן לקיר בטון להפרץ, כדי להציל חתול. המפעיל מאותה יציקה, נמנע ככל הנראה, לעבוד באתרים שלי. באחד הימים התייצב ליציקה. כשראה אותי, החמיצו פניו. הבטחתי לו, בכל הקדוש. יום ששי, יום קצר, גם אני ממהר. הוא יכול לקבור, בבטון, כמה חתולים, שהוא רוצה. שתי דקות, לאחר שהפעיל את המשאבה, לנסיון. התעופף, פין הציר, של המשאבה הראשית.אל הפרדס הסמוך. ונעלם. כבר לא האשים אותי בעיכוב. הפעם זה היה, מן סתם, חתול
שחור, אשר, עבר שם במיקרה. (בתמונה המצורפת, הקו המקווקו, מציין את הדייק, החץ את מקום הפריצה.)
לפני כעשר שנים, נקראתי לבנות בית ספר, בעיר אשדוד. שתי קומות, כיתות, מנהלה ומקלט. דו שימושי. אמור היה לשמש, גם, כאולם ספורט. תקן המקלט. קירות ותקרה : בעובי 40 ס"מ. בגובה ארבעה מטרים. אורך הקירות, כולל מבואה, כ 50 מטר. פרויקט מסובך. לחץ הבטון, הנשפך, על הדפנות, בגובה מעל שלושה מטרים, הוא עצום. יש להקפיד על קשירת הקירות, זה לזה. היציקה עצמה צריכה להיעשות בשכבות. כל מטר יציקה ,מצריך המתנה של שעתיים. לאפשר לבטון להתקשות. להקטין את הסיכוי, לפריצת התבנית. זמן היציקה, המשוער, כולל ההפסקות, כעשר שעות. בבוקר, עמדנו לסגור את התבנית. הוזמנה משאבה, העמדתי את מפעל הבטון במצב הכן. הכל הלך למישרין. עד ששמעתי קריאה, מצד הפועלים, הרומנים. "שֶפו – פוסיקאט ! " (שפו = מנהל) מסתבר, שבזמן , העבודה לבניית המקלט חדרה חתולה עם שלושה גורים, אל תוך התבנית. מצאה מסתור בין הקירות. בעיה. הוריתי לפועלים, להפסיק את עבודת הסגירה. באמצעות, צנור מים ודפיקה על הדפנות. הברחנו את האם וגוריה החוצה. בדקנו , את התבנית לעומק, ווידאנו, מעל לכל ספק, התבנית ריקה. השלמנו את הסגירה. החלה עבודת היציקה. בתוך הרעש, העצום של מיקסר הבטון, קולות השאיבה, ומפל הבטון. שמעתי צעקה מן הפועל המוביל, "שפו פוסיקאט !" מורה למפעיל המשאבה, להפסיק את השאיבה. הצצתי לתוך התבנית. חתול קטן ומנומר, התרוצץ מבוהל בתחתית המבנה, מנסה להחלץ מן הבטון שעמד להציף אותו. מסכן. מוות ביסורים, היה צפוי לו. עמדתי אובד עצות. החתול זינק על הבטון, השפוך, הצליח להתלות על סבכת הברזל . בשלב הזה לא ניתן היה לחלצו. עמוק מדי. יכולתו של החתול לרוץ על פני הבטון, העלתה במוחי רעיון. לצקת דייק אלכסוני. לאפשר לו מוצא, מתוך המלכודת. אבל, אני לוקח, על עצמי סיכון מחושב. הבטון עלול לפרוץ את התבנית. לא היססתי. הוריתי לפועל, המוביל, לצקת קיר אחד בלבד. אלכסונית. מפעיל המשאבה, נד בראשו. סיכון כזה בגלל חתול? השבתי בחיוב. החתול, בראותו כי נפתח לו פתח הצלה, המתין עד לגמר היציקה. כחצי מטר לפני, שהדייק, הגיע לרום הקיר, פתח במרוץ. קפץ החוצה ונעלם בריצה, אל החולות. תרועות השמחה של הפועלים, התערבבו בחריקה מאיימת. התבנית נפרצה. בטון החל להשפך מהזוית הגבוהה, נערם מחוץ למבנה, במהירות מבהילה. התחלנו בפעולות חירום, לסגירה. הבאנו רגליים טלסקופיות לתמיכה. מנצלים אל הקירבה לקיר סמוך, לתמיכה נוספת. עם הויבראטור ואתי השפיכה, הורדנו את פני הבטון, אל מתחת למקום הפריצה. המשכנו ביציקה, על פי התכנית, המקורית. עד שנסתיימה. בחשיכה. לאור פנס בודד. - תברך את מזלך הטוב, שהפריצה לא היתה, בתחתית התבנית . לעג לי מפעיל המשאבה. - היית ´אוכל´ אותה בגדול, בגלל חתול אחד, מזורגג. בירכתי. פנינו למכולת השכונתית, מכבד את הפועלים בפחיות בירה קרה. מרימים אותן, לחיי החתול בר המזל. למחרת, כשהגעתי למשרדי. חיכו לי הפועלים בחוץ. על פניהם, ארשת עגומה. פועל הוביל אותי, אל מאחורי המחסן. החתלתול, היה מונח שם. מת. על פרוותו, שיירי הבטון, שדבקו אליו. לא שרד , ככל הניראה, את הכימיקלים, הרעילים, בעת שניסה ללקק את עצמו, על מנת להתנקות. קברנו אותו בחולות. שנים, דיברו מפעילי המשאבות, על ה ´מאג´נון´, שנתן לקיר בטון להפרץ, כדי להציל חתול. המפעיל מאותה יציקה, נמנע ככל הנראה, לעבוד באתרים שלי. באחד הימים התייצב ליציקה. כשראה אותי, החמיצו פניו. הבטחתי לו, בכל הקדוש. יום ששי, יום קצר, גם אני ממהר. הוא יכול לקבור, בבטון, כמה חתולים, שהוא רוצה. שתי דקות, לאחר שהפעיל את המשאבה, לנסיון. התעופף, פין הציר, של המשאבה הראשית.אל הפרדס הסמוך. ונעלם. כבר לא האשים אותי בעיכוב. הפעם זה היה, מן סתם, חתול
