פרלוד ופוגה
New member
מערכון אוסקר ווילד
המערכון כולו מבוסס על אנקדוטה שקרתה באמת. אוסקר ווילד היה ידוע בשנינות שלו, גם וויסלר היה שנון, ובינו לבין ויילד היתה יריבות חברית אשר התבטאה במאבק על מרכז תשומת הלב בארוחות ערב רבות משתתפים וכד'. באחת מהארוחות האלו וויסלר אמר משפט שנון, אוסקר כל כך אהב את המשפט והצהיר: "הלוואי ואני הייתי אומר את זה" וויסלר ענה לו כתגובה: "עוד תגיד את זה אוסקר, עוד תגיד". (אני לא מוצאת כרגע את המשפט המקורי, אני אנסה לראות אם זה כתוב איפשהו). מונטי פיית'ון כאמור ביססו למעשה את כל המערכון על השורה הזאת. והכניסו את ג'ורג' ברנרד שאו, שהיה בן תקופתם של וויסלר וווילד אל תוך העסק. זה מצחיק גם בגלל ששאו ידוע כדמות פחות צבעונית ויותר רצינית משני האחרים, ובמערכון הם יורדים על הרצינות הזאת. השורות שפותחות בוויקיפדיה את הערכים של המפורסמים המוזכרים: אוסקר פינגאל או'פלאהרטי וילס ויילד (באנגלית: Oscar Fingal O'Flahertie Wills Wilde; 16 באוקטובר 1854 - 30 בנובמבר 1900) היה סופר ומחזאי אירי. ג'יימס אבוט מקניל ויסלר (באנגלית: James Abbott McNeill Whistler) (14 ביולי 1834 - 17 ביולי 1903) היה צייר אמריקאי שהתגורר מרבית חייו בממלכה המאוחדת. ג'ורג' ברנרד שו (באנגלית: George Bernard Shaw; 26 ביולי 1856 - 2 בנובמבר 1950) נולד באירלנד וידוע בעיקר כמחזאי בשפה האנגלית. אחד מאנשי התרבות הבולטים של המאה העשרים, ובמחזותיו ופועלו הצליח להיות גם אחד האנשים המשפיעים של המאה. לפני שהתמקד במחזאות עסק גם בביקורת מוזיקה ותיאטרון. המערכון: (מסיבה בסלון של ויילד, אנשים משוחחים מפוזרים בחדר, צוחקים ושותים שמפניה, בינהם גם הנסיך מווילס.) נסיך: ברכותיי לך, ויילד. המחזה האחרון שלך הוא הצלחה ענקית. כל לונדון מדברת עליך. אוסקר: יש רק דבר אחד בעולם שיותר גרוע מזה שידברו עליך והוא – שלא ידברו עליך. (כל האנשים בחדר מצחקקים בחנפנות) נסיך: מאוד מאוד שנון... מאוד מאוד שנון. וויסלר: יש רק דבר אחד בעולם שיותר גרוע מלהיות שנון והוא – לא להיות שנון. (עוד פעם כולם פצחקקים בחנפנות) אוסקר: הלוואי ואני הייתי אומר את זה. וויסלר: אתה עוד תגיד אוסקר, אתה עוד תגיד. (צוחקים) אוסקר: הוד מעלתך, האם כבר פגשת את ג'יימס מקניל וויסלר? נסיך: כן שיחקנו סקווש ביחד. אוסקר: יש רק דבר אחד גרוע מלשחק סקווש ביחד והוא – לשחק סקווש לבד. (אף אחד לא צוחק)... הלוואי ולא הייתי אומר את זה. וויסלר: אבל אמרת אוסקר, אמרת. (אנשים צוחקים) נסיך: בבקשה תסלח לי ווילד, אני חייב לחזור לארמון. אוסקר: הוד מלכותך הוא כמו סופגניית ריבה גדולה עם קצפת עליה. נסיך: סליחה?! אוסקר: הממ... וויסלר אמר את זה. וויסלר: אף פעם לא אמרתי את זה. אוסקר: אמרת ג'יימס, אמרת. (הנסיך בוהה בוויסלר ומחכה למענה) וויסלר: ...ובכן, הוד מעלתך, מה שהתכוונתי זה שכמו סופגניה.. הממ, הגעתך מסיבה לנו עונג ועזיבתך רק עושה אותנו רעבים לעוד ממך. (כולם צוחקים) הוד מעלתך אתה גם כמו זרם של שתן של עטלף. נסיך: מה? וויסלר: זה היה משפט של ווילד, משפט של ווילד. אוסקר: שטויות, זה לא היה שלי! זה משפט של שאו! שאו: אני... אני רק התכוונתי, הוד מעלתך, שאתה זורח כמו קרן אור של זהב כשמסביב הכל חשוך. נסיך: (מקבל את המחמאה) הו. אוסקר: (לוויסלר) בטח.... (לנסיך) בטח! הוד מעלתך הוא כמו לקבל זיבה. וויסלר: לפני שאתה מגיע – לפני הגעתך יש עונג, ואחר כך כאב בזין. נסיך: מה? אוסקר ווויסלר: זה משפט של שאן, משפט של שאו. שאו: ממזרים. המממ... התכוונתי, הוד מעלתך, התכוונתי... אוסקר: תפסנו אותו, ג'ים. וויסלר: כן, שואיל'ה. אוסקר: כן, שואיל'ה. וויסלר: תן לנו איזה שנינה חבוב. אוסקר: קדימה שואי. שוא: (עושה קול של פלוץ עם הלשון) (הנסיך לוחץ לשאו את היד וכולם מסביב צוחקים)
המערכון כולו מבוסס על אנקדוטה שקרתה באמת. אוסקר ווילד היה ידוע בשנינות שלו, גם וויסלר היה שנון, ובינו לבין ויילד היתה יריבות חברית אשר התבטאה במאבק על מרכז תשומת הלב בארוחות ערב רבות משתתפים וכד'. באחת מהארוחות האלו וויסלר אמר משפט שנון, אוסקר כל כך אהב את המשפט והצהיר: "הלוואי ואני הייתי אומר את זה" וויסלר ענה לו כתגובה: "עוד תגיד את זה אוסקר, עוד תגיד". (אני לא מוצאת כרגע את המשפט המקורי, אני אנסה לראות אם זה כתוב איפשהו). מונטי פיית'ון כאמור ביססו למעשה את כל המערכון על השורה הזאת. והכניסו את ג'ורג' ברנרד שאו, שהיה בן תקופתם של וויסלר וווילד אל תוך העסק. זה מצחיק גם בגלל ששאו ידוע כדמות פחות צבעונית ויותר רצינית משני האחרים, ובמערכון הם יורדים על הרצינות הזאת. השורות שפותחות בוויקיפדיה את הערכים של המפורסמים המוזכרים: אוסקר פינגאל או'פלאהרטי וילס ויילד (באנגלית: Oscar Fingal O'Flahertie Wills Wilde; 16 באוקטובר 1854 - 30 בנובמבר 1900) היה סופר ומחזאי אירי. ג'יימס אבוט מקניל ויסלר (באנגלית: James Abbott McNeill Whistler) (14 ביולי 1834 - 17 ביולי 1903) היה צייר אמריקאי שהתגורר מרבית חייו בממלכה המאוחדת. ג'ורג' ברנרד שו (באנגלית: George Bernard Shaw; 26 ביולי 1856 - 2 בנובמבר 1950) נולד באירלנד וידוע בעיקר כמחזאי בשפה האנגלית. אחד מאנשי התרבות הבולטים של המאה העשרים, ובמחזותיו ופועלו הצליח להיות גם אחד האנשים המשפיעים של המאה. לפני שהתמקד במחזאות עסק גם בביקורת מוזיקה ותיאטרון. המערכון: (מסיבה בסלון של ויילד, אנשים משוחחים מפוזרים בחדר, צוחקים ושותים שמפניה, בינהם גם הנסיך מווילס.) נסיך: ברכותיי לך, ויילד. המחזה האחרון שלך הוא הצלחה ענקית. כל לונדון מדברת עליך. אוסקר: יש רק דבר אחד בעולם שיותר גרוע מזה שידברו עליך והוא – שלא ידברו עליך. (כל האנשים בחדר מצחקקים בחנפנות) נסיך: מאוד מאוד שנון... מאוד מאוד שנון. וויסלר: יש רק דבר אחד בעולם שיותר גרוע מלהיות שנון והוא – לא להיות שנון. (עוד פעם כולם פצחקקים בחנפנות) אוסקר: הלוואי ואני הייתי אומר את זה. וויסלר: אתה עוד תגיד אוסקר, אתה עוד תגיד. (צוחקים) אוסקר: הוד מעלתך, האם כבר פגשת את ג'יימס מקניל וויסלר? נסיך: כן שיחקנו סקווש ביחד. אוסקר: יש רק דבר אחד גרוע מלשחק סקווש ביחד והוא – לשחק סקווש לבד. (אף אחד לא צוחק)... הלוואי ולא הייתי אומר את זה. וויסלר: אבל אמרת אוסקר, אמרת. (אנשים צוחקים) נסיך: בבקשה תסלח לי ווילד, אני חייב לחזור לארמון. אוסקר: הוד מלכותך הוא כמו סופגניית ריבה גדולה עם קצפת עליה. נסיך: סליחה?! אוסקר: הממ... וויסלר אמר את זה. וויסלר: אף פעם לא אמרתי את זה. אוסקר: אמרת ג'יימס, אמרת. (הנסיך בוהה בוויסלר ומחכה למענה) וויסלר: ...ובכן, הוד מעלתך, מה שהתכוונתי זה שכמו סופגניה.. הממ, הגעתך מסיבה לנו עונג ועזיבתך רק עושה אותנו רעבים לעוד ממך. (כולם צוחקים) הוד מעלתך אתה גם כמו זרם של שתן של עטלף. נסיך: מה? וויסלר: זה היה משפט של ווילד, משפט של ווילד. אוסקר: שטויות, זה לא היה שלי! זה משפט של שאו! שאו: אני... אני רק התכוונתי, הוד מעלתך, שאתה זורח כמו קרן אור של זהב כשמסביב הכל חשוך. נסיך: (מקבל את המחמאה) הו. אוסקר: (לוויסלר) בטח.... (לנסיך) בטח! הוד מעלתך הוא כמו לקבל זיבה. וויסלר: לפני שאתה מגיע – לפני הגעתך יש עונג, ואחר כך כאב בזין. נסיך: מה? אוסקר ווויסלר: זה משפט של שאן, משפט של שאו. שאו: ממזרים. המממ... התכוונתי, הוד מעלתך, התכוונתי... אוסקר: תפסנו אותו, ג'ים. וויסלר: כן, שואיל'ה. אוסקר: כן, שואיל'ה. וויסלר: תן לנו איזה שנינה חבוב. אוסקר: קדימה שואי. שוא: (עושה קול של פלוץ עם הלשון) (הנסיך לוחץ לשאו את היד וכולם מסביב צוחקים)
