מעריצים מעריצים

[y o s i x]

מעריצים../images/Emo220.gifמעריצים

שלום לכולם למי שלא מכיר אותי יש תמונה שלי ביחד עם צבי בהופעה מחולון. נפלה לידי הזדמנות להיות ליד מחשב בעבודה (כי לי עדיין אין) ורציתי קצת לשתף אתכם במקום הענק שאתניקס תופסים בחיי. היית לא מזמן כתבה ב"פנאי פלוס" על המעריצים הכי גדולים של אומנים בארץ ובעולם ואיך זה השפיע ומשפיע על חייהם חבל שלא ריאיינו גם אחד מאיתנו לגביי אתניקס אבל ברשותכם אשמח מאוד אם נתחיל שרשור משלנו ושכל אחד יספר לנו איך הערצה שלו התחילה ואיך היא משפיעה על חייכם,אני יודע שכבר היה משהו דומה בעבר בפורום שלנו אבל צריך לעורר את הפורום וגם לתת הזדמנות נוספת לכולם כולל כולם להשתתף ולהתבטא. נ.ב לצבי שנמצא בהולנד שלום לך ואני מקווה שאתה בסדר אני לא מצליח ואין לי מושג למה לקרוא דואר ולשלוח דואר אני ימשיך לנסות ואתה מוזמן גם בזמנך החופשי להשתתף פה אל תשכח אותנו.

 

[y o s i x]

../images/Emo168.gif17 שנות אתניקס../images/Emo220.gif

למזלי אני התחלתי לאהוב את הלהקה המופלאה הזאת ממש מהתחלה בשנת 1990 שהייתי בן 13 שירים שלהם הופיעו במצעדים השבועיים של התוכנית "להיט בראש" ואז בהמשך שהם הופיעו בפסטיגל. לאחר מכן הם הוציאו את הדיסק "מסאלה" ב1991 ואני זוכר ששמעתי את הקלטת בזמנו בכל פינה "בנתניה לפחות" זה היה פשוט היסטריה כולם שמעו אז אתניקס ממש ככה. בשנת 1993 הם הגיעו לנתניה וזכיתי לראות הופעה ראשונה שלהם בכיכר העצמאות הייתי פשוט בהלם זה היה הדבר הכי מיוחד שראיתי וחיכיתי רק לדעת היכן ומתי תהיה ההופעה הבאה שלהם. בשנת 1997 הייתי כבר בשירותי הצבאי בירושלים שמאחוריי עשרות הופעות שלהם,קלסרים עם כתבות עליהם,קלטות,דיסקים ותמונות.באותה שנה הם הגיעו להופיע בירושלים בשכונה מסוימת לרגל חגיגות ה100 לשכונה ובין המקום שהם הופיעו לבסיס ששירתתי בו הפריד כפר ערבי די עוין ובבסיס לא הרשו לי לצאת כי לא היה איך בשעות הערב,אבל זה לא מנע מבעדי פשוט ברחתי מהבסיס וצעדתי רגלית לכיוון השכונה לראות הופעה ולא עניין אותי שום דבר אחר הגעתי ראיתי נהניתי וחזרתי ב23:00 בלילה לבד שוב לכיוון הבסיס עכשיו שאני חושב על זה זה היה באמת טיפשי ומסוכן אבל הייתי עושה את זה שוב. בשנת 1997/8 גם אייל גולן נכנס לעינינים וההופעות המשותפות שלהם היו תאווה לאוזן והם הופיעו כאילו היו להקה אחת. בתקופה זו יכולתי ללכת מאחורי הקלעים ולדבר איתם מה שלא התאפשר לי פעמים קודמות. בשנת 2001 שהם הוציאו את "בדרך שלך" הלכתי לתוכנית של יצפאן ושם כבר היה יותר קל לגשת ולדבר ולהצטלם איתם. בשנת 2002 הייתי בתוכנית של דידי הררי שהם שידרו מתוך מסעדה בת"א לרגל הוצאת הדיסק "13" וזה היה כחודשיים לפני שהייתי אמור להתחתן ובתוכנית זו חבריי הלהקה ודידי הררי בירכו אותי ונתנו לי את הדיסק מתנה עם חתימות של כולם. חודש לאחר מכן הם הגיעו להופיע בנתניה ישבתי עם אשתי לעתיד בשורה הראשונה זאב קלט אותי והעלה אותי ואת אישתי לבמה הקדיש לנו את השיר "הפרח בגני" ו6,000 אנשים בקהל צעקו לנו מזל טוב תמונה של הרגע הזה מופיע באתר של צבי וגם צבי מופיע בתמונה הזו. לסיכום אנו נמצאים בשנת 2007 אני כבר בן 30 נשוי +2 ועדיין הלהקה הזו לא אמרה את המילה האחרונה אני עדיין קופץ כמו ילד קטן למשמע כל סינגל חדש עדיין מדפדף כל יום בעיתונים כדי לקרוא על אולי עוד משהו חדש שלהם,נכנס לפורום הזה 4 פעמים ביום כדי לקרוא מה הענינים,עדיין שומע את כל השירים שלהם בפעם ה5,000. קונה כל דיסק שהם כתבו אפילו צליל או שורה אחת בתוכה,אני לא יודע כמה כסף בזבזתי ואבזבז בדיוק על התחביב הזה שנקרא "אתניקס" אבל אני יודע שזה שווה כל שקל אני לא יודע מה איתכם אבל אני כבר התחלתי לגדל דור מעריצים חדש הבת שלי בת השלוש כבר יודעת כמה שירים שלהם בעל פה ואני רוצה גם להביא אותה כבר להופעות וגם את הבן שלי בן החמישה חודשים אני אלמד בעתיד על מורשת אתניקס ורק שלא יגמר לעולם אתניקס לנצח נצחים.

 

[shifo]

סיפור מרתק..

ממש מעורר הזדהות.

 

[tzvira]

עכשיו אני

טוב מאיפה מתחילים. אני בתאריכים לא ממש טוב אבל אני ינסה לשחזר משהוא. אני חושב שזה היה ב-1990 ששמעתי פעם ראשונה את אתניקס ,עוד לפני שיוסי הכיר לי אותם , בנתניה. אז הייתי בבי"ס יסודי והם הופיעו בביצה בנתניה. באותה תקופה ראיתי אותם אבל לא ממש התלהבתי . לאחר כמה זמן יוסי (yosix) סיפר לי שהוא התחיל לשמוע מוסיקה ממש טובה והוא מתלהב מזה אז לקחתי ממנו את הקלטת של מסאלה וזה היה ממש יפה, זה היה ממש לפני צאת האלבום היללת תן. אני זוכר שאני ויוסי מחכים ראשונים ל"מלך הקסטות" כדי לקנות את האלבום. (אני מודה באותה תקופה קנינו קסטות צרובות אבל אח"כ קנינו את המקוריים). במהלך הזמן הלכנו למלא הופעות אם ובלי אייל גולן . אני אישית רציתי לראות את אתניקס ולא משנה לי היה אם מי. באלבומים שלהם תמיד מצאתי שיר שמאוד חיזק אותי בתקופות שונות של חיי. לדוגמא : כאשר חייתי בב"ש אצל חמותי לא היה לי ממש קל ופתאום אתניקס הוציעו את השיר "מדרגות " וזה ממש חיזק אותי. בקשר לאתר המעריצים : אני לא אוהב לאסוף עיתונים או כתבות מישום מה הם תמיד הולכים לאיבוד אז החלטתי לבנות אתר שירכז הכול ותמיד , ומיכול מקום, אני תמיד יוכל להיכנס לראות מה חדש או לשמוע שירים. ואת האבולוציה של האתר שלי אתם כבר מכירים. אני עכשיו נימצא בהולנד בעיר שניראת eindhoven . ממש יפה וירוק פה . אבל מה שחשוב שלקחתי את כל השירים של אתניקס איתי ב-leptop. ואים אני מבשל או סתם לומד אני תמיד מחבר אותו למערכת שיש פה במלון ושומע בכיף את השירים שאני אוהב. אני מוסר לכולם ד"ש חם ממני ומקווה ללכת אם כולכם להרבה הופעות ליוסי : תודה רבה לך על שהיכרת לי את הלהקה המהממת הזו ואני בטוח שעוד נילך ביחד להרבה הופעות ביחד.

 

[אתניקסי לנצח]

התור שלי:

את אתניX התחלתי לאהוב בתקופת "מסאלה". אני זוכר שיצא לי לשמוע שירים מהדיסק הראשון ברדיו אבל לא קישרתי שזה הם. האהבה שלי אליהם, החלה בכך שיום אחד כשהייתי תורן מטבח בחטיבה, מישהו הביא את הקסטה ותוך כדי העבודה שמענו אותה. ישר נפלתי לתוך הקסם הזה שנקרא אתניX. מאז, מצאתי את עצמי מחכה לכל פיפס חדשותי שקשור בהם. גם אני עד היום מתרגש כמו ילד למשמע בשורה על שיר חדש ואלבום בעקבותיו ובכל פעם שאמור לצאת אלבום אני מחכה לזה בקוצר רוח, גם אם יש הפרש של שנים בין אלבום אחד למשנהו. את ההופעה הראשונה שלי, יצא לי לראות ב"גן האם" בחיפה על בימת "הקונכייה" אי שם ב-26.08.92. השיר הראשון שהם שרו, היה "האמת בקולה". אין שיר כזה או אחר שהשפיע/משפיע עליי בתקופה כזו או אחרת. מה שכן, בכל פעם שמצאתי עצמי מבואס בגלל דבר כזה או אחר, ישר הייתי שם לעצמי אתניX וזה היה מעביר לי את הביאוס. כמובן שזה נמשך עד היום. אתניX עבורי, הם בין היתר תרופה לעצבות או לחילופין כשיש מצבי רוח שמחים. עד ההופעה האקוסטית, הייתי לצערי ביישן ולא העזתי להיות בקדמת הבמה ובוודאי לא לגשת אליהם. עכשיו, אני מאושר שאני יכול בסיום כל הופעה לדבר איתם ולהגיד להם תודה בכל פעם מחדש כי זה אחד מיני דברים רבים שמגיעים להם. כמובן שגם לי יש כוונה להעביר לילדים שיהיו לי בע"ה(קודם שתהיה לי מישהי ואתחתן איתה...

) את מורשת האתניXים. הלהקה הזו, היא דבר שאני לא מתכוון לשכוח כל חיי, גם אם אהיה כבר זקן(אלא אם אני אסבול מאלצהיימר...

). יאללה חבר'ס. עכשיו תורכם למלא את השרשור היפה הזה. YOSIX, מגיעות לך מחמאות על הרעיון לשרשור הזה, אז קבל. ואתניX, שלא תגמרו לעולם או תמשיכו לפחות עוד 20 שנה...

אוהב אתכם!!!!! נ.ב: אני שמח שיצא לי להכיר כל אחד ואחת מכם, חברי הפורום ואני אשמח להכיר עוד ועוד בהופעות הבאות.

 

[KeLeMeNcY]

אם יש מישהו שלא מכיר ת'סיפור שלי...

זה קשה לי לספר על זה כי למרבה הדאגה זה ממש חלק אינטגרלי מהחיים שלי וזה נראה כאילו כך היה מאז ומתמיד... פעם ראשונה שראיתי את אתניקס, זה היה בפסטיגל 90', אז עוד לא ידעתי מי זה אתניקס וחשבתי שזה "אחת מהלהקות הפרועות והצעירות" שקמו באותה תקופה בהמוניהן (כמו גם נקמת הטרקטור

). לא קישרתי שזו אותה להקה ששרה בקליפ בטלוזיה את "ציפור מדבר" (שאהבתי), שתמיד שהם היו אז אמא הייתה אומרת "הנה החברים שלך" והייתי מתעצבנת, ברטרוספקטיבה היא לא ידעה כמה היא קלעה.. את הקישור בין הלהקה לשירים שהכרתי, עשיתי בבית שכן קניתי ת'ספרקלטת של הפסטיגל. חישוב מהיר מראה שכל זה התרחש שהייתי בערך בת 8-7, מי זוכר בדיוק? מפה לשם זה זרם לקלטות, של מסאלה, יללת תן (את אתניקס קניתי אחרי זה, או יותר נכון עדיין הייתי בגיל שקונים בשבילי), בשנת 91' כבר התחלתי באיסוף חומר לקלסר שלי (ששוקל כמה קג' טובים כיום), התחלתי לבלבל לכולם ת'שכל ולטחון להם אתניקס בכל חור.. בשנת 93' רק קנינו וידאו ואז גם התחילו הקלטות נמרצות של כל פיפס בו הם הוזכרו... ואוי ואבוי אם הייתי מפספסת! הייתה כוננות שלמה של קרובי משפחה, חברים, מכרים שידעו שהם חייבים להתקשר עליי ברגע שיש משהו על אתניקס איפושהו, ולא-דמם בראשם (הייתי די אלימה למי שלא עשה את זה) היו גם מוכרי עיתונים שידעו להגיד לי באיזה עיתון תהיה תמונה/כתבה כדי שאני אקנה, לפעמים הם גם צילמו לי מהעיתון. את ההופעה הראשונה ראיתי ב13.8.92 ביפו או כמה חודשים לפניה, אבל באותה שנה, השנה בה זאב היה מסתער על הבמה עם קלנדיה והתפאורה היתה ירוק-לבן-אדום. היו אז דחיפות שחבל על הזמן, אני הייתי מגיעה 3-5 שעות לפני הזמן לשבת ולתפוס מקום בשורה ראשונה, שגם היא הייתה מאד מרוחקת מהבמה <בזכות הגדרות הזכורות לשמצה> להופעות הייתי מביאה משקפת (כן, כן). אני צירפתי לכם ת'תמונה הראשונה שצילמו בשבילי בהופעה, כולל המדבקה הנדירה עם החתימות, דבר שאז נראה לי יקר מכל דבר אחר.. את הכתוביות אמא שלי עשתה, אני הייתי דיסלקטית ולא יכלתי לכתוב

. בכל מקרה- ככה העניינים התגברו ללא מעצורים, אתניקס השתלטה עליי איכשהו. כמובן שעד ההופעות עם אייל גולן לא יכלתי לפגוש אותם (פעם ראשונה אחרי ההופעה בסינרמה, שאז גם פעם ראשונה שראיתי אותם מקרוב) איך התרגשתי! ההופעות האקוסטיות היו משהו שתמיד חלמתי שיקרה, הופעות קרובות, אינטימיות כל-כך היו בשבילי בגדר חלום ממש בלתי אפשרי (מה שמסביר את האובססיה שלי אליהן). אני הלכתי אחרי אתניקס לכאלו חורים כמו תל ערד ויער היערנים, עשיתי כל כך הרבה דברים משונים בשביל להגיע, כמו ללכת מתיאטרון חולון הביתה ברגל, אנשים מעריכים שכבר עברתי 100 הופעות חחח לא יודעת אם זה הגיוני! מה שבטוח זה שבניגוד למה שאמרו לי שזה ידעך עם השנים או שאני אהיה יותר שפויה- זה לא ממש קרה. את הדיסקים אני קונה לרוב יום לפני היציאה הרשמית וקשה לי לדמיין איך הייתי שונה אם לא היה את הסיפור הזה. זהו לבנתיים, מספיק לא?

 

[KeLeMeNcY]

וזה לליאורונן

 

[KeLeMeNcY]

תיקון

המדבקה לא מההופעה הראשונה ביפו אלא מהופעה שהייתי קצת אח"כ בגבעתיים

 

[shifo]

הנה הסיפור שלי, למען הדורות הבאים..

את אתניקס הכרתי בתקופת"מסאלה" בזכות חבר שהפנה את תשומת לבי שכל השירים היפים במצעד של רשת ג' שייכים לאותה להקה. מהר מאד קניתי את הקלטת הראשונה בחיי, "מסאלה", בתחנה המרכזית הישנה בת"א. מכיוון שזו היתה הקלטת הראשונה בחיי, הרשה לעצמו המוכר למכור לי קלטת מזוייפת למהדרין במחיר מלא. כמובן שהשירים, הקצב, האווירה והמילים כבשו אותי לגמרי. נעשיתי מוטרף. הייתי ממש מכור! מהר מאד קניתי את "אתניקס" (והפעם במקורי..). מכיוון שגדלתי בעיירה בדרום, את "יללת תן" קניתי הראשון בעיירה, אך רק שבועיים לאחר שהיא יצאה, כיוון שרק אז היא הגיעה אלינו. זה, כמובן, לאחר שמדי יום הייתי מתייצב בחנות וזיק של תקווה בעיני.. גם ההופעה הראשונה שלי היתה בעיירתי הקסומה, יום לפני תחילת לימודי בכיתה ט'. אני לא אשכח את הערב הזה. זה התחיל ב"קלנדיה" והמשיך במערבולת של חושים, אורות ומוזיקה בל תתואר. ואני, הנער השקט, התפרעתי שם וקפצתי בלי חשבון.. את כל השינויים בין ההופעה לדיסק רשמתי, עשרות פריטי טריוויה וגזירי עיתונים שמרתי, בכל פעם שהיה שיר ברדיו חבריי בפנימיה היו מזעיקים אותי, בכל פעם שהיה קליפ בטלויזיה היה הטלפון בביתי מצלצל ללא הפסקה. הייתי, אשכרה, מכור. חבריי טענו שאני מקבל אחוזים מאתניקס. שיריהם ליוו אותי בכל התקופות בחיי. אני שומע "אדם ונחש" - ונזכר בתקופה המתאימה, וכך בכל אלבום ואלבום. אני ממש מתאמץ ואני מת לתאר עד כמה שהם השפיעו על חיי. כל הזמן חשבתי שאני היחיד שמעריץ בצורה כזו. איפה הייתם כל הזמן הזה? יש לי עוד המון לספר על כל דיסק ותקופתו, אני ממש שמח שישנה הלהקה הזו ושישנו הפורום הזה. כבר המון זמן לא הייתי בהופעה, בעיקר מסיבות של תחבורה וספונטניות. אני מחכה כבר שתהיה הופעה בפתח תקווה, ואז אולי אזכה לפגוש אתכם, ואולי, מי יודע, בפעם הראשונה אוכל לפגוש את חברי הלהקה עצמם. עד כה יש לי מהם כמה חתימות ומכתבים ותו לא.. בכל אופן, שיהיה לכולכם ערב טוב!!

 

[נטלייי]

אני התחלתי לאהוב את אתניקס

כשכל פעם שהיינו נוסעים לדודים שלי הם היו שומעים את הקלטת של מסאלה, וזה פשוט תפס אותי. בשלב מסויים הם נתנו לי את הקלטת, ואני פשוט חרשתי עליה. זה היה אם אני לא טועה כשהייתי בת 11. אחר כך כמובן השלמתי דיסקים, ועם כל דיסק התאהבתי מחדש

לגבי הופעות - ההופעה הראשונה שלי היתה ב 97 או 98, די מאוחר כי פשוט לא היה לי עם מי ללכת אף פעם. ובאותה הופעה זה היה בפ"ת בעיריה, אז הלכתי, ונהנתי מאוד כמובן

 

[קסם יונת שלום]

../images/Emo79.gifאתניקס+קסם=../images/Emo23.gif

כך זה התחיל... בערך כשהייתי בחטיבה, בסביבות גיל 15-16 התחלתי לשמוע את אתניקס, מה שיצר אצלי את ההתעניינות בלהקה, למעשה היה בסה"כ יומן בי"ס שהיה לי בערך בכיתה ו' והיה שם תמונות של מפורסמים וקצת פרטים על חייהם, ראיתי שם תמונה של זאב נחמה והתאריך לידה שלו יום לפני אחי, פשוט עניין אותי לשמוע מי זה "הדגיג" זאב נחמה(יש לי משיכה עצומה למיסטיקה ואסטרולוגיה וטארוט בפרט

) ומאז שהתחלתי לשמוע את אתניקס פשוט התהפנטתי מהשירים, שדות שיפון זה היה השיר שהכי אהבתי ועד היום הוא יוצר אצלי הלומות קטנות בלב. איך זה משפיע?

אז, זה השפיע עליי בצורה שהייתי חייבת ליצור קשר עם זאב, שלחתי לו פרחים ליום הולדת, ברכות לחגים ומכתבים,בהופעה שהייתה בפרק פרס בחולון נפגשנו מאחריי הקלעים.. כיום, אני מאד הייתי שמחה להפגש שוב עם אמן אדיר כזה, אבל זה לא מזדמן.. היום זה משפיע עליי בצורה מאוד מיוחדת, השירים של אתניקס פשוט גוררים אותי "לצייר" את המילים של זאב, וכל פעם מחדש אני חושבת לעצמי:"יא אללה

הבן אדם גובל בגאונות... אני ואימי פשוט סוגדות למילים וללחנים של אתניקס.. אני יכולה להמשיך לכתוב עד מחר