מעריץ שרוף?
לא נראה לי שאי לפחות. נו כולם יודעים שבשביל להיות מעריץ שרוף צריך את כל הפוסטרים דיסקים בלה בלה בלה. טוב אז אני לא כזה אבל אניאוהב מאוד את נירוונה.. זאת אומרת הם הלהקה האהובה עלי.אבל יש לי בעיה אני לא יודע אם להחשיב את עצמי כמעריץ "אמיתי" או סתם מעריץ, כמו שמישהי כאן כתבה לפני כמה ימים שבשיר in bloomקורט כותב על המעריץ שאוהב את כל השירים היפים אבל לא יודע למה הם מתכוונים. אז אני דווקא יודע את המשמעות של כל השירים וזה הסיבה שבעקרון אני הכי אוהב את נירוונה כי יש בשירים את העומק שאני מחפש. אבל הבעיה היא שאני מרגיש לא נוח בקשר לשירים היפים, זאת אומרת אני שם בדיסקמן את nevermind ואני שומע את סמלס לייק טין ספיריט ויש מצב שאני לא אשמע יותר. או שב in utero אני ישר מדלג ל3 או לא שומע את very ape. ושתבינו אני אוהב את רוב השירים ואני לא מאלה שחורשים על 4 שירים מנוורמינד אבל מה הוא כבר יכל לצפות? שאני לא אשמע את השירים היפים? למה לא? ויש כמה אנשים שאומרים תלמדו להעריך שירים כמו מילק וטורצט, וכל אלה. אבל מה אני אעשה שאני לא מוצא את טורצט כשיר יפה אלא כמפגר ביותר (הי הי הייייייייייי). בואו נודה יש כמה שירים מפגרים. אז מצד אחד לא הכי אהבתי את אינסקטייד אבל הדיסק האשון של נירוונה ששמעתי זה from the muddy banks שאני חושב שעוד יותר קשה לאהוב(לפי דעתי זה הדיסקהכי טוכ!).אני לא יודע אם זה הןפך אותי ל"מעריץ" טוב יותר או לא אבל אני לא חושב שזה הוגן לשפוט בנאדם אם אוהב שיר אחד פחות או יותר. בכלל אני חושב שזה קשור בדרך ששומעים את נירוונה. מי שמתחיל עם נוורמינד לדעתי יש סיכוי גדול שהוא לא יאהב את השאר וידבק לאלבום הזה כי בסך הכל כולם מאוד שונים בסגנון(קשה לי להאמין שבנאדם שישמע את האנפלגד קודם ויאהב וימשע אחר כך את אין אוטרו יאהב גם אותו וזה מוכח), אבל זה מה שהופך את נירוונה ללהקה כל כך טובה. לאכול
בלי גבינה זה כמו ל
בלי נייר טואילט
לא נראה לי שאי לפחות. נו כולם יודעים שבשביל להיות מעריץ שרוף צריך את כל הפוסטרים דיסקים בלה בלה בלה. טוב אז אני לא כזה אבל אניאוהב מאוד את נירוונה.. זאת אומרת הם הלהקה האהובה עלי.אבל יש לי בעיה אני לא יודע אם להחשיב את עצמי כמעריץ "אמיתי" או סתם מעריץ, כמו שמישהי כאן כתבה לפני כמה ימים שבשיר in bloomקורט כותב על המעריץ שאוהב את כל השירים היפים אבל לא יודע למה הם מתכוונים. אז אני דווקא יודע את המשמעות של כל השירים וזה הסיבה שבעקרון אני הכי אוהב את נירוונה כי יש בשירים את העומק שאני מחפש. אבל הבעיה היא שאני מרגיש לא נוח בקשר לשירים היפים, זאת אומרת אני שם בדיסקמן את nevermind ואני שומע את סמלס לייק טין ספיריט ויש מצב שאני לא אשמע יותר. או שב in utero אני ישר מדלג ל3 או לא שומע את very ape. ושתבינו אני אוהב את רוב השירים ואני לא מאלה שחורשים על 4 שירים מנוורמינד אבל מה הוא כבר יכל לצפות? שאני לא אשמע את השירים היפים? למה לא? ויש כמה אנשים שאומרים תלמדו להעריך שירים כמו מילק וטורצט, וכל אלה. אבל מה אני אעשה שאני לא מוצא את טורצט כשיר יפה אלא כמפגר ביותר (הי הי הייייייייייי). בואו נודה יש כמה שירים מפגרים. אז מצד אחד לא הכי אהבתי את אינסקטייד אבל הדיסק האשון של נירוונה ששמעתי זה from the muddy banks שאני חושב שעוד יותר קשה לאהוב(לפי דעתי זה הדיסקהכי טוכ!).אני לא יודע אם זה הןפך אותי ל"מעריץ" טוב יותר או לא אבל אני לא חושב שזה הוגן לשפוט בנאדם אם אוהב שיר אחד פחות או יותר. בכלל אני חושב שזה קשור בדרך ששומעים את נירוונה. מי שמתחיל עם נוורמינד לדעתי יש סיכוי גדול שהוא לא יאהב את השאר וידבק לאלבום הזה כי בסך הכל כולם מאוד שונים בסגנון(קשה לי להאמין שבנאדם שישמע את האנפלגד קודם ויאהב וימשע אחר כך את אין אוטרו יאהב גם אותו וזה מוכח), אבל זה מה שהופך את נירוונה ללהקה כל כך טובה. לאכול
