מעצבן
אני אוהבת לשבת לבד בשולחן בכיתה. ולבד ישבתי, עד לפני כמה ימים. אני יודעת שזה נשמע די אגואיסטי ושתלטני, כי מי אני שאקבע מי יישב לידי, אבל הילד הזה, הילד החדש הזה, שיושב לידי, ממש מדכא אותי. דבר ראשון, הוא אף פעם לא מדבר. איתי לפחות. הוא צוחק לפעמים עם חבר שלו שיושב בשולחן ליד, אבל איך אפשר לשבת ליד מישהו ואף פעם לא לדבר, לעזאזל? אפילו כשהוא צריך משהו, מחק, או שיגידו לו מה המילה הזאת שהוא לא הבין שהמורה אמרה כשהיא הכתיבה, הוא משתדל לשאול את כל מי שבסביבה, חוץ ממני. הוא פשוט בא בבוקר, מתיישב על הכיסא, ולא אומר לי כלום עד שהולכים הביתה. דבר שני, הוא תמיד משתדל להסתכל לכל הכיוונים האפשריים, חוץ מהכיוון שלי. כאילו שהוא יהפוך לנציב מלח או משהו כזה אם הוא חס וחלילה יסתכל עליי. והדבר השלישי, והכי הכי מעצבן- הוא תמיד יושב בקצה של השולחן. אתם יודעים, כמו הילדים הקטנים האלו בכתה א`, שלא רוצים לשבת ליד בנות כי בנות זה איכסה. היום הוא ממש הגזים עם זה וישב בפינה של השולחן! מה יש לו? אוף. גם לא מדבר, גם מסתכל תמיד ישר כמו איזה זומבי, גם יושב בפינה של השולחן. מה הבעיות שלו? שיעבור מקום, השיעורים מספיק מדכאים גם ככה.
אני אוהבת לשבת לבד בשולחן בכיתה. ולבד ישבתי, עד לפני כמה ימים. אני יודעת שזה נשמע די אגואיסטי ושתלטני, כי מי אני שאקבע מי יישב לידי, אבל הילד הזה, הילד החדש הזה, שיושב לידי, ממש מדכא אותי. דבר ראשון, הוא אף פעם לא מדבר. איתי לפחות. הוא צוחק לפעמים עם חבר שלו שיושב בשולחן ליד, אבל איך אפשר לשבת ליד מישהו ואף פעם לא לדבר, לעזאזל? אפילו כשהוא צריך משהו, מחק, או שיגידו לו מה המילה הזאת שהוא לא הבין שהמורה אמרה כשהיא הכתיבה, הוא משתדל לשאול את כל מי שבסביבה, חוץ ממני. הוא פשוט בא בבוקר, מתיישב על הכיסא, ולא אומר לי כלום עד שהולכים הביתה. דבר שני, הוא תמיד משתדל להסתכל לכל הכיוונים האפשריים, חוץ מהכיוון שלי. כאילו שהוא יהפוך לנציב מלח או משהו כזה אם הוא חס וחלילה יסתכל עליי. והדבר השלישי, והכי הכי מעצבן- הוא תמיד יושב בקצה של השולחן. אתם יודעים, כמו הילדים הקטנים האלו בכתה א`, שלא רוצים לשבת ליד בנות כי בנות זה איכסה. היום הוא ממש הגזים עם זה וישב בפינה של השולחן! מה יש לו? אוף. גם לא מדבר, גם מסתכל תמיד ישר כמו איזה זומבי, גם יושב בפינה של השולחן. מה הבעיות שלו? שיעבור מקום, השיעורים מספיק מדכאים גם ככה.
יעלי.