מעצבן

[m i t a l y]

מעצבן

כן כן, כבר כתבתי את "הסיפור" הזה פעמיים, אבל כל פעם זה מעצבן אותי מחדש... אז למי שלא יודעת, אבי גר בצפון ואני בדרום (אזור השפלה) אמו (סבתי) גרה ביישוב שהוא 5 דקות נסיעה מביתי. כל פעם שהוא בא, הוא לא מודיע ולא בא לבקר אותי ואת נכדותיו ש"מתות עליו" ועל אשתו. (בפעם ה אחרונה הביא לי משהו מאוד מאוד חשוב שחיכיתי לו - משהו שהגיע בדואר - התקשר להודיע שהוא אצל סבתי אבל צריך ליסוע כבר והוא משאיר לי את זה שם. הבעיה היא שדודתי לא ממש התלהבה להביא לי או שאני אבוא לקחת את הדבר הזה...

) בפעם הראשונה - כעסתי והבלגתי, בפעם השנייה - כעסתי והבלגתי, בפעם השלישית - כעסתי... וזה עדיין לא נגמר!!!(חוץ מפעם אחת שהוא התקשר לאחל לי מזל טוב ביום הולדתי). לפני כמה ימים אמי הגיעה לבקרנו (גם היא גרה עוד יותר צפונית מאבי) וסיפרה לי שאבי עבר ניתוח קשה בעיניים וכמה ימים לא יכול היה לראות כלום (הלך יד ביד עם אשתו ברחבי הקיבוץ) ועכשיו, כשהכל הסתדר יותר, הם נוסעים לשבועיים לרומניה. מה שכואב לי ומרגיז בעיקר זה... למה לא אומרים לי כלום? אם הוא היה צריך לעבור ניתוח, למה אני לא יודעת מזה? גם לפני כמה שנים, כשהוא עבר אירוע מוחי אני הייתי האחרונה שידעה מזה (וזו היתה תקופה שרק אני והוא גרנו בקיבוץ, כל יתר המשפחה גרה בחוץ...)... אני כ"כ כועסת ומאוכזבת שאני לא יודעת מה לעשות עם זה... (כי לדבר איתו אי אפשר, לא בטלפון ובטח לא פנים-אל-פנים...)

 

[ה ר מ י נ ה]

איך היתה מערכת היחסים ביניכם כשעוד גרת בצפון?

יש להניח שהריחוק הזה לא התחיל אתמול ושורשיו נעוצים במערכת יחסים ותיקה. השאלה היא האם יש טעם לשוחח איתו על הנושא, פנים אל פנים, ולנסות לקבל ממנו תשובה חד משמעית, ואפילו תהייה בלתי נעימה עבורך. בכל מקרה, אביך אדם מבוגר והסיכוי לשנות אותו, עצוב ככל שהדבר נשמע, קשה ביותר. לא תהיה לך ברירה אלא לעבוד על עצמך כדי שתוכלי להשלים עם מערכת היחסים הזאת ולחיות איתה בשלום.

 

[בת אל 7]

הרמינה../images/Emo45.gif

 

[אמא לבוגרים]

מחזקת תשובתה של הרמינה

בעיקר במשפט האחרון. כמה את יכולה לגרום לעצמך סבל ?

 

[מיקאלה1]

צהריים טובים בנות, מיטלי לשאלתך אני הייתי

מבקשת מהאבא שיחה בארבע עיניים, את והוא ושואלת את השאלות האלה? כנראה שהוא לא רוצה להיות למעמסה עלייך, ויש מי שידאג לו אשתו החדשה אמו. הוא מוקף נשים מכל עבר שיהיה בריא.

אם חשובה לך מערכת היחסים איתו, תתאמצי בשבילה ותדברי איתו, לא צריך להעלב ולשמור בבטן. אבא שלך בטח אוהב אותך אולי לא יודע להביע את אהבתו כפי שהיית רוצה. וכדאי לדבר על זה.

 

[אודרי11]

אני מרגישה את הכאב שלך בכתיבה...

אני חושבת שמה שהכי כואב לך זו ההתעלמות שלו מהנכדות, תמיד כל מה שקשור בילדים שלנו הכי פוגע בנו...

ולומר לך את האמת, ההתעלמות מהנכדות נראית לי מוזרה, ומבחינתי זה ממש בלתי נסלח...אבל.... ופה האבל הגדול, יכול להיות שהוא מרגיש חולה ועייף ואין לו כוח וסבלנות לילדים... את צריכה לדבר איתו ואם אי אפשר לדבר, כתבי לו מכתב, תסבירי לו את כאבך ואת מצוקותייך...ותנסי לפרוט לו קצת על מיתרי הסבאות...אולי הוא יבין את הטעות שלו, אמרי לו שאפילו ביקור קצר אצל הנכדות או שלך אצלו יגרום להן אושר גדול. יש לי שאלה....את נוסעת לבקר אותו?....אולי הוא כועס כי את לא מבקרת אותו?....סתם הרהור...

 

[m i t a l y]

בדיוק

צדקת בעניין הנכדות/הבנות שלי. זה מקור הכאב. ולכולן: אבי הוא בן 63, מורה בתיכון ומלמד לבגרות. אבל... הוא מתנהג (אלי לאחי ולאחיותיי) כמו ילד קטן עם בעיות של ריכוז. אי אפשר לדבר איתו. הוא לא קולט ולא מבין. גם מזמן שכח כבר מה זה לתמוך. אודרי, אני לא נוסעת אליו הרבה, נכון, אבל בגלל שאו שהוא בד"כ נורא עסוק (גם במוצ"ש) וגם בגלל ש.... המצב הכלכלי שלנו לא מי-יודע-מה

 

[מיקאלה1]

מיטלי רוב האבות שאני מכירה לא יודעים בדיוק

איך לנהוג ומה הצרכים של הילדים הבוגרים שלהם, מי שדוחף אותם בדרך כלל זו האמא, ואצלך ההורים פרודים אז כל אחד מתפקד בשביל עצמו. ואשתו השנייה של אביך כנראה לא מתנדבת לדחוף אותו, בטח גם לה יש ילדים משלה. עכשו תחשבי על אביך, יש לו 4 ילדים לפי החישוב שכתבת, יש לו אמא שזקוקה לו. יש לו ילדים גם מאשתו השנייה שלה אולי. אולי החליט שאתם בוגרים וצריכים להתמודד לבד, ואין לו כבר כח. האמת קשה להביע דיעה כי לא מכירים את כל הסיפור המשפחתי אבל לי נראה שהוא עמוס מכל הכיווונים ואין לו מושג איך צריך לנהוג ואין לו הכוונה. לי נראה שהוא פתח דף חדש, התחתן רוצה להיות עם זוגתו, וכנראה שיש לו משקעים מהאמא, ואולי אתם כילדים התערבתם מתוך כוונה טובה, ונשארו לו משקעים. אי אפשר לדעת הכל ממה שכתבת, אבל למטבע יש שני צדדים וצריך לבדוק גם את הצד שלו אני מבינה את כאבך, ואת הרצון שיהיה לך אבא כמו שאת רוצה, אבל אל תחשבי שלכלם יש את זה ולרוב האמא היא זו שדוחפת ודואגת.

 

[m i t a l y]

החישוב שלך מצוין ../images/Emo13.gif

אנחנו 4 ילדים (מנישואיו הראשונים) ויש לו עוד 2 ילדים מנישואיו השניים (אחיי למחצה).

 

[כל שנה בדצמבר]

מה הכי מפריע לך במערכת היחסים הזו?

שהוא לא בא? שלא ידעת על הניתוח? על זה שאין לו קשר עם הבנות? נסי לקבל את המציאות כמו שהיא - כזה הוא וכל פעם שאת מצפה את מתאכזבת. אז או שתפסיקי לצפות או שלא תתאכזבי. חבל שכל פעם זה שובר אותך מחדש.

 

[m i t a l y]

הכל

לא מבינה למה הוא מתנהג ככה (כשעזבתי (וזה היה היום, לפני שנה בדיוק

). כשעזבתי, היתה לנו מערכת יחסים טובה והרבה "שקט" וקבלה. הוא עזר לי, אני באתי אליו.... כואב לי הקשר עם הבנות/נכדותיו שמדברות עליו כ"כ הרבה. קשה לי, כי "אין עם מי לדבר". לא מובן לי ומרגיז שאני לא יודעת מה קורה איתו (גם בטלפון הוא לא מספר כלום), וכשקורה משהו קריטי - הניתוח שעבר או האירוע המוחי - כולם יודעים מזה ורק אני לא (וכשסוף-סוף התברר לי מה שקרה מיד נסעתי לבית החולים - כמובן שהייתי היחידה שהגיעה...). לקבל את המציאות כמושהיא? כנראה יש לי עוד זמן עד שזה יקרה...

 

[גלבועא]

יש לך פתרון אחר?

לי למשל התורכי הזקן הסביר כך: אתה כל כך רגיש, אתה היסטרי, אתה נבהל בקלות - אז אני לא רוצה להדאיג אותך רק אם אין לי ברירה, לכן אתה האחרון שיודע. על תשובה והסבר כזה נשארתי בפה פעור. בענין מערכות היחסים שלו אתך ועם הנכדות, אבא שלי לא יותר טוב. מזמן, אני לפחות, חדלתי להתעצבן או לכעוס או לצפות שישנה את עצמו. מדי פעם אני יוזם או כופה על הילדים לדבר אתו בטלפון, וזהו.

 

[m i t a l y]

לא.

אתה לפחות מקבל תשובה/תגובה לדבריך. והבנות? קטנות מדי בשביל לדבר בטלפון (הגדולה ביישנית מאוד), אבל כשהם נפגשים

 

[גלבועא]

מיטלי

יש פתגם מעולה באנגלית: Count your little blessings ספרי את הברכות/החסדים הקטנים. אז כשהוא נפגש עם הילדות יש שמחה ואהבה ואושר רב. זה מה שהוא מסוגל לתת ולהעניק, אז ברכי אותו על זה. לגבייך באופן אישי, יש בי תחושה שהוא לא משתף אותך על אותו בסיס שהתורכי הזקן לא משתף אותי.

 

[m i t a l y]

כן, פעם בכמה חודשים... ../images/Emo10.gif

 

[גלבועא]

מיטלי - נכון

שאין הקומץ משביע את הרעב [יום של פתגמים לי היום], אבל אם משנים את ההתיחסות למפגש כך: איזה כיף לילדות שלי, הם פוגשות את סבא שלהן [ויש ילדות וילדים שאף פעם לא פוגשים את סבא או סבתא]. תנסי להפוך את המשקפיים שאת צופה בעדן למשקפיים קצת אופטימיים יותר. [חכם גדול שכמוני, כמה קל להגיד כמה קשה לבצע

]

 

[אודרי11]

כל משפחה והבעיות שלה...../images/Emo4.gif

וזה לא מנחם כי הפתגם..צרת רבים חצי נחמה...לא מנחמת את מי שסובל. אצלנו היה מצב הפוך...אבא שלי רצה יותר מידי אינטנסיביות, מה שכבר חנק אותי.

 

[m i t a l y]

ומה עשית?

ניתן היה לדבר איתו?

 

[אודרי11]

לא היה לי הרבה מה לעשות...

היה קשה מאד לנהל תקשורת הגיונית איתו...והחלטנו במשפחה לתת לו את ה"כבוד" שהוא כל כך רצה ואהב, והוא כבר היה זקן וחולה וריחמנו עליו...אז סבלנו בשקט. תראי מיטלי, תקשורת בין הורים לילדים היא תמיד בעייתית, גם במשפחות מאד נורמטיביות, שהכל נראה מבחוץ נפלא גם משפחות כאלה אינן חפות מבעיות, וזה טיבה של משפחה שכל הזמן יש עיניינים כאלה ואחרים ללבן. וכמו שמישהי כתבה אני חושבת מיקאלה, שהאבא הוא בדרך כלל פחות יודע איך ליצור את התקשורת עם הילדים הנשואים ובדרך כלל האמא דואגת לזה, ואצלך זה לא ככה. אז אני לא יכולה לתת לך עצה ממש קונסטרוקטיבית, אבל פשוט אל תלחמי, תביני שזה סוג המשפחה שלך, זה לא תמיד קל, אבל תבני לך את חייך מסביב למה שיש ולא סביב מה שאין, אז אולי יהיה לך קל יותר ...למרות שזה אף פעם לא קל.

 

[m i t a l y]

../images/Emo51.gif../images/Emo24.gif

ולכולן/ם