זה כנראה משתנה מבית ספר לבית
ספר ועיר לעיר אחרת. לפני שנתיים הייתי מובטלת וחייתי רק מ- 3,000 ש"ח (לא גרתי בשכירות, התגלגלתי בין בתים שונים של אנשים, פה שבוע שם שבועיים, כי לא הייתי מסוגלת לשלם לדירה בשכירות ואת כל שאר ההוצאות הנלוות) הייתי לבד עם 2 בנות. אחת תינוקת. בבית ספר של הילדה, המנהלת סירבה - אני מדגישה - המנהלת סירבה - לתת לי הנחה.אין לי בעיה גם לציין את השם שלה פה, אבל אני לא יודעת אם זה חוקי באתר הזה. אני מדגישה - ין לי שום בעיה לכתוב את שמה של המנהלת הזו פה, עד עכשיו אני כועסת עלייה. הנזקים שהיא עשתה לילדה שלי, שהיא הבהירה לבת שלי - קבל עם וילדים - שאמא שלה לא שילמה עדין את התשלומים - זה היה בפעם אחת, ובפעם השניה - כשהילדה לא הלכה להצגה, התברר לי מהילדה שהורידו אותה מהאוטובוס, כי אני לא שילמתי עדיין את התשלומים, והיתה גם פעם שלישית - שהמנהלת - הואילה בטובה להזכיר לבת שלי - לפני כל הכיתה - שאמא עדין לא שילמה, שהיא מתבקשת להזכיר לי. ניגשתי למנהלת הרעה הזו, והמנהלת הרעה הזו סירבה לתת לי הנחה, היא טענה שכמו שכולם משלמים גם אני צריכה לשלם, וזה לא משנה שהמצב שלי כזה קשה, שאני אפרוס לעשרים תשלומים, רק שאשלם את הסכום המלא במלואו. אצלה - כך היא המשיכה - אין הנחות. כולם שווים. הראיתי לה שבמשך חמש שנים שהילדה היתה בבית הספר, אני הייתי הראשונה שרצתי לשלם, ותמיד עמדתי בכל התשלומים ובכבוד, אבל עכשיו אין לי כסף, ולא רק זאת הראיתי לה את המצב הכלכלי שלי (תדפיסי הבנק) מכתב מעו"ס, ולא רק זאת גם כתבה שפורסמה עליי בעיתון בגלל זה שאני נאלצת להטלטל בין בתים, בגלל שאין לי כסף לשכור דירה. חשפתי בפניה את כל עולמי, וכל זה לא השפיע עליה, אפילו לא במעט. היא ישבה שם מחייכת, מהנהנת בראשה ואומרת - אני מבינה אותך, אבל צריך לשלם. ודרך אגב, עד היום אני לא יודעת מה היא עשתה עם הכסף הזה, אחרי שהלוויתי מכל העולם ואחותו, לא ראיתי שהילדה יצאה לפעילויות כלשהן, או שמשהו השתנה בעולם הבית ספרי שלה, העולם נהג כמנהגו, אבל הכסף שולם, לא יודעת לאיזה מטרה ולמה. המנהלת הזו היא לפגוע בבת שלי בנשמה. כשניסתה דרכה לזעזע אותי, לאלץ אותי לשלם. היא אמנם הצליחה - אבל אני לא אסלח לה עד יום מותי. היא פגעה בדבר הכי הכי יקר שלי - היא פגעה בבת שלי ואני לא אסלח לה. אני רוצה להראות לכם שיש מקומות של אנשים אטומים שהמערכת שם סגורה, ואין עם מי לדבר, במקרה שלי, אני לוקחת את הכעס והפגיעה הזו, והידיעה, שלפעמים ישנם אנשים מאבן. ואני מקוה שאת תפגשי אנשים עם נשמה, עם לב שמסתתר, שמוכן לעזור, שמוכן להיות עדין, מקשיב ואיכפתי. אני לצערי, לא נתקלתי בדבר הזה במערכת החינוך שהבת שלי שהתה שם 6 שנים, וגיליתי זאת, כשהגלגל שלי התהפך ומחד הורית, במצב כלכלי מצויין, הפכתי להיות משפחה חד הורית נזקקת ועניה, במיוחד כשהייתי במצוקה, וזה היה עצוב וקשה. אני מקוה שעכשיו שהבת שלי סיימה את בית הספר היסודי, ועוברת לחטיבת הביניים, אני אפגוש באנשים עם לב אחר, בכלל, אפגוש באנשים - עם לב. דרך אגב, מסיפורים ששמעתי וממחמאות שמרעיפים על העיר תל-אביב, שמעתי שמי שמנהל שם את מערכת העיריה/רווחה יש לו לב רחב, חם ומבין - במיוחד למשפחות חד הוריות, ובכלל למשפחות, באשר הן, לא משנה אם הן חד הוריות, או אחרות, יש שם יחס של כבוד ואיכפתיות והשתדלות למשפחות עם ילדים. אז אני שולחת את הערכתי לעירית תל-אביב ולמי שעומד בראשה, ומקוה ששאר הערים יקחו משם דוגמא, ויתחילו להפעיל את מה שנמצא מאחורי החליפה והעניבה, שפעם קראו לו - "לב רחמן" - לב של יהודי. ורד
