מעניין אותי לדעת

[galigal33]

מעניין אותי לדעת

אם יש פה בנות שהן אמהות אבל אבדו את אימם ואיך הן מתמודדות עם האמהות בלי אמא. אני איבדתי את אימי בגיל ההתבגרות ועכשיו כשיש לי תינוק קטן בשם אילון בן כמעט עשרה שבועות היא חסרה לי מאוד. יש לי חמה עדינה ונעימה אבל לעולם לא אוכל להרגיש איתה כמו אמא. מלבד זאת הרבה פעמים אני פוחדת שיקרה לי משהו ואילון ישאר בלי אמא.

 

[פלגיה]

שלום לך

יש פורום בשם בנות ללא אם. אני בטוחה שיש שם הרבה כאלה שהן גם אמהות ויבינו את הקושי הגדול ואת ההתמודדויות שלך. סבתא שלי שגידלה ילדים לאחר שאמה נפטרה סיפרה לי שהיא היתה הולכת המון לטיפת חלב ומנדנדת לאחיות. כשהן העירו לה על כך היא אמרה "אילו היתה לי אמא הייתי הולכת אליה. אין לי אמא ולכן אתן התחליף"

 

[galigal33]

אני מכירה את הפורום של בנות

ללא אם. אבל העדפתי לשאול פה כי יש פה הרבה אמהות. הסיפור שלך על סבתא שלך נגע לי עמוק מאוד בלב. אישה חכמה היתה סבתא שלך שכיבדה את הצורך שלה בהדרכה נשית.

 

[babybooms]

מזדהה איתך

גם אימי נפטרה שהייתי בת 10, היא מאוד חסרה לי עכשיו שיש לי ילד. וגם לי עולות המחשבות ,מה יהיה אם אני אחלוף מהעולם בגיל מוקדם. משתדלת לא לחשוב על זה יותר מידי וגם אני לא מצאתי את עצמי בפורום ההוא.

 

[galigal33]

גיל עשר זה כל כך צעיר!

בנות ללא אם זה כניראה אותו דבר. אותן תהיות ואותן התמודדויות...

 

[אמאיו]

|אין תחליף לאמא גם אם היא אשה עסוקה

אני יכולה לספר שגם שאימי נמצאת בין החיים, היא חסרה. ולא ממש יכולה לחוות איתי כל דבר חדש שקורה עם התינוקת. והייתי רוצה לחלוק יותר איתה. ולגבי התחושת פחד למות, מאז שנולדה ביתי אני חווה את הפחד הזה וחושבת איך היא תסתדר , ועצוב לי רק מלחשוב,אני משתדלת לנפנף את המחשבה הזו. דיברתי עם עוד אמהות, שגם הן חשות כך, נראה לי שזה טבעי, ובעצם הלידה אנו מתוודעות למוות, מעגל החיים ומוות. לא קל. אני ממליצה לכל מי שרוצה על הספר "המוות חשוב לחיים" של דר" אליזבט קובלר רוס. ספר נפלא .

 

[galigal33]

מכירה את הספר

הזה . הוא באמת ניפלא . וכתוב בצורה קריאה להפליא. זה נכון מה שכתבת בקשר למעגל החיים והמוות שנחווה בלידה.. מעניין אם אנחנו הנשים מחוברות אליו יותר בגלל ההריון הלידה,המחזור וכו'. בעלי פיתח גם הוא רגשות אמהיים..וגם לו היתה ירידת מיים (אבל מהעיניים

) אחרי הלידה.

 

[kivsa1]

../images/Emo201.gif

 

[kivsa1]

../images/Emo140.gif

 

[galigal33]

תודה חמודה!!!

 

[ש א ק ט י]

../images/Emo24.gif

אני בלי אמא כבר עשר שנים. אין לי מילים לנחם - רק חיבוק ענק. זה הולך ונהיה קשה מיום ליום כשאת מתה להתקשר ולספר לה על הנכד שלה ואין למי. מזל טוב להולדת אילון. אני בטוחה שיש לך הרבה רגעי אושר ממנו והרבה חוויות אמהיות שאת צוברת ובטח נזכרת בה בחיוך. אלה שלי בת 7 חודשים ומתחילה להיות דומה לסבתא שלה ז"ל..... אני מקווה בשבילך שאת מוצאת כתף אצל בעלך או אצל קרובים אחרים

 

[galigal33]

תודה חמודה!

אני ואחותי כל הזמן חושבות כמה היא היתה אוהב את אילון ואת יהלי (הבת הקטנה של אחותי) היא לא זכתה להכיר את נכדיה וזאת היתה ממש שאיפת חייה. מרגש לשמוע שאלה דומה לסבתא שלה. משהו מאמא שלך ממשיך באלה... יש לי תמיכה מקרובים אחרים ואת צודקת :זה באמת חשוב!

 

[א מ א של ע י ד ו]

לצערי גם אצלי תחושה דומה

איבדתי את אימי כשהייתי בת 18 לפני 11 שנה ולפני שנה ילדתי את עידו ואז שוב געו ועלו הגעגועים וכל הזמן אני חושבת מה היא היתה אומרת עליו ואיך היתה דואגת גם לי. גם חמותי נחמדה אבל אין מה להשוות בתחושה שיש לך מי שנמצא איתך מהצד שלך ושאת כאמא שגם קשה לה לפעמים יכולה להתפנק שם...

 

[galigal33]

בדיוק מה שאני מרגישה

מאמא אפשר לבקש דברים בחופשיות. עם החמה שלי לא תמיד נעים לי. אחרי הלידה בהצפה של ההורמונים בכיתי לבעלי שאמא שלו בכלל לא אוהבת אותי . זה היה מלווה בבכי קורע לב.(הורמונים הורמונים!) אני חושבת שזאת היתה השלכה ובעצם רציתי לאמר שאמא שלי חסרה לי מאוד ולו יש אמא בתקופה כל כך חשובה.

 

[א מ א של ע י ד ו]

נכון אני גם מרגישה ככה

כאילו לפעמים ובעיקר מאז שעידו נולד אני מקנאה בו (וגם בעידו..!) על זה שיש להם אמא ויש כתף ויש מי שתמיד יעמוד מאחוריהם ולי אין. למזלי יש לי משפחה של בעלי שהם מדהימים ואני מנסה כל הזמן להסתכל על החצי כוס המלאה על הבריאות שלנו ועל האושר שמצאנו אבל עדיין זה קורע..

 

[קוקולה13]

גם אני אמא ללא אמא ..

אמי נפטרה כשהייתי בת 11.5, אצלי החמה ממש לא ...אבי נשוי בשנית לאשה מקסימה אבל הבת שלה ילדה ממש אחרי והיא גם כך עובדת קשה והיא גם לא מדברת טוב עברית...בקיצור ממש בתקופה האחרונה אני מרגישה יותר ויותר את החוסר ואת הרגישות.... ואין כל כך עם מי לדבר חוץ מבעלי. איך אני מתמודדת? כותבת, מתנחמת בבן זוג התומך ובעיקר מאפשרת לחשוב ולהרגיש.

 

[galigal33]

מחבקת

כמה נדוש לאמר שאין כמו אמא אבל זה ככה. האמת היא שלפני שהקמתי מישפחה היה הרבה יותר גרוע. יש גם משהו מנחם בלהקים מישפחה שלך. תודה ששתפת.

 

[ש א ק ט י]

אצלי דווקא להיפך

אולי בגלל הזמן שעובר, אולי בגלל ההתבגרות אבל דווקא מאז שהתחתנתי זה נהיה עצוב יותר. זה שאמא שלי לא באה לחתונה שלי (הייתי משוכנעת שהיא תהיה שם.... אז מה אם עברו כ"כ הרבה שנים?), זה שאני לא מגיעה אליה עם בעלי לארוחות בשבת, שאני לא רבה איתה ומקטרת עליה לבעלי, שאני לא מסתבכת בחגים לאיזו משפחה ללכת - כל הדברים ה"אמיתיים". זה הרבה יותר קשה. בתור רווקה הסתדרתי. יום רודף יום והחופש משכר ומענג ולא חשבתי על כלום. אבל להקים משפחה משלי בלי אמא? מזעזע.

 

[galigal33]

מבינה אותך

אבל גם כשהייתי רווקה הייתי מדוכאת בחגים ולא יודעת למה. אחרי החתונה של אחותי הייתי ממש חולה כי גם לא הבנתי איך אחותי מתחתנת ואמא שלי לא שם. גם בתחילת ההריון היה לי מאוד קשה. אבל המישפחה שהקמתי מנחמת אותי. אני פחות לבד בחגים. תמיד בארועים משמעותיים היא חסרה. ועדיין בחגים אני כועסת על בעלי בלי שום סיבה אבל הוא כבר יודע שככה אני בחגים כי כואב לי .

 

[קוקולה13]

דרככם אני מגלה שאני לא לבד..

מכיוון שהחברות שמסביבי לא חוו אובדן, אני לא משוחחת על זה,(רק עם בעלי) מן תחושה שאני בודדה במערכה ועם זאת עליי להסתדר ולהשלים, כעת, מתוך השרשור הזה אני רואה שיש עוד בנות שאיבדו את אמא שלהן, ושהתחושה של חוסר, של הצורך בכך שתהיה לצידי עם יובלי, שגם לי תהיה אמא שאוכל לפנות אליה כשאני צריכה עזרה ושתהיה גם כשלא צריך עזרה אלא תמיכה יומיומית ועוד ועוד...היא תחושה שחוות אותה בנות נוספות, רק אתן יכולות להבין...