יש הרבה מאוד בנות
שעושות דברים מדהימים ואת כל הטריקים הללו. בגדול יש כמה דברים שמקשים על בנות בדרך אל הפלוראו המגניב - הראשון, שזה דורש הרבה כוח בפלג גוף עליון. אצל בנים זה מפותח יותר באופן טבעי (בקשו מכל בן שלא התאמן שנים לעשות שכיבות סמיכה והוא יעשה כמה בלי בעיה), לעומת בנות שאצלן השרירים האלה חלשים יחסית והן צריכות לעבוד עליהם הרבה (בת צריכה לעבור דרך אימונים עד שתתחיל לעשות שכיבות סמיכה יפות - וזו רק דוגמה אחת). אחרי שבחורה מצליחה להגיע לכוח הנדרש בפלג גוף העליון, יש מגבלה נוספת והיא פרופורציות הגוף הנשיות - הרבה משקל מרוכז באגן ובירכיים, לעומת הבנים שאצלם זה מפוזר בצורה יחסית אחידה. למה זה מפריע? לתרגילים שבהם צריך להרים את האגן למעלה (מקקו לדוגמה). זה רק מסביר למה רואים פחות בנות עושות את הדברים האלה, ולמה בנות בדרך כלל מצליחות אותם אחרי שהן מתאמנות שנתיים +, לעומת הרבה בנים שמצליחים את זה כבר בחודשים הראשונים. (וכמובן, שיש יוצאי דופן לשני הכיוונים...). וכמובן, בנות שהתאמנו מגיל צעיר (בעיקר באקרובטיקה אבל לא רק) - כי בגיל צעיר קל יותר ללמוד, ובגיל צעיר ההבדלים בין בנים לבנות שציינתי כמעט ולא קיימים. (לא בכוח ולא בפרופורציות גוף). אז גם בנות שמתחילות קפוארה בגיל צעיר, וגם בנות שבאופן כללי עסקו בספורט מגיל צעיר - יהיה להן הרבה יותר קל. והכי חשוב שתזכרי, שהכול אפשרי
אני הייתי מאלה שלקח להם חודשיים להצליח להבין גלגלון, ולימדו אותי ע"י כך שארבעה אנשים תפסו לי את הידיים והרגליים והזיזו אותם לפי הסדר, כי לא הצלחתי להבין אחרת
אז אכלתי חצץ והתאמצתי המון, אבל הצלחתי המון המון דברים מגניבים ומרשימים. הכול עניין של כוח רצון ועבודה קשה