לעזאזל!../images/Emo190.gif
אמנם המילה 'עזאזל' השתמרה יפה בשפתנו, אך על פירושה הדעות חלוקות. הופעתה במקרא היא בקטע דרמטי ותמוה, הנושא מסר חתרני טרום-מקראי של אלוהות דואלית, טובה ורעה, בדומה לזורואסטריזם - אך לא כאן המקום להרחיב עליו. יתכן שהשם מתייחס לקורבן: העז שהלכה לעזאזל (בארמית: אזל = הלך, ואידך זיל גמור...). תימוכין לכך ניתן למצוא בכך שהעז שהלכה מכונה גם 'שעיר המשתלח', ממש הקבלה מילולית. אולי זה שם המקום: מקור המילה 'עז' הוא עוז ועזוז, כמו עז פרא המדלגת בין הצוקים. המקום שאליו נשלח השעיר היה הר או צוק עז וקשה (ערבית: 'עזאז' = אדמה קשה). עוד אפשרות היא שם של אלוהות זרה, 'עזז-אל' = 'כוח האל'. אולי יש קשר לאל הדד (=עזז?), אל הסערה והרעם (הדד רימון) שאותו עבדו עמים רבים באזור. השם הדד מופיע במקרא פעמים רבות בהקשרים של אזורי מדבר כמו מואב, מדיין ואדום - ארצו המקורית של השעיר. טוויסט מעניין מופיע בספר החיצוני חנוך, המספר על עזאל, אחד מבני האלוהים שחמדו את בנות האדם. עזאל היה שר מלאך הממונה על הכישוף, על המלחמה ועל הזנות, וגם הוא, כמו השעיר, הושלך למדבר כדי שיחיה בו תחת הסלעים עד יום הדין (ספר חנוך ח'). עזאל מופיע גם אצל חז"ל, יחד עם חברו עוזא, כשני מלאכים חוטאים שנפלו מן השמים. עזאל מואשם בכך שפיתה את הנשים ולימד אותן להתייפות ולהתקשט. 'עזאזל' יכול להיות שיבוש של 'עזאל', או שילוב של שני השמות. בכל מקרה, נראה שעזאזל הוא עוד אחד מהשדים והרוחות שהפחידו את עמי האזור (כולל את אבותינו) לפני ימי המקרא, ואשר היו חזקים מספיק לשרוד את מספרי הצנזור המקראי ולהגיע אף לימי חז"ל, אם כי לאחר התאמות ושינויים שמקשים להבין את אופיים ותפקידם המקורי.
לקריאה נוספת
2) מסקרן אותי לדעת איך מנקדים במחשב
