כל כך הרבה סילופים , הנה אחד.
ההלכה המוזכרת איננה עוסקת בהגדרת תינוק שנשבה , ומתי הוא חדל מלהיות מוגדר ככזה , היא עוסקת בכך שגם אדם שלא ידע שהוא חוטא , ולאחר מכן נודע לו שהוא חטא , בכל זאת צריך להביא חטאת כשהוא ידע על חטאתו . תינוק שנשבה פיזית מובא כדוגמא לאדם שבשעת החטא לא ידע שהוא חוטא, ואומר הרמב"ם שלמרות זאת , כאשר זה ייודע לו הוא לא פטור מלהביא חטאת. אין פה כל התייחסות לשאלה אם הסטטוס תינוק שנשבה מתבטל על ידי עצם הידיעה או לא. אין פה גם התייחסות לשאלה אם "תינוק שנשבה" הוא רק מי שפיזית נשבה לבין האומות , או למשל שחינוכו היה קלוקל, ונגד הדת . לעומת זאת בהלכה הבאה ישנה התייחסות לשאלה הזו , וגם תשובה ברורה . הלכות ממרים פר´ ג´ הל´ ג´ "אבל בני אותן הטועים ובני בניהם, שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות, וגידלו אותן עליו--הרי הן כתינוק שנשבה לבין הגויים וגידלוהו הגויים על דתם, שהוא אנוס; ואף על פי ששמע אחר כך שהיה יהודי, וראה היהודיים ודתם--הרי הוא כאנוס, שהרי גידלוהו על טעותם. כך אלו האוחזים בדרכי אבותיהם שתעו. לפיכך ראוי להחזירן בתשובה, ולמשוך אותם בדרכי שלום, עד שיחזרו לאיתן התורה; "