אם כך, אולי תבדוק את הדבר הבא
חלק ממסמך שנכתב ע"י "אריאל(המקורי)" מפורום "אומנויות לחימה" בתפוז שיטת רוח הסופה (קאזה אראשי ריו) שיטת האייקי-ג´וג´יטסו היחידה למיטב ידיעתי שניתן ללמוד בארץ היא שיטת רוח הסופה, והיא דוגמא יפה לאומנות לחימה קלאסית, הן בשל ההיסטוריה והקשר שלה לעבר, והן בשל מרחב הטכניקות העצום הנלמד בשיטה, ולעומק הידע הנרכש בתחומים השונים. ההיסטוריה של קאזה אראשי ריו. . במנזרי השוגנדו הצטברו כמויות גדולות של ידע בתחומי פילוסופיה, רפואה ואף אומנויות לחימה. כמו שאר הכתות ביפן הפיאודלית, גם כת השוגנדו עסקה בהשפעות פוליטיות על השלטון. על מנת להגן על האינטרסים של הכת, אומנו חלק מן הנזירים כ- סוהי (לוחמים נזירים). שיטת הלחימה של כת השוגנדו פותחה על ידי נזיר בשם שובו, במאה ה-8 לספירה, ולוחמי השיטה נודעו כ-יאמאבושי (לוחמי הרים) ונחשבו באותה תקופה ללוחמים שהטילו מורא על צבאות שלמים של סמוראים מאומנים, בשל הפנאטיות הדתית, ושיטת הלחימה האכזרית שלהם. שירו נישיאמה, שחי בסוף המאה ה-18, היה נזיר שינטו שלמד במנזר דווא סנזאן, בהרי יאגורו והדונו, באזור ההררי של מחוז יאמאגאטה. במסגרת לימודיו הוא למד את אומנות הלחימה שנקראה באותה תקופה יאמא-אראשי ריו (סופת הרים). כשהוסמך כמורה, הוא עבר ללמד בצ´ידוקאן, בית ספר לילדי העילית של יפן, שנועד להכשיר אותם כסמוראים ולהנחיל להם את האידיאלים של שבט הסקאאי. עבודתו כמורה הסתיימה בשנת 1873 עם תחיית שילטון קלאן מייג´י, בשל סגירת בית הספר, כחלק מכוונת שילטון מייג´י לרכז את הכוח בידי שכבת האריסטוקרטיה הסמוראית. שירו נישיאמה נדד ברחבי יפן, עובד כמדריך אישי לחברי הממשל ולאנשי צבא בכירים. הוא מצא את ביתו השני במנזר ניקו טשוגו, שם הוא שירת ולמד תחת סמוראי משבט איזו, הושינה גנשין. כאשר אחד מבניו נפטר, הוא לקח על עצמו ללמד את נכדו, איקיהירו נישיאמה, את שיטת הלחימה שקיבלה את השם "קאזאמורה יאמא אראשי ריו" (קאזאמורה הוא שם הכפר שבו הוא לימד), ואקהירו נישיאמה הוא זה שקיצר את השם ל-"קאזא אראשי ריו", וקבע את שיטת הלימוד והדיסיפלינות השונות בשיטה, אותה לימד במשך שנים רבות. בשל השינויים שבתקופה שאחרי מלחמת העולם השניה, הוא התקשה למצוא תלמידים שרצו ללמוד את שיטות הלחימה הקלאסיות. בשנת 1950 הוא הוזמן להדגים את שיטת הלחימה שלו בטוקיו, בפני מורים לקנדו וג´ודו, מתוך מטרה להדגים את העליונות של השיטות המודרניות על השיטות הקלאסיות והארכאיות. ההדגמה זכתה להצלחה רבה, בכך שהוכיחה בדיוק את ההפך. באותה הדגמה נכח דיויד לי סמואל, איש חיל הים האמריקאי שהיה שם בחופשה, בשל פציעה מפגיעת פגז. הוא החל ללמוד את השיטה ביחד עם שני חיילים נוספים מיחידתו, רנה ברז´וול וג´סי אנטוניו. למרות הפציעה שלו, הוא התנדב לשרות במודיעין חיל הים, דבר שאפשר לו להשאר במזרח הרחוק ולהמשיך ללמוד את השיטה. הוא הוסמך בשנת 1968 להוראה בכל הדיסיפלינות של השיטה, וכשחזר לארצות הברית פתח בית ספר להגנה עצמית, בו הוא לימד חלק מהסילבוס לידיים ריקות של השיטה, מבלי להשתמש בשמה. כאשר הוא אסף אליו קבוצת תלמידים נאמנים, הוא סגר את בית הספר, ולימד את אותה קבוצה את השיטה המלאה של "קאזא אראשי ריו", תחת פיקוחו של אקיהירו שנסע לאמריקה על מנת לפקח על הלימודים, למרות שגילו התקרב לשמונים. אחד מתלמידיו, הנרי ווילאר, נסע ליפן ללמוד תחת אקיהירו, והוסמך להוראה על ידו. אחד מתלמידיו של סנסיי ווילאר בניו יורק, הוא סנסיי שמעון מילרוד, שקיבל הסמכה בשיטה בתקופה שגר בארצות הברית, ומאז שעבר לארץ הוא מלמד את השיטה גם בישראל, תחת פיקוחו של סנסיי קסטניאוס מניו יורק. אקמי יזראל נישיאמה, ביתו של אקיהירו נישיאמה, היא כרגע ראש השיטה בעולם, וכמו אביה, היא פתחה את השיטה בפני לא-יפנים, בבתי ספר בארה"ב, אנגליה וישראל. מבנה השיטה בשל רוחב ההיקף של השיטה,היא מחולקת לארבע דיסיפלינות, שנלמדות במקביל: אטמי-ג´יטסו לחימה בידיים ריקות תוך שימוש במכות ובעיטות לאזורים רגישים בגוף היריב, תוך שימוש בכל משקל הגוף במכה, על מנת לייצר מכה שיכולה לנטרל ואף להרוג את היריב. למקרה והמכה לא הצליחה להפתיע ולנטרל את היריב, לומדים באטמי-ג´יטסו להמשיך לרצפי התקפות הדומים על מנת למנוע מהיריב לתפוס את היוזמה. למרות שנלמדות בעיטות גבוהות, זה אינו העיקר, שכן הדגש הוא על לחימה שאינה דורשת מאמץ גבוה, ואינה דועכת עם הגיל, כאשר האדם נהיה פחות גמיש ופחות חזק. מה גם שהשימוש בשריון בשדה הקרב מקשה על שימוש בטכניקות כאלה. אייקי-ג´יטסו לחימה בידיים ריקות הכוללת מגוון רחב של הפלות והטלות, בריחים, חניקות ושבירות, כולן מתוך מטרה לגרום למירב הנזק ליריב, ואף להרוג אותו. כל הטכניקות בנויות ללחימה נגד מספר יריבים, וההטלות מבוצעות תוך זריקת יריב אחד נגד השני. ההטלות שונות בצורה מהותית מההטלות הנלמדות בשיטות אחרות, בשל המטרה שלהן – להפיל את היריב על הראש או הצוואר, על מנת להרוג אותו או לפצוע אותו אנושות, ולמנוע ממנו להמשיך ולהלחם. חלק מהאייקי-ג´יטסו, הוא ההגנה נגד יריב חמוש, לא רק בסכין אלא גם בחרב או מקל. הטכניקות הללו הם הסיבה לפיתוח הלחימה בידיים ריקות – לשימוש בקרב, כאשר הנשק נלקח או נשבר, והם כוללות טכניקות שמטרתן לקיחת הנשק מהיריב. קן-ג´יטסו לחימה בעזרת כלי נשק חדים – החרב הארוכה (דאיטו או קטאנה), החרב הקצרה (השוטו והיורוידושי) וסכין (טנטו). בשלב מתקדם נלמדים גם הלחימה בעזרת שתי חרבות (ארוכה וקצרה) או שני סכינים. בנוסף נלמדת בדרגות גבוהות המניפה (בדר"כ מברזל), הן כנשק (סגורה או פתוחה) או כהסחת דעת על מנת לשלוף נשק אחר. עיקר הטכניקות הן עבור הריגת היריב על ידי חיתוך או דקירה בנקודות חשופות בשריון שלו, למרות שישנן טכניקות שעיקרן לקיחת הנשק של היריב, תוך שימוש בנשק של הלוחם כמנוף לשיחרור הנשק מהיריב, על מנת לקחת אותו שבוי. ג´ו-ג´יטסו (הכוונה ל- Jo-jitsu – לחימה במקלות ולא Ju-jitsu – שהיא שיטה בפני עצמה) לחימה בעזרת מקלות, החל ממקל בגודל 60 ס"מ (שוג´ו) מקל באורך 120 ס"מ (צוג´ו) או מקל באורך 180 ס"מ (דאיג´ו). ברמה מתקדמת נלמדים גם הלחימה בעזרת שני מקלות קצרים, ומקל וחרב בו זמנית. בשלב גבוה יותר נלמדים כלי הנשק כאשר מצורף להב בקצה – חנית, ורומחים שונים. השימוש במקלות ככלי נשק החל לפי המסורת כאמצעי אימון ללחימה בעזרת חרבות או חניתות ורמחים, אבל נתפס כשימושי בקרב אנשי דת שונים, שעליהם נאסרה הקזת דם, אבל היה להם צורך באמצעי להגנה עצמית. המקל משמש לא רק כאמצעי לגרימת זעזוע על ידי מכה, אלא גם כמנוף לביצוע חניקות, שבירות מפרקת, הפלות ושליטות באמצעות בריחים ונקודות לחץ. המקל גם יכול לשמש כמנוף על מנת לפרוק את היריב מנשקו, על מנת לאפשר לקחת אותו כשבוי. כל אחד מארבעת החלקים הוא שיטת לחימה בפני עצמה, אבל העקרון שעומד מאחורי שיטת רוח הסופה הוא שילוב של כל החלקים ביחד, כגון שילוב של מכה לפני הטלה, על מנת למנוע מהיריב לנחות בצורה טובה ולגרום לו עוד נזק, או בריחים שמאפשרים שליפת סכין והריגת היריב. שילוב החלקים ביחד מתאפשר בשל העקרונות הזהים שעומדים מאחורי כל השיטות – לדוגמא, הטאי סבאקי (תנועת הגוף) - תנועות שמטרתן הזזת הלוחם מהסכנה, ומיקומו בצורה טקטית עדיפה, על מנת לאפשר תגובה. מכיוון והעקרון הבסיסי הזה זהה בכל החלקים, הלמידה של כל חלק משפרת את היכולת של הלוחם בתחומים האחרים. הדוג´ו נמצא ברמת-גן. בשדרות הלמדן (ליד רחוב הרצל 73) מאחורי מגשר הספוט של בית ספר "זומר" המורה הוא: סנסאי שמעון טל:652014 052.
