מעלת ההתבודדות
בתורה כ"ה בחלק ב' מדבר רבינו אודות מעלת ההתבודדות וכך הוא כותב: "ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל, דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו וכו'". "מעלה עליונה" פירושה המדרגה הגבוהה והעליונה ביותר אליה יכול אדם להגיע - להיות בקשר עם ה' ולהיות מורגל לשוחח עימו יום יום.אולם בהמשך דבריו באותה תורה מכנה רבינו את ההתבודדות בתארים אחרים: "והנהגה זו היא גדולה במעלה מאד מאד, והוא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו יתברך".וכן כתב הלאה "והמשכיל יבין מעצמו גודל מעלת הנהגה זו, העולה למעלה למעלה".ואם כן כינה את ההתבודדות: מעלה, הנהגה, דרך ועצה.מעלה - היא דרגה רוחנית, דרך והנהגה - היא אופן שבו אדם חי, עבודה בה הוא רגיל. ואילו עצה - היא, לכאורה, פיתרון מקומי לבעיה מקומית. כשתעלם הבעיה - אין אנו זקוקים עוד לאותה עצה.האין הגדרות אלו להתבודדות שהובאו במהלך תורה כ"ה עומדות בסתירה זו לזו? אפשר לומר שכינויים אלו מציינים דרגות שונות בהתבודדות. ראשון להם - עצה, שעל כל דבר שחסר לאדם, העצה היא לפנות אל ה' ולבקש רחמיו. הדרגה הבאה היא "דרך" ו"הנהגה", כלומר דרך חיים שאדם נוהג בה שמעלתה גדולה מ"עצה גרידא" ואם מסגל האדם דרך זו בקביעות, אזי תהיה זו "הנהגה העולה מעלה מעלה".ומשיורגל בה עד כי תהפוך לדבר מה קבוע בחייו, או אז יהיה ראוי להיקרא "מתבודד" וב"מדרגה עליונה וגדולה מן הכל", וכן מוכח בלשון רבינו בתחילת התורה "התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל" (ומתי?) "דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר", מי שהדבר היה לו לקביעות יום יומית של שעה לפחות, כבר אוחז באותה מדרגה, ומי שעדיין מטפס אליה אוחז עדיין ב"עצה", "דרך" או "הנהגה".
בתורה כ"ה בחלק ב' מדבר רבינו אודות מעלת ההתבודדות וכך הוא כותב: "ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל, דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו וכו'". "מעלה עליונה" פירושה המדרגה הגבוהה והעליונה ביותר אליה יכול אדם להגיע - להיות בקשר עם ה' ולהיות מורגל לשוחח עימו יום יום.אולם בהמשך דבריו באותה תורה מכנה רבינו את ההתבודדות בתארים אחרים: "והנהגה זו היא גדולה במעלה מאד מאד, והוא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו יתברך".וכן כתב הלאה "והמשכיל יבין מעצמו גודל מעלת הנהגה זו, העולה למעלה למעלה".ואם כן כינה את ההתבודדות: מעלה, הנהגה, דרך ועצה.מעלה - היא דרגה רוחנית, דרך והנהגה - היא אופן שבו אדם חי, עבודה בה הוא רגיל. ואילו עצה - היא, לכאורה, פיתרון מקומי לבעיה מקומית. כשתעלם הבעיה - אין אנו זקוקים עוד לאותה עצה.האין הגדרות אלו להתבודדות שהובאו במהלך תורה כ"ה עומדות בסתירה זו לזו? אפשר לומר שכינויים אלו מציינים דרגות שונות בהתבודדות. ראשון להם - עצה, שעל כל דבר שחסר לאדם, העצה היא לפנות אל ה' ולבקש רחמיו. הדרגה הבאה היא "דרך" ו"הנהגה", כלומר דרך חיים שאדם נוהג בה שמעלתה גדולה מ"עצה גרידא" ואם מסגל האדם דרך זו בקביעות, אזי תהיה זו "הנהגה העולה מעלה מעלה".ומשיורגל בה עד כי תהפוך לדבר מה קבוע בחייו, או אז יהיה ראוי להיקרא "מתבודד" וב"מדרגה עליונה וגדולה מן הכל", וכן מוכח בלשון רבינו בתחילת התורה "התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל" (ומתי?) "דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר", מי שהדבר היה לו לקביעות יום יומית של שעה לפחות, כבר אוחז באותה מדרגה, ומי שעדיין מטפס אליה אוחז עדיין ב"עצה", "דרך" או "הנהגה".