מעלים הילוך
טוב, הרבה מים עברו בנהר והיום אני בעלים גאה של אזרחות פולנית. סיימתי שלב ראשון בתהליך מאוד ארוך שהתחיל לפני כ-4 שנים (סביב סיום התואר הראשון שלי). התחושה היתה שאפשר גם אחרת. רק אחרי שהשתחררתי גיליתי שבשביל המון אנשים (כולל כאלו שלמדו איתי בתיכון) הצבא היה רק אופציה- מלא השתמטו. שלא לדבר על מפגש עם זרים שמתפלצים מהמחשבה שהשנים הכי יפות יבוזבזו בשמירות בפאקינג חברון. הכי גרוע הוא לצאת לעולם האמיתי ולגלות שנדפקת וחזק: כי בזמן שאתה שמרת, יש אנשים שעשו כסף, למדו לתואר, או סתם סידרו לעצמם תפקיד בצבא שמסדר להם קריירה. חיי הכלב של הסטודנט הישראלי היו מזעזעים את השותפים הזרים שלי בכל פעם מחדש. בגילוי לב מאוד לא אירופאי אחד מהם אמר לי שהמדינה פשוט מתאכזרת אלינו. יצאתי לעולם הגדול וזאת המציאות- פשוט נורא קשה פה. התחושה שרק אתה בתוך החרא הזה התפוגגה כשיצאו חצי מיליון איש לרחוב בקיץ האחרון. אבל הטמטום ששולט פה לא יוביל לשינוי אמיתי. אנשים לא באמת רוצים לצאת מהשטחים ולשנות סדרי עדיפויות, אנשים לא באמת מוכנים להתנתק מהדת ולקיים אורח חיים ליברלי, אנשים לא באמת רוצים שינוי. אני אפילו לא מתייחס להתפתחויו ההזויות האחרונות (היום שמעתי שהחשמל יעבור הכשר). פשוט רע פה והולך להיות עוד יותר רע. אפשר לשבת ולבכות (עשיתי), אפשר לנסות לשנות מבפנים (ניסיתי כמה וכמה פעמים) ואפשר פשוט למצוא אלטרנטיבה. וזה מה שהחלטתי לעשות לפני 4 שנים- בהתחלה כבדיחה, אבל היום הרבה יותר ברצינות. צברתי קצת כסף מאז התואר, הוצאתי אזרחות פולנית ועכשיו אירופה מחכה לי. מדינות סקנדנביה מאוד קוסמות לי- לא בגלל הנופים המרהיבים או כל מיני עניינים שברומו של עולם. אני רוצה לחיות במדינה שעולם הערכים שלה דומה לשלי: חילונית, ליברלית, מעריכה אנשים עובדים וחרוצים, מכבדת את הצורך של בנאדם לנהל חיים פרטיים. אין לי בעיה לשלם מיסים אם אני מקבל משהו בעבור זה. ברור לי ששום דבר לא מושלם ויש למדינות האלה בעיות- השאלה היא האם במאזן הן עדיפות על מקומות יותר קונבנציונלים למעבר (בריטניה, צרפת או הולנד). השאלות שלי הן כאלה: א. האם המדינות האלה לא פרובנציאליות. הכיוון שלי הוא לעבור תחילה לתוך תואר שני ורק אחרי שנתיים של לימודי שפה לנסות להתאקלם בשוק העבודה. הבעיה היא שהתוכניות שרלוונטיות מבחינתי הן בערים קטנות: אולבורג, לונד (אני יודע היא שעה מקופנהאגן), אופסלה. מדובר בערים אוניברסיטאיות- אני מוכן לגור בחור שנתיים- השאלה היא אם קופנאגן היא מקום לא פרובנציאלי (טיילתי שם- עיר יפה, אבל כתייר אתה לא מבין שום דבר. בשטוקהולם מעולם לא הייתי). האם לא עדיף ללכת למקומות יותר קוסמופוליטים כמו לונדון או פריז? ב. האם לרווק בלי ילדים (אבל מעריך שיהיו כאלה בעשר שנים הקרובות) כדאי לעבור למקום כזה. האם זה משתלם?
טוב, הרבה מים עברו בנהר והיום אני בעלים גאה של אזרחות פולנית. סיימתי שלב ראשון בתהליך מאוד ארוך שהתחיל לפני כ-4 שנים (סביב סיום התואר הראשון שלי). התחושה היתה שאפשר גם אחרת. רק אחרי שהשתחררתי גיליתי שבשביל המון אנשים (כולל כאלו שלמדו איתי בתיכון) הצבא היה רק אופציה- מלא השתמטו. שלא לדבר על מפגש עם זרים שמתפלצים מהמחשבה שהשנים הכי יפות יבוזבזו בשמירות בפאקינג חברון. הכי גרוע הוא לצאת לעולם האמיתי ולגלות שנדפקת וחזק: כי בזמן שאתה שמרת, יש אנשים שעשו כסף, למדו לתואר, או סתם סידרו לעצמם תפקיד בצבא שמסדר להם קריירה. חיי הכלב של הסטודנט הישראלי היו מזעזעים את השותפים הזרים שלי בכל פעם מחדש. בגילוי לב מאוד לא אירופאי אחד מהם אמר לי שהמדינה פשוט מתאכזרת אלינו. יצאתי לעולם הגדול וזאת המציאות- פשוט נורא קשה פה. התחושה שרק אתה בתוך החרא הזה התפוגגה כשיצאו חצי מיליון איש לרחוב בקיץ האחרון. אבל הטמטום ששולט פה לא יוביל לשינוי אמיתי. אנשים לא באמת רוצים לצאת מהשטחים ולשנות סדרי עדיפויות, אנשים לא באמת מוכנים להתנתק מהדת ולקיים אורח חיים ליברלי, אנשים לא באמת רוצים שינוי. אני אפילו לא מתייחס להתפתחויו ההזויות האחרונות (היום שמעתי שהחשמל יעבור הכשר). פשוט רע פה והולך להיות עוד יותר רע. אפשר לשבת ולבכות (עשיתי), אפשר לנסות לשנות מבפנים (ניסיתי כמה וכמה פעמים) ואפשר פשוט למצוא אלטרנטיבה. וזה מה שהחלטתי לעשות לפני 4 שנים- בהתחלה כבדיחה, אבל היום הרבה יותר ברצינות. צברתי קצת כסף מאז התואר, הוצאתי אזרחות פולנית ועכשיו אירופה מחכה לי. מדינות סקנדנביה מאוד קוסמות לי- לא בגלל הנופים המרהיבים או כל מיני עניינים שברומו של עולם. אני רוצה לחיות במדינה שעולם הערכים שלה דומה לשלי: חילונית, ליברלית, מעריכה אנשים עובדים וחרוצים, מכבדת את הצורך של בנאדם לנהל חיים פרטיים. אין לי בעיה לשלם מיסים אם אני מקבל משהו בעבור זה. ברור לי ששום דבר לא מושלם ויש למדינות האלה בעיות- השאלה היא האם במאזן הן עדיפות על מקומות יותר קונבנציונלים למעבר (בריטניה, צרפת או הולנד). השאלות שלי הן כאלה: א. האם המדינות האלה לא פרובנציאליות. הכיוון שלי הוא לעבור תחילה לתוך תואר שני ורק אחרי שנתיים של לימודי שפה לנסות להתאקלם בשוק העבודה. הבעיה היא שהתוכניות שרלוונטיות מבחינתי הן בערים קטנות: אולבורג, לונד (אני יודע היא שעה מקופנהאגן), אופסלה. מדובר בערים אוניברסיטאיות- אני מוכן לגור בחור שנתיים- השאלה היא אם קופנאגן היא מקום לא פרובנציאלי (טיילתי שם- עיר יפה, אבל כתייר אתה לא מבין שום דבר. בשטוקהולם מעולם לא הייתי). האם לא עדיף ללכת למקומות יותר קוסמופוליטים כמו לונדון או פריז? ב. האם לרווק בלי ילדים (אבל מעריך שיהיו כאלה בעשר שנים הקרובות) כדאי לעבור למקום כזה. האם זה משתלם?
ובאשר למשהו קצת יותר פרקטי, אני סוגר כבר חודש רביעי בעיר שאתה היית מכנה אותה "חור", אודנסה שבדנמרק, אני כמוך באתי לפה עם דרכון אירופאי לעשות תואר שני, וזאת הייתה החלטה מצויינת ואני מאוד נהנה פה. אודנסה היא בהחלט לא "חור", וגם אלבורג או לונד הם לא "חורים", אז כדאי שקודם כל תוציא את המונח הזה מהאוצר מילים שלך. הסוד לחיים טובים הוא התאקלמות ולעשות חברים. קודם כל בשומקום בסקנדינביה חוץ מאולי שטוקהולם לא תמצא הרבה ישראלים. באודנזה אני כבר חותם לך שלא תמצא אף ישראלי (חוץ ממני) וכך גם באלבורג. אם אתה בא עם מצברוח טוב ומוכן ומזומן להכנס לכיתה שחצי ממנה יהיו ילדים מגרמניה והשאר מיקס של ילדים מזרח-אירופאים ואולי כמה דנים (ככה זה כשאתה לומד באנגלית) ולוקח מובן מאליו שהגיל הממוצע בכיתה יהיה 23-24, ולדעת שאלה האנשים שאתה תהיה איתם עכשיו שנה-שנתיים ואין כזה חיה ישראלים או יהודים או אמריקאים פה, ואתה לא דוחף לאף אחד בפרצוץ את כל המצב בארץ (כי לאף אחד באמת לא איכפת), אז תסתדר פה בלי בעיה. מבחינת מדינת רווחה, אני יכול לדווח כי דנמרק היא בהחלט מקום טוב, איך שאתה מגיע לפה (עם אזרחות אירופאית כמובן) אתה מקבל לימודים חינם, ביטוח רפואי חינם (לא רופא שיניים) ולימודי דנית בחינם, שהם לא-חובה אבל מומלצים בהחלט ואתה זכאי לשלוש שנים לימודי דנית בחינם ברגע שאתה מקבל את הכרטיס ביטוח בריאות שלך (CPR-Number), שתקבל אותו תוך שבועיים כזה אם באת לפה בתור סטודנט. דנית אמנם נשמעת כמו טרקטור דיזל, אבל ההגייה היא החלק היחיד שקשה בשפה. מבחינת תחביר היא יותר קלה אפילו מאנגלית. ה"סוד" הגדול פה, אם בא לך לדפוק את המערכת, הוא שאחרי שאתה מסיים פה לימודים (כלומר, אחרי שסיימת שנתיים של תואר שני וקיבלת את התואר), אתה זכאי ישר לדמי אבטלה דניים שמשתווים למשהו כמו 1,700 יורו לחודש, ואתה זכאי להם לשנתיים כל עוד אתה גר בדנמרק והולך לראיונות עבודה והסדנאות שהם שולחים אותך אליהם. ישראלים הם לא היחידים שיודעים לדפוק את המערכת, גם המזרח-אירופאים עושים את זה פה וגם הדנים עצמם אם נותנים לה כסף חינם אז לוקחים. ובתכל'ס זאת אשמת המערכת שנותנת לכולם ככה כסף, לא אשמתך. אבל כאמור בשביל זה אתה צריך קודם לשבת בדנמרק שנתיים וללמוד תואר שני. וזה שהלימודים בחינם לא אומר שהמחייה בחינם - תצפה לשלם (כמוני) 350 יורו לחודש עבור מעונות סטודנטים לא זוהרים במיוחד פלוס כמובן אוכל תחבורה וכו' שאף אחד לא ישלם בשבילך. עבודה אפשר להשיג אבל זה יהיה משהו כמו מחלק עיתונים (בשלוש בבוקר במינוס עשר) או מנקה כלים או משהו כזה. הטלויזיה פה משעממת, המחירים בשמיים והמזג אוויר חרא. אבל מצד שני ככה זה גם בארץ 
