WOW אחלה שאלה - ואני הולכת לפרט
חיי השתנו מקצה אל קצה. מותה של אימי היכה בכולנו. למעשה - עוד בטרם נפטרה היא שכבה די הרבה זמן בביה"ח, 3 שנים קשות של טיפולים, 3 שנים של לינה בביה"ח במשמרות (אבי ושלוש אחיותיי). בשבילי אישית אימי "מתה" חצי שנה לפני שהיא החזירה את נשמתה לבורא. עקב מחלתה הקשה נאלצו לחבר אותה לכל מיני מכשירים והרופאים ואף היא לא רצו שאני אראה אותה במצבה מכיוון שחשבו שזה יכול להשפיע עליי לרעה. זכור לי שכתלמידה בכיתה ו' ברחתי באחד הימים מביה"ס והלכתי ברגל עד לביה"ח. השומר בכניסה למחלקה לא נתן לי להיכנס למחלקה. אימי שכבה אז במחלקה פנימית שהייתה מעין מבנה בעל קומה אחת, היא שכבה ממש ליד החלון - חיפשתי חלון חלון ובקושי הגעתי אליו כי הייתי קטנה והחלון היה טיפה גבוה ממני. הקשתי לה על החלון - היא סובבה את ראשה, ראתה אותי ואני לעולם לא אשכח את המבט שהיה לה בעיניים. ואז הסיטה את הוילון. היא הייתה נראית אחרת ממה שזכרתי אותה. נפוחה מתרופות. ישבתי שם מתחת לחלון איזה 5 שעות לפחות ובנתיים הספיקו להודיע בבית שנעלמתי מביה"ס. וככה מצא אותי אבי - ישובה מתחת לחלון בביה"ח. מותה של אימי נקבע ואני זוכרת בדיוק את הרגע שבו בישרו לי.... הייתי אצל אחותי הבכורה בבית. אבי ירד ממונית יחד עם אחיה של אימי ועל ראשו הייתה כיפה. זה היה מוזר לי - הוא מעולם לא שם כיפה על הראש. שאלתי את אחותי למה אבא עם כיפה - והיא הכניסה אותי לחדר השינה שלה ואמרה: אמא איננה!!! למחרת נקברה אימי. בלילה שלפני כן - היה דיון משפחתי האם לאפשר לי לשבת שבעה או לא. משום מה עלתה ההחלטה המטומטת הזו לא לתת לי לשבת שבעה מכיוון שאני עוד קטנה. לאחר הלוויה - נסעתי לבני דודים בעומר בבאר שבע. במקום להתאבל על אמא מצאתי את עצמי נשלחת ע"י קרובי המשפחה שלי לבריכה, להופעות, לטיול בבאר שבע....עולם כמנהגו נוהג? חזרתי הביתה. אבא שהיה איש גדול במלוא מובן המילה נעשה איש מריר ושבור ורצוץ. ושוב, ישיבה משפחתית גורלית שבה נקבע שאני צריכה ללכת ללמוד מחוץ לבית מכיוון שאבי לא יכול לטפל בי ולהשגיח עליי. כיתה ז' - ילדת חוץ בקיבוץ עין שמר.... השנה הכי גרועה בחיי. שם למדתי למעשה כמה אנשים יכולים להיות רעי לב. שנה שעשיתי עליה DELETE. יש פרטים שאני ממש לא זוכרת מאותה שנה. כיתה ח' ו-ט' - פנימיית "מאיר שפיה". שם התגלה לי עולם חדש. שם למדתי לשרוד. כיתה י'-יב' - פנימיית "כדורי" הייתי חוזרת לשם גם היום. מילדת בית... הילדה הקטנה והמפונקת והחכמה והמצחיקה של הבית הפכתי להיות ממש השטן בהתגלמותו. הייתי רעה כלפי כל הסובבים אותי. ניצלתי לרעה את מצבי. תמיד בחנתי עד כמה הסביבה שלי מסוגלת לסבול אותי וכשזה עמד במבחן עברתי לעוד שלב. אני מתארת לעצמי שאם הייתי גודלת כמו כל ילדה נורמלית אחרת עם אמא אוהבת בבית חיי היו נראים אחרת. בטח היה לי מקצוע אחר! בטח הייתי מאושרת יותר! בטח הייתי מגובשת יותר! בטח הייתי מישהי אחרת לחלוטין!!!
