מעלה לדיון נושא חדש:

ברוריה2

New member
מעלה לדיון נושא חדש:

השאלה מופנית בעיקר לחרדים לשעבר למרות שהתגובה של כולכם חשובה. נתקלתי בשנתיים האחרונות במסגרות שונות במקרים בהם יצאו או ניסו לצאת קטינים מהציבור החרדי. עקב היותם קטינים נבצר מה.ל.ל ומשאר גורמים לטפל בהם ללא הפניה לרשויות המדינה (קודם כל עובדת סוציאלית ובמקרים קיצוניים גם בית משפט). החוק די גורף במקרה של קטינים וכמעט בכל מקרה יש צורך לערב את הורי הקטין בכל טיפול או פרוצדורה שיעבור. החוק אינו מתייחס למקרים בהם: 1. הורי הקטין ישבו עליו שבעההוי אומר - הוא מת לדידם. 2. הורי הקטין אינם מכירים ברשויות המדינה ואין סיכוי לקבל מהם שיתוף פעולה. מצב כזה מביא במקרים רבים את הילד לרחוב, פשוטו כמשמעו. האמת היא, שלי קצת נמאס מחוסר האונים הזה וחשבתי (אולי זה יומרני, אני יודעת) שיש לחוקק חוק שברגע שהורי הילד ישבו עליו שבעה הוא אוטומאטיתיוצא מחזקתם. מצב כזה יאפשר לכל מי שיכול להושיט עזרה ולהציל את הילד מהגעה לרחוב.ויש מי שיכול לעזור! אני יודעת שבה.ל.ל מנסים להתמודד עם המוגבלות הקיימת היום - לא בהצלחה מרובה. אם למשהו יש פתרון יצירתי-מוזמן להעלותו על הכתב.
 
היי ברוריה

אמנם הוריי לא ישבו עלי שבעה ואמנם -פורמלית- הם מכירים במדינת ישראל ומערכת המשפט שלה אבל נראה לי שהניסיון שלי יעיד שאין צורך בחקיקה מיוחדת בעניין. אני יצאתי בשאלה כקטין. אבי זרק אותי מהבית כשהודעתי לו על החלטתי. הגעתי לבית המשפט ושם נפסק כי אני מוצא מחזקת האפטרופוסות שלהם והאחראית עלי היא פקידת סעד... עד גיל 18 הייתי תחת חסותה והיא גם דאגה לי לצרכיי (מישהו היה צריך לשלם ל´הוסטל´ בו הייתי. עירית ירושלים סירבה לשלם את חלקה במשולש על"ם-ההוסטל עצמו-העיריה כיוון שלא הייתי תושב ירושלים ועוד כל מיני צרכים שהיו לי <בגדים/משקפיים ועוד>)... בקיצור, הדיון בבית המשפט הוא פורמלי. עם הילד רוצה להיות חילוני וההורים לא מוכנים לקבל אותו אזי לא משנה מה, בדרך כלל השופטת תפסוק כנגד ההורים.
 
אגב...

בפרוטוקול הדיון הראשון שהיה בבית המשפט יש איזשהו קטע שהולך (בערך) ככה: השופטת (לאבא הביולוגי שלי): אתה מוכן לקבל אותו הביתה? הוא: בוודאי. היא: כמו שהוא? הוא: לא. היא: אז אתה לא מוכן לקבל אותו הביתה... הוא: בטח שכן. היא: כמו שהוא? הוא: לא. בסופו של דבר סבלנותה של השופטת פקעה והיא פסקה על צו ביניים שהוארך מידי חודש, עד שהגעתי לגיל 18...
 

ברוריה2

New member
זה בדיוק הענין. מה קורה כשההורים

לא ישתפו בכלל פעולה עם הרשויות? יסקלו את העובדת הסוציאלית ? אצלי זה לא הגיע לבימ"ש אבל לא היה חסר הרבה כדי שזה מה שיקרה. אבל אני לא מדברת על מקרים כמונו. אני מדברת על "שבעה".
 
במקרה שאין שיתוף פעולה...

יש פסק דין בנוכחות צד אחד או שמוציאים צו הבאה... בדיוק כמו בכל נושא העולה לדיון בבית המשפט וצד אחד אינו משתף פעולה...
 

ברוריה2

New member
או.קיי. אבל זה כרוך בסבל לילד/ה

במקרה קיצוני שהוא מובהק מספיק שחוק יכול להתייחס אליו כמו ל"שבעה"-למה לא לחוקק. יש בזה בעיני גם מימד של הרתעה - כי באיום הזה על ישיבת שבעה משתמשים במנוף הפחדה על הילד ומבחינת ההורים- אם עשו זאת - מעביר אותם פסיכולוגית למצב שהם מסירים ממילא אחריות ממנו ובאופן חד צדדי. אני לא מומחית למשפט ולא עברתי מה שאתה עברת אבל מרב שאני נחשפת למקרים האלה בשנים האחרונות, נראה לי שיש מקום לטפל בזה בצורה יותר נקודתית כי לא מדובר בהומלסים שהדרדרו לעבריינות/סמים/זנות, ברב המקרים מדובר בילדים מדהימים שרק רוצים לחיות חיים אחרים. אבל אתה הרי יודע את כל זה ואני לא צריכה לספר לך..
 

Le Fay

New member
לעניות דעתי הבלתי מוסמכת

ישיבת "שבעה" אינה אירוע משפטי בעל משמעות, בעוד גירוש מהבית, והזנחת ילד, הם בהחלט כן. בית משפט מתערב כשהילד כבר ממילא סובל וההתערבות עשויה לשפר את המצב (לכל הפחות להקנות לו זכויות בסיסיות לטיפול, מגורים והשכלה). זה נכון גם במשפחות חילוניות שמנערות חוצנן מילדים, וישנן כאלה; ואפילו כשילד מבקש לצאת מרשות הורה אחד ולעבור לאחר (וגם זה קורה). בתי המשפט מתייחסים בכבוד לא מבוטל לרצונות של ילד, מרגע שהוא עומד על דעתו. גם כשהוא בן שתים עשרה, כל עוד ניתן לראות שהוא איתן בדעתו, ושמדובר שדעתו ולא בהסתה של מבוגר.
 
"שבעה"

אני לא חושב שילד שישבו עליו "שבעה" הוא מקרה מובהק יותר מאשר ילד שנזרק מהבית. הסמנטיקה כאן פחות חשובה. זה בדיוק כמו שנעשה הבדל בין ילד שהאבא שלו שבר לו על הראש בקבוק בירה לבין ילד שהאבא שלו רק כיבה עליו סיגריות.
 

Le Fay

New member
ואם עושים טקס וודו...

...או מדליקים נר שחור ואומרים תשע הוראות חרם ונידוי, זה יותר חזק מ"שבעה" או פחות? ואם יושבים "שבעה" ואחר כך מגניבים לו את הבגדים והספרים ומסדרים לו מגורים אצל הבן של הקוזינה שהתפקרה במזכרת בתיה?
 

לילית3

New member
יכול להיות שאם זה היה מגיע לביה"ש

היית יכולה להסתדר יותר טוב כבר אז, והיית מקבלת תמיכה מהרשויות - בזכות ולפי החוק הקיים ולא בחסד. החוק בהחלט מדבר על טובת הילד ודן במקרים בהם קטינים נמצאים במצב סיכון. ונער/ה שיוצאים בשאלה ומסולקים מהבית בהחלט נמצאים במצב כזה והחוק אמור להגן עליהם, הם רשאים לקבל עזרה מהרשויות. אני חושבת שהבעיה נעוצה בעיקר בחוסר המודעות לנושא. מטפלים באופן כללי בנוער מנותק, בנוער שנמצא מחוץ למסגרות פורמליות או שסובלל מהתעללות ע"י המשפחה - והרי לצורך זה, גם סירוב של ההורים לקבל את ילדם לאחר שחזר בתשובה ובפרט אם הם יושבים עליו שבעה- כבר מעמיד אותו במצב של ילד בסיכון.כמו שראינו בסיפור של מלכי ודביר. אני חושבת שה.ל.ל צריכים לעורר את הנושא בשיתוף עם המועצה לשלום הילד וכן עם ארגון אל"י - שמטרתו היא איתור לטיפול בילדים ונוער בסיכון. אני מסכימה איתך שצריך לעורר את הנושא. ואני לא מסכימה איתך ידו בכל. הדתיים גם לא הצליחו לסכל את העברת החוק האוסר הכאת ילדים והם בוודאי לא יכולים להתכחש לחוק הגנת הילד. אם כי אין בחוק שום איזכור למצבים הספציפיים שעליהם אנחנו מדברים כאן. זה מזכיר לי שיש לי השבוע ראיון עבודה באל"י, מעניין אותי לשאול מה עמדתם בנושא הזה.
 

Le Fay

New member
נראה לי שאת שוכחת משהו:

תושבי המדינה שהם הורים לילדים עד גיל שמונה עשרה מקבלים בגינם גם קיצבאות ילדים וגם הנחות ופטורים (ארנונה, מס הכנסה וכולי). אם הם מגרשים ילדים מהבית, הם מאבדים את הזכות לקיצבאות, פטורים והנחות בגינם, ולבית המשפט יש סמכות מלאה לדון בשלילתם ובמצב הילד על סמך דיווח רשויות הרווחה, בין אם ההורים בוחרים לשתף פעולה ובין אם לאו. המדינה אינה יכולה להעניק אהבה במקום ההורים, את זה רק בני אדם יכולים לעשות, אבל במקרה שהורים כושלים בתפקידם להבטיח זאת, המדינה חייבת לדאוג לצרכיו הבסיסיים של הילד, כולל ביטוח הבריאות שלו והשכלתו.
 

ידו בכל

New member
שאלה

לו הדבר היה נתון בידך, באיזה גיל הייתה רוצה שהחוק יתן תוקף לשיקול דעתו של קטין על אורח חייו ועל עזיבת הבית ?
 

לילית3

New member
לייזר, מעניין אותי לשמוע איך הסיפור

שלך הגיע לבימ"ש? האם אתה פנית לעובדת סוציאלית? האם קבלת ייעוץ ממשהו לפני שפנית אילהם? איך זה היה?
 
../images/Emo88.gifבית המשפט../images/Emo88.gif

אחרי שהייתי ´הומלס´ במשך תקופה, הגעתי להוסטל ´אתנחתא´ בירושלים. ההוסטל הזה מיועד לנערים ונערות שאין להם איפה להיות. ע"פ החוק, על מנת שקטין יוכל להיות במקום כזה צריך להיות אישור הורה-אפוטרופוס או לחילופין, צו בית משפט. את הלילה הראשון העברתי שם כשמנהל ההוסטל נתן את אישורו האישי ולקח על עצמו את האחריות המשפטית. למחרת, ניסה הצוות לקבל את אישור האבא הביולוגי שלי אבל הוא העדיף שיזרקו אותי בחזרה לרחוב. לא הייתה להם ברירה והם פנו לפקידת סעד מהמועצה האיזורית עמק לוד (האחראית גם על כפר חב"ד). היא חתמה על צו חירום למשך שבוע עד שהגענו לבית המשפט. ייעוץ? בהתחלה נלחצתי וביקשתי ייעוץ. דיברתי עם עורך דין שהרגיע אותי ושם, אני כמעט לא דיברתי (מעבר להתייחסות לשאלה ששאלה אותי השופטת אם אני מבין את ההליך ואם אני מוכן להחלטה שלה שאשהה ב´אתנחתא´ ואהיה תחת אחריותה של פקידת הסעד). אגב, אחרי ניסיון כושל מאוד שהיה לי עם עובדת סוציאלית/פקידת סעד אחת, פקידת הסעד שליוותה אותי לבית המשפט ובמשך כל התקופה הזו (עד גיל 18) הייתה מדהימה. האמת היא שאני מחפש אותה היום. בא לי לתת לה איזושהי מתנה ולהגיד לה תודה על מה שהיא עשתה עבורי..
 

לילית3

New member
מדהים. אבל זה בדיוק ההליך שאפשר

לנסות להפעיל במקרה של היוצאים הצעירי שהלל מנועה מלטפל בהם. זה נראה לי נורא שדווקא קטינים שרוצים לצאת, דווקא קטינים שהם כמו שאתה בוודאי יודע, הכי פגיעים - הכי פחות מכירים את הזכויות שלהם ואת האפשרויות שעומדות בפניהם לא יקבלו טיפול. אני חושבת שלמרות שהדיון הזה לא עורר מי יודע מה עניין בפורום (אולי הוא לא מספיק הומוריסטי?) חשוב לדון על זה דווקא כאן, ואולי לעורר מישהו בהלל כדי שדברים כאלה לא יקרו. והרי כולנו קראנו את הסיפור של מלכי. גם אם זה סיפור בדיוני, יש בו הרבה אלמנטים שיכולים להיות נכונים.
 
לילית

זה בדיוק ההליך שאני ממליץ עליו תמיד. העניין הוא שבמקרה כזה, היוצא (הצעיר) הוא זה שצריך לקחת יותר יזמה ולא לחכות שיעשו בשבילו. הוא צריך ללכת ל´אתנחתא´ ולבקש מהם להיות שם. דבר כזה לא יכול לקרות מפנייה של מישהו או של ארגון כמו ה.ל.ל. לפי אורך השרשור דווקא נראה לי שהדיון הזה כן עורר עניין בפורום רק שרוב האנשים (לדעתי, בצדק) לא הסכימו עם ההצעה של ברוריה בנוגע לחקיקת "חוק השבעה".
 

לילית3

New member
אני לא חושבת שהצעת החוק היא הנושא

הבעיה היא בתחושה שבהלל לא עושים מספיק כדי לטפל גם בבני נוער. לדעתי אפילו לא צריך חוק שכזה. מספיק שתהיה הצעת חוק בעניין כדי לעורר דיון ציבורי. לעניין היוצאים - איך אפשר לצפות מנער צעיר שידע בכלל על מקום כזה? כמה אנשים כבר יודעים על זה? הרבה אנשים מבוגרים לא מכירים את הזכויות שלהם, את הרשויות שאליהם הם יכולים לפנות. ובכלל מכמה מפגשים שהיו לי עם יוצאים פוטנציאלים - הם כל כך ילדותיים, כל כך לא מבינים את העולם שבחוץ. הם לפחות יכולים לקבל מהלל ייעוץ לגבי - אל מי הם יכולים לפנות.
 
או.קיי.

אז מה שצריך לעשות זה לדבר עם האחראים על הקו החם בה.ל.ל. שבמקרה שקטין מתקשר ואומר שזרקו אותו (או שהולכים לזרוק אותו) מהבית, שיפנו אותו למקומות כמו ´אתנחתא´ בירושלים ו´מקום אחר´ בתל אביב. זה כל מה שאפשר לעשות בנדון. אני, אגב, מסכים באופן כללי עם המדיניות של ה.ל.ל. על פיה מעדיפים לומר לקטינים ש"יסחבו" עוד כמה חודשים עד לגיל 18.
 
למעלה