מעלה האגם.
כולנו גדלנו לתוך מניע הרווח, בין אם נרצה להודות בזה או לא. מה שאנשים קוראים לו אהבה, אם לא מקבלים אותו בחזרה, הופך לאדישות או לשנאה. אז האמת מתחילה להתבטא. אם נרדוף אחרי אנשים שאנחנו רוצים אבל הם לא אוהבים אותנו בחזרה, יגיע היום שבו נשאל את עצמינו מה לעזאזל לא בסדר איתנו. אם נחפש את היופי, את מה שאנשים אוהבים לקרוא לו ניצוץ, או את האהבה מהסרטים, נמצא את עצמינו בגיל 40 בודדים, מלאי חרטות ובעיקר חסרי זוגיות. אהבה היא הרבה דברים, אבל אף לא אחד מהם הוא הדבר שאינו יכול להתקיים. אי אפשר לאהוב מישהו, לקרוא לזה הגורל שלך ולצפות שבעוד מי יודע כמה זמן אותו אחד יאהב אותנו בחזרה. אהבה נמצאת אך ורק בבדידות. כל עוד אנחנו משלים את עצמינו שנצליח לתפוס את ההוא שאמר לנו מיליון פעמים לא, יש לנו לאן לשאוף, אבל זה שאיפה שהסכום הכולל שלה שווה לאפס. רק ברגע של בדידות, ברגע שבו אין לנו מה להפסיד, רק אז הנפש מגלה לנו מה היא באמת רוצה וזה שיאהבו אותנו. החיים הם כמו פצצה. אנחנו אוגרים את החוויות, האכזבות וההכחשות שלנו לתוך הבטן, והפצצה הזו הולכת להתפוצץ ביום מן הימים. אז נכון, זה לא יקרה מחר וזה גם לא יקרה בעוד שבוע, אבל כשזה יקרה, אנחנו צריכים להיות מוכנים. רק אהבה יכולה להיות לנו למשענת ביום שכזה. בינתיים, אנחנו מייחסים לה מושגים כמו יופי, כסף וחומרנות, כי זה מה שלימדו אותנו באגדות, אבל אף אחד ממושגים אלה לא יכול ללמד אדם כיצד לאהוב, כיצד לגעת, וכיצד להיות שם בשבילך. אז אנחנו יוצאים למרדף, אבל באותו בזמן אנחנו בורחים ממי שאוהב אותנו. יכול להיות שאותו אחד הוא אכן פחות מוצלח, פחות יפה או פחות עשיר, אבל הבן זונה הזה יעשה כל שביכולתו לגרום לנו להיות מאושרים. האם אנחנו רוצים לחיות חיים של מרדף, שנאה עצמית ובדידות. או שמא אנחנו רוצים לאהוב ולהיות אהובים על ידי אותו אדם.
כולנו גדלנו לתוך מניע הרווח, בין אם נרצה להודות בזה או לא. מה שאנשים קוראים לו אהבה, אם לא מקבלים אותו בחזרה, הופך לאדישות או לשנאה. אז האמת מתחילה להתבטא. אם נרדוף אחרי אנשים שאנחנו רוצים אבל הם לא אוהבים אותנו בחזרה, יגיע היום שבו נשאל את עצמינו מה לעזאזל לא בסדר איתנו. אם נחפש את היופי, את מה שאנשים אוהבים לקרוא לו ניצוץ, או את האהבה מהסרטים, נמצא את עצמינו בגיל 40 בודדים, מלאי חרטות ובעיקר חסרי זוגיות. אהבה היא הרבה דברים, אבל אף לא אחד מהם הוא הדבר שאינו יכול להתקיים. אי אפשר לאהוב מישהו, לקרוא לזה הגורל שלך ולצפות שבעוד מי יודע כמה זמן אותו אחד יאהב אותנו בחזרה. אהבה נמצאת אך ורק בבדידות. כל עוד אנחנו משלים את עצמינו שנצליח לתפוס את ההוא שאמר לנו מיליון פעמים לא, יש לנו לאן לשאוף, אבל זה שאיפה שהסכום הכולל שלה שווה לאפס. רק ברגע של בדידות, ברגע שבו אין לנו מה להפסיד, רק אז הנפש מגלה לנו מה היא באמת רוצה וזה שיאהבו אותנו. החיים הם כמו פצצה. אנחנו אוגרים את החוויות, האכזבות וההכחשות שלנו לתוך הבטן, והפצצה הזו הולכת להתפוצץ ביום מן הימים. אז נכון, זה לא יקרה מחר וזה גם לא יקרה בעוד שבוע, אבל כשזה יקרה, אנחנו צריכים להיות מוכנים. רק אהבה יכולה להיות לנו למשענת ביום שכזה. בינתיים, אנחנו מייחסים לה מושגים כמו יופי, כסף וחומרנות, כי זה מה שלימדו אותנו באגדות, אבל אף אחד ממושגים אלה לא יכול ללמד אדם כיצד לאהוב, כיצד לגעת, וכיצד להיות שם בשבילך. אז אנחנו יוצאים למרדף, אבל באותו בזמן אנחנו בורחים ממי שאוהב אותנו. יכול להיות שאותו אחד הוא אכן פחות מוצלח, פחות יפה או פחות עשיר, אבל הבן זונה הזה יעשה כל שביכולתו לגרום לנו להיות מאושרים. האם אנחנו רוצים לחיות חיים של מרדף, שנאה עצמית ובדידות. או שמא אנחנו רוצים לאהוב ולהיות אהובים על ידי אותו אדם.
