מעי"ף - שרשור 4
לפעמים הקפצות עוזרות.... העשן היה בכל כיוון ולא היה ניתן לראות דבר. "קדימה לתוך הבנין!" צעק גרום, "אסור לתת להם לברוח. על כל אחד שבורח אני חותך לו אצבע." השומרים זינקו אל תוך הבנין, שוברים את הקירות תוך כדי, מחפשים שריד מהחבורה שהסתתרה שם. אך כמה שהם ניסו למצוא אפילו פיסת גופה חרוכה, לא היה דבר בבית מלבד פחמים. אחרי שעברו מספר דקות, גרום ראה שאף אחד מהשומרים לא יוצא מהבנין והוא החליט לחפש בעצמו. למרבה ההפתעה הוא גם לא מצא את השומרים. "מה קרה?" הוא שאל את עצמו. "האם יש פה שער המוביל לאביס וכך כולם נעלמו? מה קורה במקום הזה?" אך לפתע הוא ראה את השומרים בורחים אל האפילה, בפחד מזעמו, ובעלי רצון עז ללמוד לנגן בעתיד על לירה או נבל. או סתם להחזיק בכוס שיכר. גרום בלע את רוקו. המצב מסובך. לאיפה כל החבורה נעלמה כך פתאום? אחרי עשרים דקות ------------------ "התנצלותך מתקבלת." אמר המכשף בעוד הוא פותח את בטנו של גרום, מוציא ממנה חלקים נבחרים למרכיבי הלחשים שלו. "אני באמת לא מבין אותך. נתתי בך הרבה אמון." "אני באמת מתנצל," אמר גרום, או יותר נכון ראשו אשר היה בתוך תמיסה משמרת ובאופן כלשהו לא מודע לכך שגופו היה מבוצר בפינה אחרת של החדר. "כנראה שאצטרך לזמן את חברי הטוב, ג´וסאר." חכך בדעתו המכשף. מתוך פינה עוד יותר אפלה של החדר הופיעה דמות אשר לא נראתה בדיוק בסדר. היא נראיתה כמו בן אנוש יפה וגבוה, בעל עיניים כחולות ושיער בלונדיני, אך עיניו היו ריקות מרגשות חיוביים, כאילו הרוע הגדול ביותר התמקד בגוף היפה. המכשף אהב אירוניות. "ג´וסאר יפה שלי, יציר נהדר שלי," מלמל המכשף בהערצה. "עלינו לטפל באנשים האלו. אנא ממך, עשה זאת, לא כמו גרום." הלב אשר עדיין פעם נזרק גם כן אל צנצנת אחרת. ג´וסאר הנהן. "נהדר. עכשיו עלינו רק לבדוק שהכוהן הארור לא ימצא את דרכו אל טארסיס והכול יהיה בסדר. הספרים יהיו רק שלי ונקמתי בשן-חרב תושלם. אחסל שתי ציפורים בבת אחת, מה דעתך על כך, ג´וסאר?" אך ג´וסאר כבר לא היה בחדר. באפו עלה ריח הטרף והוא התקרב אל החבורה.
לפעמים הקפצות עוזרות.... העשן היה בכל כיוון ולא היה ניתן לראות דבר. "קדימה לתוך הבנין!" צעק גרום, "אסור לתת להם לברוח. על כל אחד שבורח אני חותך לו אצבע." השומרים זינקו אל תוך הבנין, שוברים את הקירות תוך כדי, מחפשים שריד מהחבורה שהסתתרה שם. אך כמה שהם ניסו למצוא אפילו פיסת גופה חרוכה, לא היה דבר בבית מלבד פחמים. אחרי שעברו מספר דקות, גרום ראה שאף אחד מהשומרים לא יוצא מהבנין והוא החליט לחפש בעצמו. למרבה ההפתעה הוא גם לא מצא את השומרים. "מה קרה?" הוא שאל את עצמו. "האם יש פה שער המוביל לאביס וכך כולם נעלמו? מה קורה במקום הזה?" אך לפתע הוא ראה את השומרים בורחים אל האפילה, בפחד מזעמו, ובעלי רצון עז ללמוד לנגן בעתיד על לירה או נבל. או סתם להחזיק בכוס שיכר. גרום בלע את רוקו. המצב מסובך. לאיפה כל החבורה נעלמה כך פתאום? אחרי עשרים דקות ------------------ "התנצלותך מתקבלת." אמר המכשף בעוד הוא פותח את בטנו של גרום, מוציא ממנה חלקים נבחרים למרכיבי הלחשים שלו. "אני באמת לא מבין אותך. נתתי בך הרבה אמון." "אני באמת מתנצל," אמר גרום, או יותר נכון ראשו אשר היה בתוך תמיסה משמרת ובאופן כלשהו לא מודע לכך שגופו היה מבוצר בפינה אחרת של החדר. "כנראה שאצטרך לזמן את חברי הטוב, ג´וסאר." חכך בדעתו המכשף. מתוך פינה עוד יותר אפלה של החדר הופיעה דמות אשר לא נראתה בדיוק בסדר. היא נראיתה כמו בן אנוש יפה וגבוה, בעל עיניים כחולות ושיער בלונדיני, אך עיניו היו ריקות מרגשות חיוביים, כאילו הרוע הגדול ביותר התמקד בגוף היפה. המכשף אהב אירוניות. "ג´וסאר יפה שלי, יציר נהדר שלי," מלמל המכשף בהערצה. "עלינו לטפל באנשים האלו. אנא ממך, עשה זאת, לא כמו גרום." הלב אשר עדיין פעם נזרק גם כן אל צנצנת אחרת. ג´וסאר הנהן. "נהדר. עכשיו עלינו רק לבדוק שהכוהן הארור לא ימצא את דרכו אל טארסיס והכול יהיה בסדר. הספרים יהיו רק שלי ונקמתי בשן-חרב תושלם. אחסל שתי ציפורים בבת אחת, מה דעתך על כך, ג´וסאר?" אך ג´וסאר כבר לא היה בחדר. באפו עלה ריח הטרף והוא התקרב אל החבורה.