מעי"ף - שרשור 2

strahd

New member
מעי"ף - שרשור 2

לאחר סוף שבוע מוצלח החבורה התאחדה, אך נראה שמישהו מסתכל עליהם...הם צודקים: האדם בגלימות השחורות צחק כאשר הוא ראה את הדרואידית מתמוטטת על הרצפה. הלחש שלו היה מכוון על המג הלבן, אך השפעת הקסם נתכה ממנו כמו חץ על שריון כבד ונזרקה על הדרואידית המסכנה. "אני אשיג אותם בדרכים אחרות" הוא מלמל ולפתע ראה את הספרים השחורים נופלים מהתיק של בחורה אחרת. "הספרים האפלים." הוא מלמל, מזהה את הספרים מיידית, "נראה לי שאני אוכל לתפוס שתי ציפורים בבת אחת." בהנפת יד אחת הדמות בכדור נעלמה ודמותו של אדם בריון וחמוש בחרב גדולה מאוד ושריון מלא הופיעה. "כן, אדון רם מעלה," הוא אמר. "במה אוכל לשרת אותך?" "גש מיד עם לגיון משמר אל פונדק הדרקון האדום. ישנה שם חבורה שיש להם שני דברים שאני צריך. הדבר הראשון הוא מג בעל גלימות לבנות, הביאו לי אותו חי. דבר שני, לאחת הבחורות בחבורה, חצי אלפית למראה, יש שני ספרים שחורים. השג אותם לי. עם הבחורה, תוכל לעשות כרצונך, גרום." גרום חייך חיוך רשע. "כן, אדון רם מעלה." כעבור 5 דקות ------------ דלת הפונדק נפתחה ברעש עצום כאשר גרום ועוד חמישה שומרי משמר טארסיס נכנסו לפונדק. הם זיהו מייד את החבורה. "תפסו אותם!" הוא קרא, וחמשת השומרים רצו אל החבורה בחרבות שלופות. לחבורה: אל תהרגו אף אחד, במיוחד לא את גרום. על דבר אחר מתקבל. עד מחר בשעה 14:00.
 
אה!!!../images/Emo2.gif../images/Emo5.gif

כריס לפתה את זרועה של אור-ירח, היא חשבה להסתתר מתחת לשולחן ולמשוך את אור ירח אחריה אך היא ידעה שהיא לא תסכים שהאחרים ילחמו בשבילה, היא לחשה לאור ירח "הייתי מספיק זמן בבית הכלא לכל החיים שלי ואני לא מתכננת לחזור לשם!" היא נעמדה כאשר כמה תוכניות נרקמות במוחה, האחת להטיל את התרמיל על מישהו, לא משנה על מי ולברוח. אבל מה שהיה בתרמיל היה יקר מדי, היא חשה זעם על כך שהכל אצלה נהרס ברגע האחרון. כמה שומרים רצו לעברה ולעבר אור-ירח, היא קפצה ממקומה, הפילה את השולחן על צידו ודחפה אותו לעבר השומרים, מהדקת את התרמיל לגבה.
 

SaberTooth

New member
לבו של שן חרב החסיר פעימה...

לבו של שן חרב החסיר פעימה כאשר נשמעה חבטת הדלת כנגד הקיר, הוא הסתובב במהירות, מיד זיהה את מנהיג החבורה (גרום) מלפני עידני עידנים. גרום הוא שכיר חרב, או לפחות היה, לאחרונה שמע שמועות שהתמס לאדון אחד. מיד הבין שן חרב את מי הוא מחפש, אותו! שן חרב פישפש בזיכרונו הזרן שניות ספורות, הוא חיפש לחש יעיל אך לא גדול מדי, הוא היה עייף מן המסע המפרך, הלחש קפץ לזיכרונו כאילו במטה קסם, הוא הושיט את ידו קדימה ומלמל מילות קסם, חומת אש אדירה הופיעה וחצצה בין גרום וצבאו ובינו, שן חרב סימן לשאר החבורה שפגש לא מכבר (כריס, לייל ואור ירח) לעקוב אחריו אל החדר האחורי בפונדק, שם יצרו דרך כניסת העובדים אל הרחוב החשוך. בתוך הפאב חומת האש נעלמה כלא הייתה ולא נראו סימני חריכה, הייתה זו השליה בלבד. גרום הוביל את צבאו אל החדר האחורי בפאב ומשם אל הרחוב החשוך, אך שן חרב, כריס ולייל כבר נעלמו, או האומנם
הם התחבאו בין הצללים, חיכו שגרום וצבעו יעזבו את המקום. נ.ב. את הלחש של חומת האש "גנבתי" מרייסטלין ב"דרקונים של דמדומי הסתיו".
 
לייל אירי הביטה מסביב בלבול.

יותלר מדי אירועים התרחשו מהר מדי, אך בכל זאת היא הצליחה לגשר בניהם במיהרות, ולהגיב בזמן. רגע לפני שחומת אש הקיפה אותה, היא שלפה את מטה, מתכוננת להכות באיש בעל החרב שהתקדם לעברה. עתה היא התחבאה בצללים. לבסוף השומרים החלו לעזוב את הסמטה, ולייל הסתובבה אל המאג, כהנת פלאדין, וחצי האלפית. "מה קורה כאן?!" דרשה לדעת בקול חמור.
 
רגע אחד

אפריל דיברה עם המג וחצי האלפית ואחר כך פרצו חמישה שומרים לעברם אפריל לא הספיקה להגיב לפני שהיא הרגישה שמושכים אותה לעבר הרחוב דרך כניסת העובדים. אחרי שאפריל הצליחה להשתלט על נשימתה היא הביטה בחבורה במבט רציני ואמרה "בשם פלאדין! השומרים האלה פנו ישר אלינו. מאז שהגעתי לעיר אני לא זוכרת שעברתי על איזשהוא חוק... אז אחרי מי ממכם הם רודפים?" אפריל חשבה במרירות במה הסתבכתי הפעם וכמה זמן יקח לי לצאת מזה ולחזור הביתה.
 
הא... אין לי מושג....

כריס שמחה שהם היו בצללים כך שאיש לא היה יכול לראות את הבעת פניה ברגע שאפריל זרקה את המשפט שלה, היא הצמידה את התרמיל לגופה ועצמה את העיניים, לפתע היא הרגישה שכל העיניים מלבד של שן חרב ננעצות בה "כן?!" היא התפרצה "למה אתם מסתכלים עלי?! תאשימו את חצי האלפית הפייטנית! למה לא?! זה הכי נוח!" כריס בדרך כלל טענה שיש לכל העולם דעות קדומות לגביה, במיוחד שכאשר הייתה מסתבכת. הם עדיין לא הניחו לה..." לא! לא גנבתי כלום.... מאז שהגעתי לטארסיס..." היא הרגישו צורך עז להרביץ למישהו ממש חזק.............
 
"על מה את מדברת?"

הדרואידית כיווצה את עיניה בחדשנות. "בכלל לא חשבתי שכל זה אשמתך... אם כי, כשחושבים על זה, זה די הגיוני. אחרי לא רודפים, ובטח שלא אחרי כהנת פאלדין." אמרה חצי האלפית בקול קר והגיוני. "את גבנת משהו? מה את מסתירה? מה יש לך בתרמיל?!"
 
../images/Emo5.gif

"אמרתי לכם שמאז שהגעתי לטארסיס לא גנבתי כלום!" אמרה כריס בזעם אשר הסתיר את פחדה "אני בכלל לא מכירה אותך, מה זה עניינך מה יש לי בתרמיל?! למה אני בכלל נמשארת פה? אין לי מושג מי אתם, ואני לא מתכוונת להשאר כאן ולגלות אתכם זה!" היא קמה בכעס, מרגישה שלפחות הפעם היא צודקת לחלוטין, מה שהיא תעשה עכשיו זה תצא מטארסיס, תמכור למישהו את הפיגיון והספרים, או שתשרוף את הספרים ותשמור את הפיגיון, או שהיא פשוט תתלווה אל כמה שכיריי חרב והעיניין פטור, אף אחד לא ייטרח לרדוף אחרייה כל כך הרבה זמן.... "ברשותכם אני הולכת, להתראות אור יר, אני מקווה שפגישתינו הבאה תהיה יותר נעימה"
 

מ.ש.ט

New member
"כריס!"

צעקה אור-ירח "את לא הולכת לשום מקום!" אור-ירח משכה את חברתה הצידה "את לא יודעת שאם הכהן הזה ידע שהיית בחברתינו אנחנו אבודים? ואם הוא יודע שהספרים אצלך לא משנה מה תעשי הוא יהרוג אותך! חוץ מזה את באמת חושבת שאני אתן לך ללכת לבד? זוכרת את השבועה שלנו?" אור-ירח לא נתנה לכריס זמן לענות וחזרה לחבורה כוסעת....
 
"בסדר!"

אמרה כריס והכתה בקיר באכזריות, היא התיישבה על כסא קרוב ושילבה את ידיה ורגליים, מתבוננת לעבר התקרה. בסדר נניח שאור ירח תצטרף אלייה, אבל למה היא צריכה להיות יחד עם האנשים האלה?! היא בקושי קלטה את השמות שלהם! אם היא סיבכה אותם זו לגמריי אחריותם! היא לא הבייביסיטר של אף אחד! ואז היא קלטה שלפניי שתיי שניות היא הסכימה להשאר בשביל אור ירח. היא הנחיתה יד על מצחה "בשם האלים!"
 

SaberTooth

New member
../images/Emo178.gif

"כדאי שנתחיל לזוז" אמאר שן חרב, מופתא מרוח המנהיגות שנפלה עליו פתאום "אנחנו לא יכולים להשאר כאן כל הלילה, לפונדק לא נוכל לחזור, בטח שלא בזמן הקרוב." הוא התחיל לצעוד אל מחוץ לסמטה מאחורי הפונדק "אתם באים
" אמר כשהבחין שכל השאר נשארו במקומם, בוהים בו בתדהמה.
 
אור-ירח.....

קמה ואמרה בקול מצווה לכל האחרים "קומו! קדימה! אנחנו לא רוצים להישאר פה! ברגע זה הפכנו למבוקשים בידי לא יודעת מי!" כל האחרים נראו כאילו שפכו עליהם דלי של מים קרים וקמו במהירות. אור-ירח חייכה חיוך ניצחון לעצמה כי ידעה שהם צריכים עוד מישהו שיזיז את החבורה חוץ משן חרב.... וברגע זה נטלתי על עצמי את תפקיד הסגנית!
 
../images/Emo46.gif

כריס קמה, גופה התנדנד מעט והיא הביטה בהתמרמרות באור ירח. "איך נתתי לך לסבך אותי בצרה הזאת..." היא מלמלה וצעדה מאחוריי כל החבורה, מביטה בכעס בנעלייה. ´ אם כל האנשים האלה...´ היא חשבה לעצמה ´עדיף כבר לרוץ בחזרה לפונדק ולשאול את השומרים איפה בית הכלא הכי קרוב.... או פשוט לצעוק "היי! אני כאן" אילו הייתי רק אם אור ירח אז היינו מתקדמות יותר מהר....´ היא פלטה קללה באלפית ותפסה את מקומה על יד אור ירח....
 
אור-ירח....

כאילו קראה את מחשבותיה של כריס ואמרה לה "אל תהיי כזאת! את יודעת טוב מאוד שלא היינו יכולות להתמודד עם כל הצרות שלך בלי אף אחד איתנו! אני יודעת טוב מאוד אילו צרות את יכולה להביא! אנחנו צריכות את כל העזרה שאפשר לגייס!"
 
../images/Emo2.gif

"אני?!" היא אמרה בכעס "אני לא נכנסתי לשום צרות! זאת לא אשמתי שכולם מחליטים בשלב כלשהו לעשות לי בעיות! ולא רק אני מביאה צרות!שכחת את הפעם ההיא...." כאב ראשה התגבר והיא עסתה את רקותיה "אני לא יכולה להמשיך ככה עוד הרבה זמן..." היא מלמלה אל אור-ירח "נחתי בקושי שעה בפונדק וזה אחריי צעידה של שלושה ימים...."
 
../images/Emo4.gif

"כריס!" אור-ירח עצרה ואיתה כל החבורה "את חייבת להחזיק מעמד עד העיר הבאה!!!! שם נעצור לנוח! אף אחד מאיתנו לא נראה כאילו הוא ישן שינה של ממש בשבוע האחרון......." היא פנתה אל שן חרב ואמרה לו "בעיר הבאה עוצרים לנוח.... כריס לא מרגישה טוב...... וגם להם לא יזיק לנוח טיפה...."
 
כריס הביטה בכעס באור ירח

"לא ביקשתי ממך לומר את זה לכולם, ציינתי עובדה!" היא אמרה בזעם והחלה ללכת מהר, עוקפת את השאר בזעם, היא שנאה את העובדה שהשאר מודעים לחולשות שלה.... היא המשיכה ללכת עד שהיא הבחינה שהיא לא רואה או שומעת את האחרים.....
 
אור-ירח....

אמרה לשן חרב ולחבורה "אני אלך להביא אותה היא טיפה פרנואידית...... לא פלא עם כל הדברים שהיא ראתה בחיים שלה....." אור-ירח רצה לכריס והובילה אותה בחזרה לחבורה.....
 
כל גופו של שן חרב כאב...

כל גופו של שן חרב כאב, אך הוא היה נחוש בדעתו לא להראות את כאבו. הוא אימץ את מוחו הזקן וניסה לחשוב לאן להמשיך מכאן, הוא לא מכיר את האיזור, מעולם לא היה כאן. הוא ידע שלא יכול לאכזב את השאר, כבר נטל על עצמו אתתפקיד המנהיג. פתאום נעצר, הוא שם לב לבניין נתוש הניצב מולם., הבניין היה רעוע וחשב להתמוטט, אך הוא נראה נוח ומתאים לשינה של לילה אחד. הוא הוביל את החבורה אל תוך הבניין כשמטהו מושט לפנים, מוכן להדוף כל סכנה אשר תעמוד בדרכם. נראה היה כאלו הבניין היה פעם מפואר, שרידיי ציורים מפוערים נראו על הקירות. שבריי חרסינה משובחת נחו על הריצפה ומן התקרה השתלשלה נברשת מוזהבת משובצת יהלומים ואבני חן. גרם מדרגות התפתל כלפי מעלה כמו נחש והוביל לקומה העליונה. עדיין אוחז במטהו הוביל שן חרב את החבורה במעלה המדרגות. למרבה ההפתעה, באחד החדרים בקומה העליונה, עמדו 4 מיטות מסודרות למופת, אןמנם מאובקות במעט, אך ראויות לשינה. הוא נשכב על אחת המיטות, כל אצם בגופו נאנחה. גם כל שאר חברי החבורה מצאו להם מיטות לישון עליהם. "מחר בבוקר נחליט לאן נלך מכאן" חשב לעצמו ונרדם.
 
למעלה