מעי"ף - שרשור 1

[strahd]

מעי"ף - שרשור 1

הקדמה ----- הרוח נשבה דרך החלון הצר והניעה בקלות את הגלימות השחורות של האדם שבחדר. הוא נאנח. עברו הרבה שנים, ונקמתו הייתה קרובה. הוא יכל כבר להריח אותה, להרגיש אותה בקצות אצבעותיו. עוד כמה ימים הוא יוכל למות בשלווה בידיעה שהצדק נעשה. הוא הסתכל בכדור הבדולח שעל שולחנו והוא ראה אותם באים: אחד אחד. הם אפילו לא ידעו שהם באים בגללו. הוא אסף אותם במיוחד. התמונות חלפו מהר כל כך שאין אדם רגילה לא הייתה יכולה להבחין באוסף התמונות: אדם בעל גלימות לבנות מפליג על אונייה, אישה המחביאה גלימות אדומות מתחת לבגדיה, אישה המטפלת בעץ הולכת בדרך ארוכה ועוד. התמונה נעצרה ועיניו בהקו בשנאה. הדמות שבכדור הבדולח הייתה עתיקה. אדם זקן וחלש הנשען על מקל הלך לכיוון השער של טארסיס. "עצור," אחד השומרים קרא לזקן. "מי אתה ומה רצונך?" "שן-חרב הוא שמי וממסדר הגלימות הלבנות," אמר הזקן בגלימות הלבנות. "אני בא בשלום, אינני חפץ בקרב." השומרים דברו בינות עצמם לכמה רגעים. "אתה יכול להיכנס." הפטיר אחד מהם. שן-חרב נכנס אל העיר והבחין בפונדק שנראה שנבנה לא מזמן: "הדרקון האדום". הפונדק נראה לא מלוכלך כל כך. הוא החליט להיכנס פנימה... הערות: זהו חברה אפשר להתחיל לשרשר. עכשיו לקרוא קודם את ההוראות. מה שקורה בינתיים היא התקבצות החבורה. יש לכם זמן עד יום ראשון בבוקר 10:00. החבורה צריכה עד אז להיות מוכנה ולהישאר בפונדק. נסו לא להרוג, לפגוע לרצוח או לעשות דברים אחרים. ותהנו!!!

 

[כריס חצי אלפית]

הנה אני

כריס פתחה את דלת הפונדק והציצה בזהירות לבפנים, היא נשמה ברווחה ונכנסה לפונדק, כניסתה הקימה מספיק רעש בכדיי שכמה אנשים היפנו את מבטם לעברה, היא חייכה לעברם ונכנסה לתוך הפונדק, סוגרת את הדלת לא ממש בעדינות "שלום" היא אמרה בקול רם והטילה את תרמילה הכבד אל כורסא, עוד כמה אנשים הביטו בה בזעף, היא חייכה לעברם והתיישבה, היא תמיד הייתה חייבת ליצור כניסה מרשימה כי אחרת פשוט לא שמו לב אלייה (דבר שבא עליה לטובה לעיתים - לעיתים קרובות מדיי בזמן האחרון)כעת היא שמה את רגלייה על שולחן והתעסקה במשהו בתרמילה. היא הפסיקה ובחנה את יושביי הפונדק, והחלה לתהות מי הולך לעזור לה לצאת מהתסבוכת שהיא נקלעה אלייה... "מלצרית!" היא קראה בקול רם ככל האפשר

 

[לייל אירי]

לייל אירי.

חצי האלפית העייפה הניחה את תרמילה באנחה על רצפת האבן. טארסיס היפיפיה נפרשה מולה, העיר מלאת ההדר והומת החיים הציפה את עיניה. אך הדרואידית הצעירה לא התרשמה מכך. היא התגעגעה ליערות, לעצי הצפצפה הירוקים, ולקולות הסנאים בין העצים. חיי העיר ההומים לא הרשימו אותה, וטארסיס העתיקה לא זכתה לתגובה של יותר ממשיכת כתף אדישה. לאחר כמה דקות מנוחה, באנחה מפורשת, הרימה לייל את תרמילה, והחלה להתקדם ברחובות, עד שעיניה פגשו שלט עץ, שעליו נחרטו שלושה מילים - פונדק הדרקון האדום. "שם מתאים." עיקלה הדרואידית את שפתיה בציניות, ונכנסה לפונדק.

 

[שן חרב המאג הלבן]

שן חרב מגיע לטרסיס...

שן חרב נכנס לפונדק עייף וראב, הוא נזכר בחודש האחרון. לפני חודש ימים יצא מביתו בפלנתאס למסע לחקר קרין, הוא חשב שמסע כזה יעשה לו טוב מכוון שלא הייתה לו הזדמנות לחקור את קרין בהיותו צעיר, באותה תקופה הוא היה שקוע בקסמיו. הוא לא תיאר לעצמו כמה מסע שכזה יעייף את גופו הזקן. במהלך המסע הקצר ראה הרבה דברים - שונים ומשונים, יותר משראה בכל ימי חייו, כך חשב. הימים האחרונים היו קשים במיוחד, בקושי הצליח לשכנע את הגמדאים לתת לו לעבור דרך ת´ורברדין וחציית מישורי האבק היתה קשה, קשה במיוחד לגופו הזקן. אך סוף סוף הוא הגיע לטרסיס, בהיכנסו לעיר שאל את השומר בשער איפה יוכל לנוח ולאכול, השומר הפנה אותו לפונדק הדרקון האדום, הוא נכנס וראה את הקוסמת אדומת הגלימות הצעירה משעשעת את הקהל בלהטותיה, הוא התיישב והזמין שיכר ופת לחם, אך כל הזמן הזה לא הוריד את עיניו מהקוסמת הצעירה. כמו שאר הקהל הוא היה מוקסם על ידה.

 

[כריס חצי אלפית]

כריס

כריס הבחינה לפתע בהתקהלות בצד האחר, היא הליטה את ראשה בידיה בגלל כאב ראש שתקף אותה "כמובן שאף אחד לא יענה לי, וכי למה יש חברים? למה שחס וחלילה מישהי בשם אור ירח תוציא אותי מהתסבוכת הארורה הזאת? למה לעזאזל למישהו אכפת מה קורה לי?!" היא שאלה את עצמה בלחש, והרעש של דלת נטרקת הקפיץ אותה שוב ושוב, לבסוף היא הוציאה את ראשה מבין זרועותיה, מתכננת להשים קץ לכך שאיש לא שם לב אליה, היא לא סבלה התעלמות. היא ראתה מאכ לבן (נחשו מי?) נכנס לפונדק. היא עקבה אחריי מסלולו אל ההתקהלות, וכעת הבחינה בבד אדום מתנוצץ מבין האנשים. "לא ייתכן!" היא אמרה לעצמה בהפתעה וקפצה את ידיה ואז פרצה בצחוק והשתתקה "כרגיל, גונבת לי את כל הלקוחות..." היא מלמלה, מחפשת בעיניה מקום פנוי היא לקחה את תרמילה והתיישבה ליד המאג. "שלום" היא אמרה בעליצות "חסר לי קצת כסף, תזמין אותי למשקה?"

 

[שן חרב המאג הלבן]

רררר....

במבט חודר בחן שן חרב את חצי העלפית הצעירה, סימני מוצאה העלפי ניכרו בפניה, שן חרב מעולם לא חיבב עלפים במיוחד, אולי זה בגלל הסיפורים שסיפרו לו הוריו על העלפים ואולי זה בגלל שלא הכניסו אותו לביתם כשכל כפרו נחרב, בכל מקרה, ידע לבטח שהיא לא עלפית שלמה, סימני אדם ניכרו בפניה גם כן, הוא סינן מבין שפתיו נהמה קלה ודחף לעברה את כוס המשקה הענקית שעמדה מולו, בלוו הכי לא יוכל לגמור את כולה, בלא לומר מילה הו הסיט את פניו והחזיר את מבטו אל הקוסמת אדומת הגלימות שעדיין שיעשעה את הקהל בקסמיה.

 

[כריס חצי אלפית]

או או....

כריס חייכה חיוך משועשע לעבר המאג, היא לקחה את הכוס אך עדיין לא התחילה לשתות. היא הביטה לשניה באור ירח, כה שקועה הייתה בקסמיה עד שלא הבחינה בה. "תודה, אבל אני לא ממש אוהבת את הריח שיוצא מזה, נדמה לי שאוותר." היא אמרה, עוד טריקת דלת הרעידה את עצביה המתוחים והיא הביטה על עו חצי אלפית/עלפית שנכנסה לפונדק וצחקה "הבט! אנחנו מתכננים להשתלט על הפונדק הזה" הוא המשיכה "שמי כריסלי-, כלומר, קרא לי כריס, כל ידידיי קוראים לי ככה, מה שמך?"

 

[שן חרב המאג הלבן]

../images/Emo8.gif

שן חרב חייך בחזרה אליה, מקרה נדיר בהחלט, שן חרב לא זכר את עצמו מחייך מאז היותו ילד קטן, חצי העלפית הצעירה מצאה חן בעיניי שן חרב. "שן חרב הוא שמי" אמר "איך הגעת לכאן? זה לא נרעה כמו מקום לעלמה צעירה כמוך.".

 

[שן חרב המאג הלבן]

נרעה = נראה

 

[כריס חצי אלפית]

צעירה בת שישים ושמונה שכמותי

כריס העבירה את ידה על תרמילה, בפנים יש כמה דברים שהיא חייבת לגלות את פשרם, אולי המג יוכל לעזור לה, על אף שהוא לבן, אך יהיה עליה ללמוד לסמוך עליו. "זה דווקא מקום לא רע, הגעתי לכאן משום שברח-, כלומר במהלך נדודיי התברר לי שקצת חסר לי כסף, קיוויתי שחברה שלי תוכל לעזור לי" לפתע היא נפנפה בידיה כאילו בכדיי להתפטר מיתוש "אבל נשכח מזה, נדמה לי שיש לי עוד כמה זמן עד שהיא תבין שאני פה" היא חייכה לעצמה "שן חרב זה שם ברברי לא? רבים מחבריי הם ברברים, מאיזה שבט אתה?"

 

[Ophel McNeil]

הדרואידית הביטה בהפתעה

לעבר חצי האלפית החייכנית שדיברה אליה. "לייל אירי." היא אמרה בקול שקט. "וחברי, אם היו לי, ככל הנראה היו קוראים לי לייל." היא הוסיפה בחיוך. לפתע היא הבחינה בתנועה מאחורי חצי האלפית. מג בעל שיער לבן ארוך ישב שם,מביט בקוסמת אדומת גלימות שליהטטה בתנועות חלקות. "אתם ביחד?" שאלה הדרואידית בחיוך.

 

[כריס חצי אלפית]

אוי, אז נניח שאת אמרת לי את זה קצת

אחריי שעניתי לשן חרב. "היי לייל, לא באנו ביחד, נפגשנו רק עכשיו" היא חייכה לעבר המג "תרצה לשבת איתנו? את יודעת מה אומרים: ככל שיש יותר כך נחמד יותר, למעשה לא אומרים את זה, אני המצאתי את זה כרגע, אבל למי זה אכפת? מאיפה את מגיעה?"

 

[שן חרב המאג הלבן]

אממ...

שן חרב לא היה רגיל לחברה, תמיד הסתגר בביתו, עסוק בכשפיו, עכשיו ישבו לצידו שתי נערות יפיפיות (גם לייל הצטרפה), ולמרבה ההפתעה, המצב מצא חן בעייניו, הרעיון שסוף סוף יש לו מישהוא לדבר איתו, לחלוק איתו מחשבות ורגשות, קסם לו. פתאום נזכר שלא ענה לשאלתה של עלמת העלפים, "אני לא אוהב לדבר על עברי" אמר "הוא כאוב מידי". לפתע השתתק, הוא הרגיש את מבטו החודר של מישהוא בוחן אותו, הוא הסתכל סביב, אך לא ראה איש.

 

[כריס חצי אלפית]

כריס שקעה בתוך הכורסא ושמה את ידיה מאחוריי עורפה "קרה משהו שן חרב? לפתע נראתה כל כך מרוחק..." היא אמרה, היא החלה לתופף עם אצבועותיה בעצבנות על השולחן "אם זה היה בגלל שאלתי אני מתנצלת" היא אמרה, למעשה היא ידעה כי לא היה זה בגלל שאלתה אך הייתה מוכרחה למלא את השקט שניצב

 

[Ophel McNeil]

הדרואידית דיברה בעליזות עם המג

וחצי האלפית השניה. המג סיפר לה בדיבור שוטף ומנוסה על עולם הקסמים. לייל לא הייתה מעולם קוסמת מוכשרת באופן יוצא דופן, אך היא הייתה מגית טובה, ובאמתחתה היו כמה כשפים יעילים. לפתע החל המג שמולה להביט מסביב במבט לא נוח. "מה קרה?" היא שאלה.

 

[שן חרב המאג הלבן]

../images/Emo4.gif

"אמרתי שאני לא רוצה לא רוצה לדבר על זה!" אמר בכאס לחצי העלפית. ואז פנה אל הדרואידית, כאילו במטה קסם נרגע פתאום, "אינך מרגישה את זה?" שאל את הדרואידית "אינך מרגישה כאילו מישהוא צופה בך?" המשיך בעצבנות "אני מרגיש את מבטיו של מישהוא, מישהוא צופה בנו..."

 

[כריס חצי אלפית]

../images/Emo7.gif

חצי האלפית קמה בתנועה חדה ממקומה בזעם פתאומי, מכל המאגים שבקרין דווקא היה עליה לבחור בזה עם הילדות העשוקה, ´נהדר, ממש נפלא´ היא אמרה בליבה ´הריי בסופו של דבר אין זה משנה, הוא לא היה מבין דבר, הרי הוא מאג לבן´ "אינך רוצה לדבר על זה? נחמד מאוד, כעת אם תסלחו לי..." היא קמה ותפסה בתרמילה, אך מעדה, התרמיל נפל ומתוכו התגלגלו שניי ספרים בעליי כריכה שחורה ומאובקת שנראו עתיקים ביותר

 

[אפריל כוהנת פלאדין]

ברך לטארסיס

גם אפריל יצאה מפאלאנתאס לכיוון טארסיס. היא נשלחה ע"י אליסטן להחזיר לאנשים את האמונה באלי הטוב ובעיקר בפלאדין. אפריל לא אוהבת מסעות ארוכים ועוד יותר שונאת להיעדר מהבית אבל פלאדין חשוב בשבילה יותר מהכל. אחרי מסע ארוך מצפון היבשת לדרום אפריל הגיעה לשערי טארסיס והוקסמה מעיר הנמל ללא הים שהיא קראה עליה בספרייה בפאלאנתאס. היא נכנסה לפונדק הדרקון האדום וראתה קוסם מבוגר לבן גלימה ולידו שתי נשים צעירות. אפריל הוציאה מהתרמיל את מדליון פלאדין שמה אותו על צוארה וחשבה הנה שלושת אנשים הראשונים שאני אחזיר לאמונה בפלאדין. היא התקרבה לשולחן שלהם בהבעת פנים רצינית ומלאת חשיבות.

 

[Ophel McNeil]

הדרואידית שפשפה את כתפה.

"מצטערת." היא חייכה בהתנצלות. "אני רגילה לנוע ביערות, בעיר יש לי הרגשה כאילו כולם צופים בי." אך ברגע שסיימה את המשפט, צמרמורת קשה עברה בגבה, והיא נפלה על הרצפה, מתמוטטת.

 

[אפריל כוהנת פלאדין]

"את בסדר?"

אפריל שאלה את האישה הצעירה שנפלה על הרצפה "אני כוהנת" אפריל אמרה בגאווה לא מוסתרת "יש לי כוח ריפוי"