מעין שאלה מעין.. אממ..
פריקה, אם תרצו. היי, אני ענבר, מה שלומכם. התגייסתי לפני חצי שנה בערך. לפני 3 חודשים, כשסבלתי במשרד שלי ומוטיבציה קלה זרמה בעורקיי, החלטתי להתמיין לקצונה. לא בניתי על זה לטווח הארוך, רק רציתי לנסות ולהיות במיונים במקום במשרד.. וכמובן שקצת לתרום, כי זה תמיד בריא. מפה לשם עברתי את המיונים, וביום ראשון מתחילה ההכנה לקצונה. אני לא יודעת מה לעשות. אני יודעת, קצת מאוחר מדי בשביל זה. חבל שלא חשבתי על זה קודם וכו'. אני מפחדת ליפול מההכנה, ואז לא יהיה לי לאן לחזור, כי שבוע אחרי שהלכתי כבר הגיעה מחליפה למשרד שלי. מצד שני אני עוד יותר מפחדת לעבור את ההכנה ולהגיע לקורס קצינים. אני, מפקדת? זה יכול להיות מצחיק. הייתי במקום ממש טוב, מבחינת תנאים. לא חושבת שיש עוד מקום כזה טוב מבחינת תנאים. מקום מכובד וחשוב, אנשים נחמדים במשרדים השכנים. לא יודעת מה חשבתי לעצמי. אני לא חושבת שאני מסוגלת לעבור את ההכנה הזאת.. יש מלא מבחני כושר שרק נס יגרום לי לעבור, צריך לדבר הרבה מול אנשים והרגליים שלי רועדות כל פעם שאני מנסה לעשות את זה [מה שקורה לי גם בשאר מצבים מלחיצים]. יש הרבה חומר לימודי בשביל בחינה ביום ראשון, ובקושי למדתי חצי. יש לי הרגל שכזה, להשאיר הכל לרגע האחרון. גם בבגרויות זה היה ככה. אם אני לא אלמד הזמן לא יעבור והמועד לא יגיע, אני אוכל להישאר בהכחשה מלאה בקשר לכל מה שקורה סביבי.. אבא אומר להאמין בעצמי ושהכל יקרה לטוב. מנסה, עובד בתיאוריה, לא עובד כשמגיע הרגע. בקיצור.. אני דיי אבודה, פחות או יותר. ואם כל מה שלמעלה אומר לכם כלום, זה בסדר, זה קורה לי לפעמים.
פריקה, אם תרצו. היי, אני ענבר, מה שלומכם. התגייסתי לפני חצי שנה בערך. לפני 3 חודשים, כשסבלתי במשרד שלי ומוטיבציה קלה זרמה בעורקיי, החלטתי להתמיין לקצונה. לא בניתי על זה לטווח הארוך, רק רציתי לנסות ולהיות במיונים במקום במשרד.. וכמובן שקצת לתרום, כי זה תמיד בריא. מפה לשם עברתי את המיונים, וביום ראשון מתחילה ההכנה לקצונה. אני לא יודעת מה לעשות. אני יודעת, קצת מאוחר מדי בשביל זה. חבל שלא חשבתי על זה קודם וכו'. אני מפחדת ליפול מההכנה, ואז לא יהיה לי לאן לחזור, כי שבוע אחרי שהלכתי כבר הגיעה מחליפה למשרד שלי. מצד שני אני עוד יותר מפחדת לעבור את ההכנה ולהגיע לקורס קצינים. אני, מפקדת? זה יכול להיות מצחיק. הייתי במקום ממש טוב, מבחינת תנאים. לא חושבת שיש עוד מקום כזה טוב מבחינת תנאים. מקום מכובד וחשוב, אנשים נחמדים במשרדים השכנים. לא יודעת מה חשבתי לעצמי. אני לא חושבת שאני מסוגלת לעבור את ההכנה הזאת.. יש מלא מבחני כושר שרק נס יגרום לי לעבור, צריך לדבר הרבה מול אנשים והרגליים שלי רועדות כל פעם שאני מנסה לעשות את זה [מה שקורה לי גם בשאר מצבים מלחיצים]. יש הרבה חומר לימודי בשביל בחינה ביום ראשון, ובקושי למדתי חצי. יש לי הרגל שכזה, להשאיר הכל לרגע האחרון. גם בבגרויות זה היה ככה. אם אני לא אלמד הזמן לא יעבור והמועד לא יגיע, אני אוכל להישאר בהכחשה מלאה בקשר לכל מה שקורה סביבי.. אבא אומר להאמין בעצמי ושהכל יקרה לטוב. מנסה, עובד בתיאוריה, לא עובד כשמגיע הרגע. בקיצור.. אני דיי אבודה, פחות או יותר. ואם כל מה שלמעלה אומר לכם כלום, זה בסדר, זה קורה לי לפעמים.