מעין ריקנות כזו
כבר הרבה די הרבה זמן אני מסתובבת בחסר מעש בבית. אני מגיעה מהעבודה (לא קשה במיוחד) בסביבות חמש. 2-3 בשבוע אני לומדת אחה"צ ושאר השבוע אני די נשפכת מול ה TV . בעלי חוזר מאוד מאוחר בלילה, כמה שאני מתאמצת להשאר ערה בשביל שיחה של 10 דקות אני פשוט נרדמת ואז קמה עייפה וחוזר חלילה! הבית נמצא במצב נורא מבולגן, חדר אחד אפילו מלא בארגזים שאין לי מקום לפרוק אותם והאמת גם לא בא לי לעשות זאת. חוסר החשק מתבטא גם בבית לא נקי במיוחד, בזה שאין אוכל מובשל במקרר...ראבק, אין מי שיאכל, אז בשביל מה לבשל. כו´ וכו´ . מה אתן אומרות: מצב פיזי, או מצב נפשי? אני מרגישה סחוטה! והאמת שהכי קל זה להפיל את האשמה על הבעל...לא רואים אותך, מי מכיר אותך בכלל..והאמת שיש לזה השפעה עלי ועל מצב הרוח הכללי אבל בין זה לבין לשכב כל הערב מול ה TV ולנשנש לי ארוחת ערב במקום לעשות סלט עם חביתה.. במקרה שלי יש הרבה זמן, אני לא מרגישה שחסרות לי שעות ביום, יש לי יותר מידי...להעביר אותם לבד.
כבר הרבה די הרבה זמן אני מסתובבת בחסר מעש בבית. אני מגיעה מהעבודה (לא קשה במיוחד) בסביבות חמש. 2-3 בשבוע אני לומדת אחה"צ ושאר השבוע אני די נשפכת מול ה TV . בעלי חוזר מאוד מאוחר בלילה, כמה שאני מתאמצת להשאר ערה בשביל שיחה של 10 דקות אני פשוט נרדמת ואז קמה עייפה וחוזר חלילה! הבית נמצא במצב נורא מבולגן, חדר אחד אפילו מלא בארגזים שאין לי מקום לפרוק אותם והאמת גם לא בא לי לעשות זאת. חוסר החשק מתבטא גם בבית לא נקי במיוחד, בזה שאין אוכל מובשל במקרר...ראבק, אין מי שיאכל, אז בשביל מה לבשל. כו´ וכו´ . מה אתן אומרות: מצב פיזי, או מצב נפשי? אני מרגישה סחוטה! והאמת שהכי קל זה להפיל את האשמה על הבעל...לא רואים אותך, מי מכיר אותך בכלל..והאמת שיש לזה השפעה עלי ועל מצב הרוח הכללי אבל בין זה לבין לשכב כל הערב מול ה TV ולנשנש לי ארוחת ערב במקום לעשות סלט עם חביתה.. במקרה שלי יש הרבה זמן, אני לא מרגישה שחסרות לי שעות ביום, יש לי יותר מידי...להעביר אותם לבד.
