מעדן לירושלים

שמים1

New member
מעדן לירושלים ../images/Emo63.gif

סיפורם של שני ספרי תורה שהובאו מעדן לירושלים ויחגגו עימם הקפות שניות היום . מאת: עידן יוסף ממועדים ושימחה במוצאי שמחת תורה שיחול במוצאי שבת יוצגו לראווה לראשונה שני ספרי תורה מיוחדים בהקפות השניות המתקיימות בגן הפעמון בירושלים. שני הספרים הובאו בשעות הבוקר המוקדמות (יום ה', 12.10.06) במבצע נועז של הסוכנות היהודית, בשיתוף עם משטרת אדיס-אבבה. סיפורם של הספרים, שהגיעו לנתב"ג בטיסת אתיופיאן אירליינס et404, מרתק. במשרדי הסוכנות היהודית התקבלה בתחילת השבוע קריאת מצוקה מהוועד הצפון אמריקני למען יהודי אתיופיה (nacoej), לאחר שהוועד נכשל במאמציו לחלץ שני ספרי תורה ממתחם בבעלותו, ששימש עד לפני שנתיים לממתינים לעלייה. המתחם הנמצא בעיר גונדה נסגר מאחר שרוב האנשים שם אינם זכאי עלייה, וכמו כן קיים מרכז עלייה פעיל באדיס-אבבה. לוועד לא היתה גישה למתחם, מאחר שנציגם גורש מאתיופיה. קדמה לכך הכרזה מצד שלטונות אתיופיה על הארגון כ"פרסונה נון גרטה", זאת כיוון שעברו על חוקים פנימיים אתיופיים. ביום שלישי בחצות פקעה הבעלות על הנכס ועברה מהארגון היהודי אמריקני לבעלות גופים אחרים, בהם "יהודים למען ישו". ל- nacoej היתה בקשה אחת - להוציא מהמתחם שני ספרי תורה, אשר שימשו בעבר לתפילות במתחם, כדי שאלו לא יפלו בידי גורמים מסיונרים, שירצו להשאירם בידיהם. הרוכשים הלא יהודים לא הסכימו למסור את ספרי התורה קודם לפקיעת הסכם הבעלות, והוועד פנה בלית ברירה לעזרת הסוכנות. במבצע מתואם עם משטרת אדיס-אבבה הציל שליח הסוכנות היהודית, אורי קונפורטי, את שני ספרי התורה ברגע האחרון, כארבע שעות קודם שפקע הסכם הבעלות. כל זאת מבלי שתהיה התנגדות מצידם של הרוכשים החדשים שכבר התמקמו במתחם, לאחר שאלו הבינו כי אין להם זכות על ספרי התורה. מעדן לירושלים לשני ספרי תורה אלה היסטוריה מפוארת - האחד נתרם בעבר על-ידי נדבן אמריקני והשני הושאל לבית הכנסת במתחם על-ידי הקהילה היהודית העדנית (מהעיר עַדֵן שבתימן) הגרה באדיס-אבבה. קהילת יהודים זו היתה קהילת סוחרים ונדדה יחד עם ספר התורה למקומות שיסייעו להם בסחר עם שאר מדינות אפריקה - לאסמרה שבאריתראה ואחר כך משהיגרו העדנים לאתיופיה בתחילת המאה עשרים הביאו עמם את ספר התורה לאדיס-אבבה. הקהילה העדנית המתגוררת באתיופיה מונה כיום חמש משפחות, וספר התורה שלהם יוחזר אליהם בטיסה מישראל. ראש הקהילה, טלאב קנזן, ששמע בהתרגשות כי הספר נמצא בישראל ביקש לעכב את החזרתו לאתיופיה וביקש כי בחג שמחת תורה הקרוב ייערכו הקפות עם הספר בירושלים, קודם שישוב לאתיופיה. בשל קדושת השבת, במהלך החג ייערכו הקפות עם הספרים בתפילות יוצאי אתיופיה במרכז הקליטה במבשרת ציון, ובמוצאי החג כאמור, יובאו הספרים להקפות שניות המוניות בגן הפעמון בירושלים. "יש לנו עוד ספרי תורה, וזו זכות גדולה עבורנו שספר התורה שנשתמש בו יהיה ספר שנוכל לומר שעשו איתו הקפות בירושלים". ספר התורה העדני נכתב בשלהי המאה ה- 19 ומדובר בספר תורה מהודר, המעוטר ברימונים. ספר התורה השני יישאר בארץ, וייתרם למרכז קליטה בצפון. ככל הנראה למרכז הקליטה בקריית ים. יו"ר הסוכנות היהודית, זאב בילסקי, אמר כי הצלת שני ספרי תורה אלה ערב שמחת תורה מהווה סמליות לפסוק, "כי מציון תצא תורה", הנאמר בטקס הוצאת ספר תורה מארון הקודש בבית הכנסת.
 

שמים1

New member
שמחת התורה

מקו לישועות . שמחת תורה הוא היום השמיני של סוכות, אך, למעשה, הוא חג לעצמו. בתורה נאמר (ויקרא כ"ג, ל"ו פרשת אמור): "שבעת ימים תקריבו אשה לה', ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם, והקרבתם אשה לה', עצרת היא, כל מלאכת עבודה לא תעשו". ביום שמחת תורה, זה אנו מסיימים בו את קריאת פרשיות התורה שקוראים מדי שבוע, ועל-כן שמחת תורה, הוא חג של סיום התורה והתחלתה המחודשת. מאחר שהוא בא אחרי ימי חג-הסוכות. אנו שמחים מדי יום בשמחה מוגברת, מגיעה השמחה בחג שמחת תורה, לשיאה, והיא סוחפת את כל שדרות עם-ישראל. זו השמחה שלך! מספרים שראו פעם עם-הארץ מובהק רוקד בכל כוחו בשמחת תורה. שאלוהו: "מה אתה שמח? אילו היית מתייגע בתורה כל השנה, ניחא; אך מכיוון שאתה עם-הארץ, מה פשר השמחה?". השיב האיש: "וכשאחי משיא את בנו, אינני שמח בשמחתו?". סיפור נחמד - ולא-מדויק. השמחה בשמחת תורה אינה של האח הלמדן אלא גם של עם- הארץ. ביום שמחת תורה, איננו שמחים על מידת הלימוד והידיעה בתורה. אילו זו היתה מהות השמחה, מן הראוי היה שיפתחו את ספר-התורה וילמדו מתוכו, ואילו אנו רוקדים עם ספר-התורה, כשהוא סגור ומכוסה. השמחה בשמחת תורה היא על עצם היותנו יהודים ועל עצם הקשר שלנו עם התורה. תחושה זו קיימת אצל כל יהודי, ולכן השמחה היא של כולנו, מהגדולים ועד הקטנים, מהלמדנים ועד מי שאינם יודעים אפילו אות בתורה. שמחו, יהודים, זו השמחה של כולנו! למה שמחים ורוקדים בחד שמחת תורה? בחג שמחת תורה מסיימים את הקריאה בתורה, ולרגל זה נוטלים את התורה בידיים, רוקדים עמה ושמחים בה. ונשאלת השאלה: ביום חגה של התורה, האם לא היה מתאים יותר לפתוח את ספר- התורה, ללמוד ולהתפלפל בה? ומי רוקד בחג שמחת תורה עם התורה? הכול! מילא תלמידי-החכמים שהגו כל השנה בתורה, אך עמי-הארצות, מה להם כי ירקדו עמה?! ההסבר לכך הוא: הקשר של יהודי עם הקדוש-ברוך-הוא ועם התורה, עומד מעל ומעבר להתנהגותו החיצונית ומידת ידיעותיו בתורה. השמחה היא על עצם העובדה שיש לנו תורה, ושמחה זו מפעמת גם בלבו של היהודי שלא למדה מעולם. לכן הכול שמחים בתורה, והשמחה מתבטאת בריקוד, שבזה אין הבדל בין הלמדן לאיש הפשוט.
 

שמים1

New member
תולדותיו של דגל שמחת התורה

היום השמיני והאחרון של חג הסוכות הוא "יום שמיני עצרת" ו"יום חג שמחת תורה" הנחגגים בארץ כיום אחד. יום חג זה, בסופו של חג הסוכות הוא חגם של הילדים (וגם של הילדות...). חגיגת שמחת תורה המתקיימת במרחב הציבורי בבית הכנסת ומחוצה לו, העניקה לילדים משנה חשיבות שהובלטה בקהילות רבות בהוספת פסקה מיוחדת לברכת החג לנערים, ילדים ותינוקות שבאו ביום זה בהמונם אל בית הכנסת, ובעליה לתורה עת נקראו כל הילדים לעלות לתורה, אפילו כאלה שאינם בני מצווה, כונסו תחת טלית רחבה ונתברכו כולם. הילדים שותפים לחגיגות עם התורה בזמן ה"הקפות", ולהם חלק מרכזי בתהלוכה לבית הכנסת, בשותפות פעילה בהמחשת התורה כמקור של אור ובקיום מנהג של הנפת דגלי שמחת תורה. דגלי שמחת תורה, שהוכנו, קושטו ונצבעו בבית, היו חלק מתרבות חומרית עממית של מוצרי נייר כמו לוחות "מזרח" ו"שיוויתי" ומגזרות נייר שכללו מוטיבים דומים של עיטור וציור. הדגלים שהודפסו ונמצאים לנו גם היום, עשויים נייר הנקרע בקלות, הם מסוף המאה ה- 19, מספרם קטן ונדירותם רבה לנוכח אי השתמרותם. הדגלים שהודפסו ושמשו במזרח ומרכז אירופה, נשאו תמונות של חג הסוכות ושמחת התורה ועוטרו בפסוקים מקובלים נוסח: "בסכת תשבו שבעת ימים" ו"אגיל ואשמח בשמחת תורה". הופעת הציונות יצרה מעגל חדש של דימויים חזותיים ובראשם מנהיגי התנועה שהפכו גם לדיוקן מוכר של תוצרי אמנות עממית. בראשיתה של המאה העשרים היה דיוקנו של הרצל מראה מבוקש שהופץ בשלל צורות. כבר ב - 1902 הופק ברוסיה דגל שמחת תורה בו נשזרו דמויות הרצל ונורדאו במראה המסורתי של חג הסוכות כדי לבשר תרגומה של גאווה ציונית גם לתוצר עממי של חג. סימניה החזותיים של הציונות נתקיימו גם בתוצרים אחרים: ב – 1907 יוצרה בארה"ב סדרת "פרסים" מיוחדת, שנדפסה גם כסדרת גלויות נושאת מראות יהודיים של חג ובהם שמחת תורה, כשבמראה הקהל נושאי ספרי תורה שולב גם ילד נושא דגל הכחול לבן הציוני שהונף כבר ב – 1891 בידי "בני ציון" בבוסטון. כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם", נדפס ככותרת לדגל של חג שנדפס לראשונה בשנות העשרים במרכז אירופה (כנראה בוינה), "עלה" ארצה וזכה למספר גרסאות מודפסות נוספות בשנות השלושים, החמישים והשישים". בדגל זה מכונסים מירב המוטיבים המעטרים שהיו מקובלים בתרבות יהודית מרכז ומזרח אירופאית. במרכז התמונה ארון הקודש המקובל בבית הכנסת האשכנזי, כשאליו נסמכים דמויות משה ואהרון ב"תפקידם" החזותי המסורתי של הנביא נושא הלוחות והכהן הגדול נושא כלי הקודש. סכימה זו היתה מקובלת בתמונות רבות, שמשה לעיטור שערי ספר יהודיים באירופה ורווחה גם במראה כתובות ואמנות עמית של עיטור לוחות "מזרח" ו"שיויתי". עוד נתקבצו אל חזית התמונה ארבע חיות הקודש - מוטיב עיטורי מקובל של ארונות קודש, לוחות "מזרח" ו"שיוויתי", כתובות ומגזרות נייר שנסמכו על הפסוק במסכת אבות, סדר נזיקין: "יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים". משני צידי הבימה המוגבהת נתיצבו הילדים נושאי דגלי החג – מראה שתמציתו חידוש ציוני. בצד שמאל ניצבו שלושה ילדים שאחד מהם אופיין במראה כובע אירופאי ולצידו נער תימני מסולסל פיאות כסמל לשיבת ציון מודרנית בה שימש מראה התימני גם כתזכורת תנ"כית השבה ומתחדשת בארץ אבות. מרבית הדגלים המשיכו כמובן להידפס בגולה וקיימו מסורת עיטור יהודית מקובלת, לה נוסף לעיתים נופך של תימה "ציונית" כמו גור אריה יהודה המתעורר וסמלי שנים עשר השבטים. בשנות מנדט בריטי בארץ לא הודפסו דגלים רבים גם בשל מחסור בנייר בימי מלחמה ומאורעות אך דגלים שנדפסו שמשו גם הם, כמו תוצרים גראפיים אחרים שהודפסו בארץ, תזכורת חזותית לדמות המופת החלוצית על הטרקטור, לימי חומה ומגדל, ולהווית ארץ ישראל הנבנית. הקמת מדינת ישראל מצאה ביטוי גם בציור דגלי החג, שעיצובם נסמך על מסורת קישוט ארץ ישראלית לה נוספו גם מסמליה של המדינה החדשה. מראה הילדים הרוקדים הציג ישראליות של מעגל רוקדים שתשתיתה נטועה בעולם מיתוסים יהודי של מזמורי שירה וריקודי מצווה שהמשיכו והזינו את עולמו של ה"יהודי החדש" - הילד הציוני. הצייר דוד גלבוע הבליט בראשית שנות החמישים שמחת ריקוד חג המתקיימת מחוץ למרחב בית הכנסת, כיאה ל"ילדי הטבע" הציוניים שעוטרו בסמלי הכותל וקבר רחל- סמלי מסורת מקובלים בתרבות העיטור הארץ ישראלית למן המחצית השניה של המאה התשע עשרה – אך גם בסמל גאווה ציוני באוניברסיטה העברית בירושלים ובבנין האופרה על שפת ימה של תל אביב, מקום שם נתכנסה הכנסת בראשית ימי מדינה. דגל אחר בעיצוב גלבוע הבליט את סמלי שנים עשר השבטים –עיטור רווח באיקונוגרפיה ציונית – ישראלית המציירת קיבוץ גלויות מתחדש שביטויו החזותי התנ"כי בקש לדלג על הווית אלפיים שנות גלות ולהציג קו עברי מתמשך של ישיבה בארץ. יצרני מרבית הדגלים היו "זסלנסקי" בירושלים – מפיץ וגם יצרן לעת מצוא, ו"מרכז התמונות" בתל אביב. אלה שבו והבליטו מראות מוכרים בצידו המצויר של הדגל ומסורת קבועה של הדפסת פיוטי "הושענות" בצידו השני של הדגל הצבעוני. לצד מראות מעט חדשים נמשכה בשנות החמישים והשישים מסורת העיטור האירופאית המקובלת שהפכה בארץ למסורת נחפצת בקרב בני כל העדות. כך המשיכו להתקיים דמויות משה ואהרון, ארבע חיות הקודש ומראה ילדים חוגגים שמחת "הקפות" בבית הכנסת (בגרסתו האשכנזית כיאה לקוד חזותי שולט ולמקורות מוצאם של היצרנים). היבט עיצובי נוסף שהיה למנהג רווח היה "ארון הקודש" במרכזו של הדגל - שתי דלתות קרטון שפתיחתן חשפה בדרך כלל ציור תמים של ספרי תורה כרוכים גם הם ע"פ הגרסה האשכנזית - לשמחת סקרנותם של הילדים. גזירת שני חלקי "ארון התורה" כדי לאפשר פתיחת ה"דלתות" כמו גם גזירה מקובלת של הקצוות למראה שני משולשים מזכירה במהותה את הטכניקה ששימשה את הכנת מגזרות הנייר. גיזה פרנקל, חוקרת מגזרות הנייר היהודיות, מקמה גם את דגלי שמחת תורה כחלק מעולם עממי של מגזרות, וציינה כי גם דגלי תורה נעשו בטכניקה זו. אף שמוטיבים קישוטיים רבים שנתקיימו בדגלים, כמו דמויות משה ואהרון, ארבע חיות הקודש ועוד, נתקיימו לכל רוחב האמנות העממית היהודית, הרי שדוגמאות לכך לא נשתמרו ונתקיימו אם בכלל אך מעט. מראה שמחת החג חוזק בתוספת מתבקשת של "זהבים ונוצצים" –קישוט נוסח גלויות באירופה שתמציתה תוספת הידור שכיוונה לקהל צרכנים ישראלי המתרחק מימי צנע. בשנות השישים נתפתחה מאד מסורת של קישוט גלויות, אגרות ברכה לראש השנה ודגלי שמחת תורה באבקת ברוקאד - אבקת זהב, כתוספת נחפצת של "זהבים ונוצצים" שהודבקה באמצעות תבניות פשוטות ודבק פשוט בידי נערות שעבדו עבור:"מרכז התמונות" בתל אביב. מלחמת ששת הימים 1967 הבליטה שמחת תורה בדמות החייל הצה"לי הגואל, שדיוקנו הנוצץ והמנצח עיטר אינספור תוצרי אמנות שימושית והובלט גם במראה הדגלים. הכותל המערבי שב להיות מרכיב חזותי מרכזי גם בדגלי החג של שנות השבעים כסמן מאפיין של ישראליות השבה למקורותיה החזותיים היהודיים, וכרקע מוסכם של תפילה לשלום. שנות השמונים התזזיות יותר, מסמנות גם את דעיכתה של הגרפיקה והאמנות השימושית הנאיבית המתקשה להתחרות על תשומת לבם של הילדים. המבקשים ריגושים קצביים יותר. דגלי שמחת תורה קבלו חיזוק קצר ימים של עיצוב בקו קליל יותר של יצרן תל אביבי שרחק מעט מן המראה הקלאסי לטובת עיצוב עדכני ואולי מושך יותר. או דגלי חג שתמציתם קו לאומי עדתי בנוסח מנהיגיה של תנועת ש"ס בדרך אל בית כנסת וסוכה בשנת אלפיים.
 

שמים1

New member
בוקר טוב לכם וחג שמח ../images/Emo42.gif

שתיהיה שמחת תורה לכולנו .. ושבו בנים לגבולם אמן , בזכות השימחה הזו שנזכה לראות את בנינו השבויים חוזרים לביתם. שיהיה לכם יום נפלא ושבת ברוכה. נשיקה וחיבוק ממני
 

טאKילה

New member
חג שמח, איזה יופי../images/Emo65.gif

כל הכבוד. בוקר טוב אני עם הנס שלי
 
למעלה