מעדכנת...

[new face]

מעדכנת...

המצב שלי הולך ומחמיר. אני בקושי אוכלת ולא אכלתי יום שלם אתמול. ירדתי במשקל שזה טוב מבחינתי. כנראה מחר אנסה להתקבל להתייעצות בבית חולים ואולי אישפוז. הבעיה שזה מחלקה פסיכיאטרית בתוך בית חולים אז צריך הפנייה וטופס 17 אחרת יקחו מלא כסף. אם לא זה אז החינמים טירה זה מקום זוועה שאני אצא ממנו יותר מצולקת משנכנסתי. כבר ארזתי תיק ורציתי ללכת היום. אבל אמא שלי לא ביררה נכון את ההליכים אז שתיתי 50 מ"ג של משהו מרדים (סרקוול) ולא יכולתי לתפקד כבר.
כעיקרון אני לוקחת 2 פרוזאק (אמורה לעלות ל 3) ו25-50 מ"ג סרקוואל כשאני אמורה לקחת 200 XR אבל במרפאה של הקופה לא מוכנים לקבל אותי יותר כי אני מטופלת בעייתית ובבית חולים התורים הם חודשיים וצריך הפנייה והקופת חולים לא בעיר שלי בכלל! כי אני תקועה בחור בצפון! ואין לי כבר כוח לכול הבירוקרטיה הזאת. בנאדם חולה למה הוא צריך להתרוצץ להשיג טפסים והתחייבויות?! אני אמורה פשוט לבוא כשרע לי 24/7 אבל המקום היחיד שאני יכולה לבוא אליו ככה על הפנים כמו גהה ואברבנל. רק זה חסר לי. אני רוצה לחזור למרכז

רע לי פה מאוד מאוד

הפסקתי ללכת למכון כושר שאני משלמת אליו ועוד מאוד הפלאפונים גוססים אז צריך לקנות חדשים והשנים של האינטרנט והטלפון נגמרים אז יעלו מחיר ואין לי אין לי אין לי כוח להתמודד עם זה לבד. אף אחד לא עוזר לי. אמא לא יודעת טוב עברית. אין לי סל שיקום עדיין. אני בכיתי כבר 3 ימים כמעט בלי הפסקה. בקושי קמתי מהמיטה ממש כמו כאב. היום ניקיתי את החדר אבל ועשיתי הליכה של קילומטר. נגמר לי הכוח....

 

[Gali04]

מגרדת טיפת כח בים של כאב

הכל נראה כמו כאוס אחד גדול,
הכל מבולבל ולא מוצאים את הקצוות,
אין מושג מהיכן להתחיל,
אי אפשר לגשש את דרכך באפילה,
הבירוקרטיה לא מקלה,
מתרוצצת להשיג טפסים,
צריך להתקשר, לקבוע, ללכת, להילחם,
והכל מעייף והכל מתיש ובלתי נגיש,
ולא רואים את הסוף,
איפה הסוף??!
&nbsp
ובתוך כל הכאוס הזה, בתוך כל הכאב העצום ועם כל הקושי, שאת חווה לאחרונה,
את מנסה להתקבל לטיפול בביה"ח,
בתוך כל הכאוס הזה, בתוכו, את לא הולכת לאיבוד מסחרר
ואת קמה על רגלייך, צועדת קילומטר ואפילו מנקה את חדרך,
&nbsp
אז קבלי

כפול!!!

 

[new face]

 

[DOCTOR W H O]

היי יקירה

אל תתיאשי ואל תוותרי, את חזקה ומדהימה ואם תמשיכי ללחוץ בעיניין יאשרו לך בסוף אישפוז

 

[new face]

+ מעדכנת

בסוף לא הלכתי לאישפוז. אני מפחדת. לקחתי סרקוואל בטעות 100 במקום 25 ונרדמתי עד 18:30 בערב. עכשיו אני שיכורה ואולי אלך לאישפוז ביום ראשון כי לא בא לי להיתקע שם לסוף שבוע. כול היום במיטה

 

[new face]

+הלכתי אתמול קילומטר

והיום הייתי בחדר כושר וזה כשאני על דיאטת תפוחים ושייק בננות על חלב סויה.

 

[אלומת האור]

עושה רושם שאת ממש נהנית לפגוע בעצמך

אני רואה את זה מהאופן הקליל שבו את מתארת כיצד את פוגעת בעצמך. עם זאת, את מודעת לעצמך היטב, גם זה ברור לי, ולא נותר לי אלא לקוות שבאמת תיקחי את עצמך למקום שיוכל ללמד אותך להתנהג לעצמך אחרת. מגיע לך אחרת. מגיע לך טוב.

 

[DOCTOR W H O]

היי יקירה

אני כאן כדי לעזור אל תוותרי על עצמך, החיים הם מתנה שהרבה פעמים אנחנו לא מעריכים.

 

[Gali04]

תגידי התחלקת על השכל?

את חייבת להפסיק עם האלכוהול הזה. גם לפני שבוע כתבת על השיכרות. נראה שאת שותה לעיתים קרובות מידי וזאת כבר בעיה בפני עצמה. שימוש באלכוהול לא זאת בלבד שהורס ומזיק לתפקודי כבד, הוא גם מגביר את תופעות הלוואי של הכדורים אותם את לוקחת.
&nbsp
בנוסף, תקפידי להסתכל טוב טוב על המינון שאת לוקחת. אין מקום לטעויות.

 

[אלישבע24]

היי ניו פייס,

את עוברת גיהנום,
לא מגיע לך תומכת ?
אלומת אור נראה לי שיודעת איך להשיג את זה.
תרגישי טוב ממי.

 

[Raindrop23]

תרגישי טוב

 

[אנטילופה מצויה]

הבנתי מהודעתך שאת גרה במרכז

חזרת להורים? לא ממש הבנתי איך הגעת לצפון.
את עובדת?
&nbsp
שולחת לך חיבוק חם ומחבק, ההתמודדות עם דיכאונות לא פשוטה כלל. אני מבינה לליבך. אם את נמצאת בנקודת משבר, סביר להניח שאת מרגישה חוסר אונים. כשאני שואלת את המטופלים שלי מה הכי מפחיד אותם ברגעים קשים אלה, הם אומרים שהם חוששים מבלבול עז שמציף אותם. הרגשות השליליים פתאום מזכירים להם אירועים מהעבר, הזדמנויות שפספסו, דברים שמעולם לא השלימו. זה קשה כפליים. כי במצבים כאלה את מוצאת את עצמך בחזית ביקורת עצמית. ופרט למצב רוח ירוד, את דנה את עצמך על כמה מפגרת היית שלא עשית משהו או שעשית וטעית. קשה להתמודד דווקא עם המחשבות האלה. הרגש כמובן כואב, אבל הוא חולף. ואילו המחשבות וההשגות נשארות גם אחרי. אני מציעה לך לנסות לא לשקוע בעבר, בדברים שלא הלכו - זה לא פשוט לאטום את המוח ממחשבה, אבל אפשר לבלבל אותו. הבלבול העיקרי הוא הסחת דעת. פתחי יוטיוב, צפי בקליפים, בסרטים, אפילו בתוכניות זבל. זה מסיח את הדעת מעולה. דווקא התוכניות הכי רדודות והכי פשוטות עושות פתאום שינוי טוב. תוכניות וסרטים שספק אם היית צופה בהם אילו היית מאוזנת. ממליצה לך בחום לנסות את הפרקטיקה הזאת.
אמא שלך תומכת בך? מאיזה מוצא אתן? הבנתי שהיא מתקשה בעברית.
שולחת לך חיבוק שוב.

 

[Gali04]

היא גרה בצפון ורוצה לעבור למרכז

אהבתי מה שכתבת מאד. כאחת שסובלת מדיכאון מג'ורי עמיד לטיפול התחברתי לתיאורייך. הדבר הכי קשה בדיכאון הוא להתמודד עם ההיתקלות בחזית ביקורת עצמית. השקיעה בעבר היא כובלת באזיקים, לא משחררת. הכאב על דברים שפיספסנו, שלא עשינו, שלא חווינו, שלט טעמנו, שלא השלמנו זה קשה מנשוא.
&nbsp
אני צופה פה ושם בתכניות, גם בטראש כמו שהזכרת, אני גם אפילו יכולה למצוא עצמי מצחקקת פה ושם בעת הצפייה, אבל מיד אחכ אני חוזרת למחשבות המייסרות והדיכאוניות.
&nbsp
הזכרת מטופלים.... איזה סוג של מטפלת את? באיזו שיטה את עובדת?

 

[אנטילופה מצויה]

שלום לך יקירה

אני מטפלת בשיטת ה-DBT. מטופליי הם אנשים שסובלים מהפרעת אישיות גבולית. בעבר טיפלתי גם בהפרעת אישיות תלותית ונמנעת.
לגבי השקיעה בעבר. אני רוצה שתבינו משהו שאתם כנראה מבינים גם בלעדי: חשוב לשחרר את העבר. העבר בלתי אפשרי לשינוי. זה מאכזב. קשה. מעייף. אבל תחשבי שאת מנסה לשנות פסל מתכתי וניגשת אליו כאילו הוא פלסטלינה. פרט לכך שהידיים שלך יהיו ביבלות, לא תשיגי הרבה. הגישה לעבר צריכה להיות עדינה. המצבים יכולים להיות מורכבים. המטפל רק נותן לך כלים, הוא יכול לעזור לך להבין, אבל אני מעודדת את המטפלים שלי להתנסות בניתוח עצמי כשאני שמה לב שהשיפוט שלהם על עצמם התאזן.
למשל, פעם הייתה לי מטופלת בדיכאון שהחריף בגלל שהתברר לה שהמקצוע אותו היא למדה בכלל לא מביא לה סיפוק. היא מספרת שטעתה. אני מבינה אותה, אבל מאידך שאלתי אותה האם היא יכלה לדעת שזה יהיה המצב בסוף הלימודים. היא ענתה בשלילה. אנחנו טועים הרבה, לפעמים טעויות גורליות, לפעמים פחות. אבל אנחנו לא יכולים תמיד לדעת לאן ההחלטות שלנו יביאו אותנו. זה חלק מהחיים. גם במצב קשה יש מה לעשות. שאלתי אותה למה היא מרגישה שטעתה. היא אמרה שהיא חושבת העבודה שלה לא משתלמת ומצריכה הרבה כוחות שאין לה. שאלתי אותה איך היא הגיעה להחלטה ללמוד את המקצוע? האם התחברה אליו או שמא זו החלטה שרירותית. היא אמרה לי שמרוב בלבול עצמי, לחץ מצד ההורים (המטופלת בקושי תפקדה 4 שנים לפני כן), הזמן שאוזל לה, היא הרגישה צורך להעסיק את עצמה ולהתחיל כבר משהו. למה אני מספרת את כל זה. אם יש פה הורים, חברים לאנשים מבולבלים ומעורערים גם כך, תבינו שאדם שמוחו לא מפוקס, למעשה לא יכול להגיע להחלטה שכלתית. הוא יגיע להחלטה שנראית לו נכונה לאותו הרגע. אבל מה יקרה כשהרגע הזה תם? הוא ימצא את עצמו במצב קשה יותר. כי יבין שהלחץ והבלבול דחפו אותו להחליט כך ולא אחרת. אנחנו חיים בתקופה קשה, ולחץ לא חסר. אם אתם מבולבלים, מעורערים אל תמהרו להחליט החלטות. נכון שכולם לוחצים ומבקשים שתהיו החלטיים כבר. במצב הזה אתם לא החלטיים גם אם נראה לכם. ואני יודעת כשאדם במצב כזה עושה משהו, תמיד מגיעות החששות והחרדות. אם עשיתם טעויות בחיים, ייתכן שלא יכולתם להימנע מהן או לפעול אחרת באותו המצב. החוכמה לא לירות על עצמך, זה לא מה שיביא לכם שיפור במצבכם. החוכמה להסתכל על הפסל המתכתי הכבד, וללמוד מה אתם יכולים לעשות בשביל לפסל פסלים טובים יותר.

 

[Gali04]

"מנסה לשנות פסל מתכתי וניגשת אליו כאילו הוא פלסטלינה"

משפט פנטסטי, שפשוט מתאר את הבלתי אפשריות בהפיכה ובשינוי עברינו. כשם שבלתי אפשרי להפוך חומר קשה וכבד כמו מתכת לחומר רך כמו פלסטלינה - בלתי אפשרי לרכך ולשנות את העבר.
&nbsp
צריך לאמר לעצמינו, בדיוק כפי שכתבת, שבאותה נקודת הזמן ספציפית בעבר, באותה נקודה בה עשינו את אותן טעויות/החלטות/בחירות, שמטרידות אותנו כיום - כנראה שלא יכולנו לבחור אחרת.
&nbsp
תודה על תשובתך אנטילופה

שבוע טוב ונעים

 

[new face]

זה בדיוק מה שקרה לי עם תרופה

ניסיתי אביליפיי במימון של הקופה וזה הביא אותי לבית חולים, אבל מצד שני זה ממש עורר אותי. "חברה" לשעבר עשתה מניפולציות על אמא שלי שסרקוואל הכדור שהחזירו אותי אליו, הוא חרא ושאני אחזור לאביליפיי במינון נמוך יותר. תרופה שהכניסה אותי לבית חולים! נשמע לא הגיוני נכון? אבל הן לחצו ולחצו עליי וחזרתי ונחשו מה? הכול שוב חזר ועכשיו לא מביאים לי סרקוואל XR יותר ונשארתי אפשר להגיד בלי טיפול. הפסיכיאטרית מסרבת לטפל בי יותר. וככה יכולתי להיות על XR במימון קופ"ח. עכשיו אני על מנה לא ברורה של סרקוואל רגיל. בלי טיפול פסיכיאטרי.

 

[Gali04]

למה היא מסרבת לטפל בך?

ולמה חזרת לתרופה שידעת שהכניסה אותך לבי"ח בשל תופעות הלוואי שגרמה לך? אל תשמעי לאחרים, ל"חברה", את בעצמת חווית את התחושות ולך התרופה לא התאימה אז את צריכה לשמוע רק לגופך, כי רק את יודעת.

 

[new face]

לא עובדת

גרה בצפון.