כתבתי כאן כבר כמה פעמים על החוויה שלנו
בכיתת תקשורת, וכמו תמיד גם הפעם חשוב לי להביא גם חוויה חיובית מכיתת תקשורת.
הבן שלי אובחן בתחילת כיתה ב', והיה משולב עד כיתה ו'. בביה"ס היה "בסדר" - אין לו בעיות התנהגות מיוחדות ולא בעיות לימודיות קשות, כשקשה לו הוא נוטה להסגר ולהתכנס לעצמו - כך שביה"ס בעיקר דאג שיהיה "שקט תעשייתי" - כלומר עשה את המינימום הנדרש כדי לשלבו. הילדים היו מקסימים וקיבלו אותו מאד יפה, המחנכות היו בסה"כ טובות ובעד השילוב, כל אחת בדרכה.
לקראת החטיבה ואחרי התלבטות ארוכה החלטנו ששילוב בחטיבה, עם כיתות גדולות ורועשות וילדים בגיל הקשה הזה שבין 13-16 יהיו עבורו מעמסה קשה מדי והכנסנו אותו לכיתת תקשורת.
הילד עכשיו בכיתה ח', שנה שניה בכיתה, והוא פורח. הביטחון שלו עלה פלאים, פתאום שומעים אותו, יש לו נוכחות. הוא מפתח אחריות ויכולת התארגנות שלא הייתה לו קודם. טוב לו בחברת ילדים שדומים לו, על פי עדותו שלו. מבחינה לימודית הוא משולב באנגלית (שיש לו תפיסה טבעית אליה) ובמצוינות במחשבים ופיזיקה. במקצעות אחרים לומדים בכיתה ברמה שמתאימה לכל ילד, אבל בהחלט ברמה של שאר הכיתות בשכבה.
חשוב לי לציין שיש בכיתה ילדים שהרמה הלימודית ורמת התפקוד שלהם שונות משלו ושונות זה מזה - יש ילדים שמשולבים יותר ממנו, יש ילדים שבכלל לא, ולמרות השוני הגדול למדי הכיתה גם לומדת ברמה טובה וגם מבחינה חברתית יש בה הרגשה טובה. ושוב - הבן שלי מאושר שם. בשנה הראשונה בכיתת התקשורת הרגשנו כאילו ירד משא כבד מעל כתפיו - כאילו כל השנים בשילוב, למרות שהיה בסדר, והילדים היו נחמדים ובשום שלב לא הציקו לו חלילה - למרות זאת הוא כל הזמן התאמץ, עבד קשה כדי לשרוד, לעבור עוד יום ועוד יום, רק כשיצא מהשילוב והמשא הזה ירד ממנו, רק אז יכולנו לראות שקודם הוא היה שם....
אני יודעת שיש כאן אנשים עם חוויה מאד שונה מכיתת תקשורת, ואולי יש לנו מזל שנפלנו על כיתה כזו ועל צוות כזה, אבל יש גם דברים כאלה.