מעבר לחטיבה.

Kalla

New member
מעבר לחטיבה.

איכשהו, אני מרגישה שהמעבר לחטיבה מסמל אצל בני תחילתה של תקופה חדשה בחיים. אם קודם הוא היה ילד של בית שיש לו (לא מעט) עיסוקים וחברים, כיום הוא הפך לילד של חברים ועיסוקים שלפעמים נזכר שיש לו בית. הוא פורח ומאושר יותר מאי פעם (
) ואני באמת מאושרת שכל כך טוב לו, אבל באיזשהו מקום גם מרגישה שהדברים כבר לא יחזרו להיות כפי שהיו. האם גם לכם, הורים לילדים בתחילת גיל ההתבגרות וחטיבת הביניים, יש תחושות דומות?
 
אני מנסחת את ההרגשה קצת אחרת:

עלינו שלב, סיימנו תקופה וכו'. נכון דברים לא חוזרים להיות כפי שהיו, אבל אם הדברים חיוביים כמו שאת מתארת, אני רואה את זה כהתקדמות והתפתחות.
 

Kalla

New member
בהחלט, גם אני.

אבל יחד עם זאת באיזשהו מקום יש גם הרגשה מוזרה כזאת, אולי כי זה חדש, אולי כי יש פחות שליטה ויותר דאגה, לא יודעת.
 

לאה_מ

New member
אני מבינה מה את אומרת.

לא יודעת אם הייתי מגדירה את זה בדיוק כך, אבל גם אצלנו היה שינוי שבא לידי ביטוי בעיקר באספקט החברתי. דוקא מה שחששתי ממנו (המעבר מבי"ס של 400 תלמידים לבי"ס שש שנתי של 1,600 תלמידים, עם שכבה שמונה 8 כיתות במקום 2 כיתות) היה ממש מצויין עבורו. הוא עלה השנה לכתה ח', ולא "נגמר" לו מזה. מאד נהנה, יוצר קשרים חברתיים עם ילדים מכיתות שונות, מעורב ומערב גם בצופים, ובכלל - הנושא החברתי תופס נפח גדול יותר. לא יכולה לומר בהכרח שהוא הפך מילד של בית לילד של חוץ. יש לו כמות עיסוקים הולכת וגדלה, אבל אני לא מרגישה שזה רק קשור למעבר בי"ס. וזה לא שהוא לא נמצא בבית. אבל בהחלט יש שינוי במשמעות של הנושא החברתי עבורו, וביחס שלו אליו.
 

Kalla

New member
גם אצלנו הוא עבר לבית ספר ענק.

אמנם הכיתה שלו עברה בשלמותה ונוספו רק 5 תלמידים חדשים, אך מה שהשתנה זו יותרהגישה, שהיא בוגרת ועצמאית יותר. הם התחילו את השנה בגיבושון של כל הכיתות בשכבתו, ושם הוא הכיר גם ילדים מכיתות אחרות, אבל, כאמור, עיקר השינוי הוא לא בעצם מספר הילדים שהוא מכיר ומספר המפגשים עמם, אלא אולי באופי של המפגשים האלה, בהתייחסות שלו לכל העניין. נורא קשה לי להסביר זאת, אבל זה פשוט אחרת.
 

פלגיה

New member
עולם חדש נפתח

עם הבת השניה זה התחיל כבר בכיתה ו', אבל בהחלט המעבר לחטיבה מאוד בולט. יש ימים שבהם אני ממש מרגישה מיותרת, כי התכנונים הם בלעדי, ולא אני קובעת את סדר היום, ויש שעות שבכלל אפשר לשכוח מנוכחותן בבית. אבל אז מגיעות השעות שבהן צריך לעבד את כל מה שקרה בחברה ולהשתפך, ואז אני שמחה להיווכח שבשבילם אני עדין אמא. (אגב - הטענה "את בכלל לא נמצאת בבית" ממשיכה להגיע גם כאשר הם לא נמצאות בבית. הן רוצות לדעת שאני בבית שהן לא נמצאות בו, ושלא עזבו בית ריק)
 
../images/Emo45.gif מרגישה דומה

וגם שהולכת והופכת לאישה. עם רגשות מורכבים יותר, ועם עולם פנימי עשיר יותר. בעוד יומיים היא בת 13, ואני ממש מתחילה לראות אצלה את הבגרות ואת העצמאות. לא מובן מאליו בכלל. ומרגש מאד.
 

Kalla

New member
מזל טוב!

שלי יהיה רק בן 12, כך שכנראה יש לי עוד הרבה למה לצפות.
 
למעלה