מעבר דירה

[liviansegal]

מעבר דירה

שלום, אני אב לתאומים בני שלוש (פחות חודשיים). בקרוב (מאוד) אנו עוברים דירה (לעיר אחרת, אבל ללא שינוי גן), ואשמח לקבל עצות מהי הדרך הנכונה לפעול בכל הנוגע לילדים לגבי המעבר. אנחנו כבר מדברים איתם זה זמן מה על "הבית החדש" ועל זה ש"נארוז הכל הכל ונעבור לבית חדש" ויהיה שם יפה וכו' וכו', והם נראים די נלהבים, אבל אני חושש שכשהשעה תגיעה יהיה להם קשה וירצו לחזור "הביתה". כיצד מומלץ לפעול? כדאי להראות להם את הבית החדש לפני שעוברים? (אני חושש שמראה של בית ריק יבהיל אותם - אני מניח שקשה להם לדמיין אותו עם הרהיטים שלנו). ביום המעבר הם אמורים ללכת לגן בבוקר ולחזור ישר לבית החדש. האם כדאי "להגיד שלום" לבית הישן באותו בוקר? יש דברים מסויימים שמומלץ לעשות? תודה רבה! ל

 

[בוליפלג]

התייחסות קצרה אחת,

קודם כל, בהצלחה ובשעה טובה על המעבר. עצתי האחת היא לא 'להפרד' מהבית הישן כשהוא ריק! אלא כשהוא עוד מלא בארגזים, לפני שההובלה מגיעה, כלומר בפעם האחרונה שהם באופן טבעי יוצאים מן הבית. להכריז שזו הפרידה מן הבית ובשובם הם יגיעו לבית החדש. המראה של הבית ה'ריק' קשה מאוד למבוגרים..במקרים מסויימים גם לילדים (קשה לצפות כיצד יגיב כל ילד). אולי באותה מידה לא כדאי שיראו את המקום החדש כשהוא 'ריק', אלא לנסות ולהצליח לארגן, לפחות את חדרם, כך שיראה מסודר וכאחד ש'יש בו חיים', לפני שהם מגיעים אליו לראשונה. ב-ה-צ-ל-ח-ה!

 

[פלגיה]

../images/Emo45.gif ולא להראות להם את החדר שלהם ארוז

הסלון, המטבח זה עוד בסדר. מראה הצעצועים והחפצים האישיים המקופלים לארגזים עלול לערער ילדים.

 

[בוליפלג]

../images/Emo45.gifתוספת חשובה../images/Emo70.gif

 

[נוגה ומאדים]

אתן גורמות לי לבכות../images/Emo13.gif

אנחנו הולכים לגור "על ארגזים"כמה חודשים טובים.לי זה מאוד קשה,לא רוצה לחשוב כמה קשה יהיה לילדים

 

[אמא של ילדה קוראת]

מה זאת אומרת לגור על ארגזים?

אנחנו את מעבר הדירה האחרון עשינו עם ילדים בגילאים הבאים - ילדה בת 6.5, ילדה בת 4, ילד בן שנתיים ורבע ואמא בחודש תשיעי. עברנו למעשה 4 ימים לפני שילדתי. ולכן, בעצת מנוסות ממני, התחלנו לארוז דברים שלא צריך הרבה זמן מראש. הילדים ראו את הבית הולך ונארז. הילדים ראו את הדירה החדשה בשלבי השיפוץ השונים (כולל בשלבי שבירת קירות ושלא היתה רצפה)... הדבר היחיד שהטריד את הבת השנייה זה מה עובר איתנו ומה לא, אחרי שעשינו סדר בעניין (הכל עובר חוץ מהקירות) היא נרגעה. את המיטות שלהם פרקנו בבוקר של המעבר, וזה הדבר הראשון שהרכבנו בדירה החדשה. היה עוד שינוי, לפני כן הם היו שלושתם באותו חדר ובדירה החדשה 2 הבנות היו ביחד והבן לחוד (יחד עם התינוקת שעמדה להוולד). והכי חשוב, חייתי חודשיים על ארגזים כי לא הספקנו להזמין ארונות. כל ילד ידע מה ארגז הבגדים שלו. חלק מהמשחקים היו ארוזים. ועוד אחרי 4 ימים "נעלמתי" וחזרתי אחרי 3 ימים עם תינוקת... בסך הכל, עבר בסדר גמור. אני חושבת שזה הרבה בתחושה שמעבירים להם. התייחסנו לזה בתור חוויה משפחתית וככה זה גם נקלט אצלם. (אם את צריכה עוד עזרה, או יש לך עוד שאלות, תרגישי חופשי...) בהצלחה...

 

[נוגה ומאדים]

../images/Emo140.gifתודה

אבל אצלינו זה טיפ'לה שונה. כבר כמה חודשים הם ישנים על השמיכה בסלון כי רק בסלון יש מזגן.ואין טעם להשקיע במזגן בחדר שלהם כי אוטוטו עוברים.אז כבר כמה חודשים אין להם חדר משלהם,מיטה וכו'.הכל נייד.... אבל הם די התרגלו לזה וטוב להם עם זה. בעוד שבועיים אנחנו עוברים לגור אצל הורים של בעלי לתקופה של 4 חודשים.מבית ענק הם יצטרכו להתרגל לבית קטן,כשרוב החיים שלהם יהיו בחדר של 15 מ"ר

אחר כך המעבר הגדול-למדינה זרה,אנשים שונים,שפה זרה,בית חדש,גן.... אם יש לך טיפים איך להקל עליהם,אני יותר מאשמח לשמוע

 

[אמא של ילדה קוראת]

../images/Emo2.gif עם מדינה זרה לא היה לי נסיון ../images/Emo50.gif

 

[נוגה ומאדים]

תודה רבה../images/Emo13.gif

 

[down under1]

בני כמה הם?

אני עברתי כמה פעמים עם תינוק.. לא נחשב. אבל מנסיון של חברים - הם עבדו על ליכוד המשפחה מראש. כל מיני טקסים משפחתיים, בדיחות פנימיות.. דברים שעוברים עם המשפחה בלי קשר לקירות או חפצים. להם היה חשוב להעביר את ה'אנחנו' מאוד חזק ממשחשבה שככה יהיה בסיס חזק גם בתופה לחוצה ובודדה מבחינות אחרות. צריך לזכרות שהמעברים האלה מאוד מתישים גם אותנו ההורים והופך אותנו לפחות סבלנים. אחרי 15 שעות מסע (או כמה זמן שזה לא לוקח לסין) כשאתם תרודים במזודות ומוניות, דוקא אז גם הם צריכים חיזוקים - מן קבלת פנים קנה לסין אפילו ברוכים הבאים להרפתקה משפחתית או משהו.. אני לא יודעת איך להעביר את הרעיון אז יצא ככה לא מאורגן, אבל אני בטוחה שהבנת משהו

שיהיה לכם בהצלחה!!

 

[נוגה ומאדים]

תודה רבה../images/Emo13.gif

הבנתי את הרעיון ואנסה ליישם. הילדים שלנו עוד קטנים (שנתיים ו10 חודשים) אז אנסה לחשוב על משהו שלא קשור לבית יש לך רעיונות?

 

[down under1]

חשבתי שמדובר בילדים גדולים יותר

בן 10 חודשים זה ממש לא בעיה. הבן שלי עבר בין מדינות בגיל 6 חודשים ושוב בגיל שנה.. מהר מאוד הוא התאושש גם מהג'ט לג וגם לשינויים. אני לא חושבת שמה שכתבתי למעלה מתאים לגיל שנתיים. מנסיון שלי עם טיולים ארוכים עם בן שנתיים, להם יותר קשה, זה מן גיל כזה שאוהב שיגרה ובית ופינה שלהם... במסעות שלנו עברנו הרבה יותר מידי בתים, ומיטות מה שהקשה עליו יותר. אתם תשארו כמה חודשים אצל הסבים שירעיפו המון תשומת לב ואחרי זה למסע. נכון השבועות הראשונים עם השינויים יהיו לבן שנתיים קשים. אני ממש ראיתי על הבן שלי איך הוא נסגר בתוך עצמו, קשה לי להחליט אם זה מעודף גירויים ושינויים שנקלט ומתעכל או שזה מקושי. אבל איך שהגענו חזרה לפינה שלו הוא חזר לעצמו ואפילו קפץ התפתחותית מכל הכיוונים. אני מאמינה שברגע שתעברו לבית הקבוע ותפתחו את החפצים שלו, גם הוא יחזור לעצמו. תבחרי כמה ספרים וצעצועים שלא אורזים ואותם תצשתדלי לא לאבד

בלי שום קשר לילדים כמה מילים על מעברים ממי שעברה הרבה יותר מידי פעמים: סבלנות, סבלנות, סבלנות!!! ואל תרצחי את בעלך גם אם מגיע לו, פשוט כי השופט לא יבין אותך. זה קשה מעל ומעבר למה שאפשר לתאר במיוחד עם ילדים ומצריך הרבה יותר סבלנות לא לריב ולא להתעצבן ליד בן שנתיים שלחוץ קצת גם הוא. לדאוג מראש לדברים הקטנים כמו פינה נוחה במטוס - מנסיון שלי מקדימה ליד החלון נותן פינה סגורה לבן שנתיים בהתקפי בכי ותסכול. מינשא סיני שימש אותי בטיסות גם עם בן שנתים בטח ובטח עם בן 10 חודשים. נכון שכבר קצת גדולים לכבדים למנשא אבל בטיסה כל מה שעוזר עובד. כל דבר שתחשבי עליו מראש יקל עליך. אה ומשהו שלמדתי בדרך הקשה מאוד- מנות ילדים מגיעות עם יוגורט קטן שנראה אחלה פתרון למה להאכיל פעוט שלא יודע כבר מה השעה ומי נגד מי. יוגורט וכסי אוויר לא מתחברים טוב וקיא של יגורט יכול בשניה להסריח מטוס שלם. עד כדי כך שבמטוס שלנו בחניית בניים פשוט החליפו את הכסאות! מזל שהוא הקיא ממש לפי הנחיתה. אה, ואל תשכחי בגדים להחלפה גם לך ולא רק להם מאותה סיבה... והכי חשוב: זה שווה את זה, זה קשה ומעייף ומעצבן והכל אבל שווה את זה. לוקח זמן לתרגל למקום חדש ומנטליות חדשה, זה ממש לא מה שמדמינים. במיוחד בהתחלה עם העיפות והריצות לארגן ולסדר הכל מקצין יותר. אל תצפי להתאהב במקום מייד זה יקרה לאט לאט אחרי שתסתדרו. איזה כיף!!! למרות שנשבעתי מליון פעם שלא עוד, את עושה לי חושק

בהצלחה!!!

 

[נוגה ומאדים]

../images/Emo140.gif

סוף סוף היה לי את הזמן לקרוא את התשובה שלך בעיון. תודה רבה על הטיפים הנהדרים.בכלל לא חשבתי לקחת בגדים להחלפה לטיסה! ואת כל כך צודקת לגבי הבעל.בשבוע האחרון הוא פשוט הפך לשק איגרוף שלי

הוא מבין וסובל בשקט,אבל גם הסבלנות שלו מגיעה לקיצה כי גם לו לא קל.ואני,בבועה שלי,לא תמיד חושבת על זה שגם לו לא קל בכלל

אז שוב תודה

 

[n o a p]

אנחנו עברנו עם בת שנתים

אמנם לפני שלוש שנים, זה גיל מעולה מהבחינה הזאת שהכי חשוב להם זה הגרעין של המשפחה, איפה שההורים נמצאים טוב להם. היא היתה מאושרת מהעובדה שהיא איתנו כל הזמן (בשבועות הראשונים של הבית מלון בעלי היה איתנו רוב הזמן, ורק אחרי חודש שמצאנו בית הוא התפנה לעבודה ואני התחלתי לחפש לה גן), היא נהנתה מהחיפוש גנים כי כל יום היא היתה בגן אחר. היא נהנתה מהחוויה, מלעלות במעלית של המלון, מלאכול במסעדות ומכל דבר קטן. כמובן שחשוב אחרי זמן מסוים למצוא בית ולהחזיר לשגרה, אבל לא נרשמה טראומה לילדה, במיוחד כי לא נרשמה טראומה להורים. שנינו לא נלחצנו מהמעבר וזרמנו איתו וזה מה שהיא הרגישה. בהתחלה היינו בקשר יום יומי במסנגר עם המשפחות בארץ, וגם היו לה תמונות של כל החברים שלה, לאט לאט עם ההתאקלמות בארץ החדשה ורכישת חברים חדשים הצורך נרגע ומתחילים חיים חדשים. לא יודעת אם יש סיכוי שתיהיו בגן עם מורה דוברת עברית, אבל כן עוזר אם תזכי לשיתוף פעולה לתת לגננות רשימה של מילים בסיסיות שיבינו מה הילד/ה רוצים. הרבה בהצלחה. (אל תשכחי לקחת חנוכיה, לוח שנה עברי, קערת פסח ועוד כל הדברים שכשאנחנו חיים בארץ הם נראים לנו שוליים ופתאום כשמגדלים משפחה בחו"ל נהיים כל כך מלאי חשיבות, גם לחילוניים שבנינו).

 

[נוגה ומאדים]

תודה לכן../images/Emo13.gif

 

[נוגה ומאדים]

תודה גם לך, n o a p !

חנוכיה ולוח שנה עברי באמת לא הכנסתי לרשימה

אילו באמת דברים קטנים שגורמים לנו להרגיש טוב בכל מקום. אני זוכרת שאחרי חודש בתאילנד,מעריב ,שמחלקים בכניסה למטוס,גרם לי לבכות מאושר. אז תודה על הרעיונות

 

[איליש]

אנחנו עברנו למדינה זרה

עם תינוקת בת שנה ובהריון, אחרי חודשיים של טלטלות ממלון לדירה שכורה כי רק אחרי שהשכרנו את הדירה שלנו הויזה התחילה להתעכב, מזל שהחברה של בעלי שילמה את התענוג !!! אם יש לך שאלות אשמח. בהצלחה !!!

 

[נוגה ומאדים]

אויש,לא פשוט!

אצלינו,בעלי יגיע חודש לפנינו וכבר יידאג לדירה וכו'.לפחות כאן לא יהיה לי כאב ראש

 

[yulink]

חיבוק גדול

מעבר לארץ אחרת הוא לא קל, לכולם. לנו התקופה הראשונה היתה ממש קשה, בעיקר עד שמצאנו בית וחיינו במעבר מדירה ריקה לבית של אמא של בעלי אח"כ למלון דירות (כבר בחו"ל) לעוד בית ריק ואח"כ לבית משלנו (אחרי 7 חודשים עברנו שוב...) גם במזרונים בחדר אחד, עם מזוודות - לא קל, אבל איכשהו הכל הופך לחוויה, (בעיקר בדיעבד

) כמו שכבר כתבתי, הארגזים וגם המזוודות הפכולסוג של מגרש צעצועים. לי נראה שלה היה הרבה פחות קשה מלנו, הקשיים צפו בערך חודש אחרי שהתמקמנו. בחדר המלון המצאנו כל מיני משחקים כמו ארגז ענק שהיה לנו, שהפך לבית שלה אחרי שהיא קישקשה על כולו, חברים נתנו לנו קופסאות גדולות של לגו. סחבתי לכל מקום את הכרית והשמיכה שלה שיהיה לה קשר מסויים לבית הקודם (הכרית - אגב - נשכחה באחד מהמעברים) בגן היה לה מאוד קשה, אני חושבת שבעיקר בגלל השפה וכמות הילדים, הדברים שעזרו: - הכנסנו אותה ליומיים צמודים עם מעט ילדים יחסית (גרם לשינוי חיובי מיידי) - הבאנו להם רשימה של מילים שימושיות בצורה שהיא משתמשת בהן ועם תרגום (הן למדו את זה בע"פ בצ'יק המקסימות) - הבאנו להם דיסק עם שירים שהיא אוהבת בעיברית וכל הילדים רקדו איתה ביחד - השתדלנו להפגיש אותה בסופי שבוע עם ילדים דוברי עברית שוב, אני חושבת שמשהו בהתרגשות של המעבר מקל עליו הקשיים והגעגועי מתחילים לצוף אח"כ, ואז מה שעוזר זה הרבה חום ואהבה והרבה הבנה וסבלנות. אני לא יודעת אם עזרתי, מקווה שהתקופה תעבור הכי בקלות שרק אפשר, ועוד כמה חודשים תוכלי לחייך לעצמך ולהגיד - וואלה - עשינו את זה!

 

[נוגה ומאדים]

תודה על העצות!../images/Emo13.gif

הקטע הוא שבגן יהיו מטפלות ישראליות אבל אסור להן לדבר עברית,אלא רק אנגלית. מקווה שלפחות בהתחלה יתחשבו בו