מעברים בלונה פארק של החיים

[lemon pie1]

מעברים בלונה פארק של החיים

המעברים במהלך השישי שבת הזו היו כל כך חדים שלרגע הרגשתי כמו על אנקונדה מטורפת בלונה פארק של החיים. ביום חמישי עברתי חוויה לא קלה בטיפול עםבעלי. ביום שישי כבר לא יכותי לשאת את עצמי בבית, לא יכולתי לשאת אותו. והרגשתי שכל מה שלא אעשה יהיה הרסני. את השער לביתה פתחה חברה טובה. וכך בפעם הראשונה בחיי יצאתי מהבית לשישי שבת. ניקיתי את הראש, חשבתי הרבה, נרגעתי, סלחתי. ואז זה בא שוב החזרה הביתה, הנפילה אל מציאות חיים לא קלה ולא פשוטה. והקשה מכול הוא אי היכולת לשאת את עצמי. את מה שהפכתי להיות בחברתו, את איך שאני נוהגת כלפיו. אישה בלתי נסבלת בעליל, קשה ואולי דורסנית. מעולם לא הייתי כזאת, מעולם לא יצא ממני כעס כזה. זו אני שכבר לא מכירה את עצמי, ושונאת כל מה שאני מגלה בי כרגע. חשבתי שאתעלה לגבהים גדולים יותר - אבל לא.

 

[nuritpm]

עוד שלב...

יקירתי, זה חלק מהדרך, עוד שלב שעוברים. שלב של כעס, שנאה עצמית, אשמה... קבלי בהבנה, סילחי לעצמך, גם ככה קשה לך! זה זמני, זה יעבור - משפט מנצח ונכון, עוד יבואו ימים אחרים, תזכרי שאמרתי לך את זה, את תראי שצדקתי, גם אם זה ייקח המון זמן. שולחת חיבוק והרבה חיזוקים אין עוד הרבה ימים עד רביעי,

תחזיקי

נורית

 

[lemon pie1]

תודה נוריתי

תודה יקירתי. בזמן שהגבת לי, קראתי את כל מה שכתבת, וחשתי בושה גולה מעצמי שאיני מוצאת את התעלות הנפש חהיות האדם שהייתי פעם. הרבה מרירות וכעס יש בי בימים האחרונים. שבניגוד לכל השנים האחרונות הם גם יוצאים החוצה. קוראת אותך ומתפעלת מחוכמתך הרגשית ובכלל. שלך, עם חיבוק ענק, אני.

 

[אא101]

כל כך מוכר

פתאום זו לא אני איך אני מדברת איך אני מתיחסת מאיפה כל הגועל הזה הגיע כי הרי זו כל כך לא אני להתיחס ולדבר כך איפה כל האמפטיה והרגישות שהיתה ונעלמה זה אני או הוא שמביא אותי למקומות האלו או אולי בעצם זה התהליך הזה שכולכן מתארות אותו כמלא ייסורים וארוך ומייגע

 

[2beme]

נשמע כמו תהליך של התנקות

בדרך להתנתקות... שהיא גם ההתחברות בחזרה לעצמך נקייה ואמיתית כל הג'יפה יוצאת בשבילך להתבונן מי את ואיפה את מול דברים שפעם הגבת אליהם אחרת תני לזה מקום אל תיאבקי בזה אל תיאבקי בעצמך קבלי את זה בהבנה אל תתקעי את עצמך בכעס על עצמך יגיעו זמנים טובים יותר כאלה שבהם תוכלי לראות ניכוחה מבעד לכל העומס

 

[dorit1011]

אישה יקרה,

LEMONPIE יקרה, את מציינת שהינך עוברת תהליך טיפולי . בטיפול זוגי נוברים,מחטטים,מעלים על פני השטח את הדברים הטובים והפחות טובים. בחרת להתנתק בסוף השבוע .בחירה זאת נעשתה כי הבנת שאינך רוצה להגיב בדרך הרגילה ביקשת לגייס כוחות. כפי שאת כותבת,"מעולם לא היית כזאת" "מעולם לא יצא ממך כעס כזה" . זאת הדרך להתנקות,לגעת בכאב,בדברים שאנו פחות אוהבים בעצמנו,להיות מודעים להם ומתוך המקום הזה להחליט במה אנו בוחרים,מאיזה תכונות או תגובות שלנו אנו בוחרים להיפרד. את מצטיירת בעיני כאישה בעלת מודעות גבוהה ,אל תשפטי את עצמך בחומרה.אני סומכת עליך .אין לי ספק שאת בדרך הנכונה. זיכרי, גם נהר לעיתים צר הוא ואחר כך מתרחב... הרשי לי לשאול אותך מספר שאלות שיעזרו לך ולי להבהיר ולהקל על פתרון הבעיה שאת מציגה: באיזה מצב רוח כנראה חייך יהיו מאושרים ומספקים יותר? ואיך את רואה בעיני רוחך את הזוגיות שלך במצב אידיאלי? מחבקת,דורית.

 

[lemon pie1]

דורית וכולן-

הכל כל כך מתעתע. והלונה פארק היא מילה עדינה למערבולת. ועכשיו כשהסערה נרגעה, האיש פה חוזר, רוצה להיות, רוצה להיות בן זוג, כאילו כלום לא קרה. כאילו המילים לא נאמרו ומעשים לא נעשו. ואני מרגישה חלק ממשחק שאני לא יכולה להיות בו. ולמרות השבר שחוויתי ולמרות שהיה קשה היתה גם תחושה של שחרור. באיזה מצב רוח אני רוצה לחיות את חיי? בזה שמשקף אותי - שיש בו שמחה, וכוח ותשוקה לחיים. (אני אדם מפוקח ומציאותי רוב הזמן) ועכשיו הכל מבולבל. שזה עוד שלב ביניים. וגם לזה נעשה סדר. מודה על החיבוק. שולחת חזרה לכולכן.